לא יינתן למכור חלקות קבר בבית העלמין בקיבוץ קריית ענבים אנשים אשר אינם חברי הקיבוץ
מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה נגד קיבוץ קריית ענבים ונגד חברת ד' אמות שירותי קבורה הפועלת לשיווק ומכירת חלקות קבר בבית העלמין של הקיבוץ. העתירה הוגשה בעקבות מכירת חלקות קבר ע"י הקיבוץ לקבורת אנשים אשר אינם נמנים על חבריו. בעתירה, מבקש המינהל לתת צו מניעה אשר יאסור על הקיבוץ למכור חלקות קבר ולקבור קבורה מסחרית בבית העלמין של הקיבוץ; להצהיר על בטלותם של כל ההסכמים שנעשו בין הקיבוץ לבין צדדים שלישיים לעניין קבורה מסחרית; לצוות על סילוק ידה של חברת ד' אמות מבית העלמין של הקיבוץ; לצוות על מתן חשבונות ולהתיר למינהל פיצול סעדים.
בבקשה דנן, מבקש המנהל מתן צו מניעה זמני אשר תכליתו לצוות על הקיבוץ לא להתקשר בהתקשרויות מסחריות למכירת חלקות קבר ושלא לקבור בבית העלמין של הקיבוץ קבורה מסחרית של מי שאינו חבר או תושב הקיבוץ, מבלי לקבל את אישורו של ביהמ"ש, אף במקרים הם רכשו חלקות קבר בעבר.
לטענת המינהל, השימוש הנעשה בבית העלמין לצורך מכירה מסחרית של חלקות קבר למי שאינם חברי הקיבוץ או תושביו מהווה הפרה של הסכם המשבצת אשר נחתם בינו לבין הקיבוץ בשנת 1994, ואשר בו מובהר כי הקיבוץ ישתמש במקרקעין אלו אך ורק למטרות "משק חקלאי" או תעסוקה בלתי חקלאית, אשר אושרה ע"פ החלטות המינהל.
מנגד, טוען הקיבוץ, כי פעילות הקיבוץ הניתנת לאחרים, שאינם נמנים על חבריו, נופלת מסך 100,000 ₪ ולכן אינה נחשבת כפעילות הטעונה את היתר המינהל. בנוסף, טוען הקיבוץ, כי הממשלה כשלה במתן מענה אמיתי למי שמבקשים להיקבר בקבורה שאיננה דתית על פי צו מצפונם, ובית העלמין של הקיבוץ הוא למעשה הפתרון היחיד הרלבנטי באיזור ירושלים לציבור כאמור.
דיון והכרעה
ראשית, מבהיר ביהמ"ש כי הונחה בפניו תשתית לכאורית לפיה יועד שטח בית העלמין לשמש "משק חקלאי", ומשכך, ובהתאם להגדרת "משק חקלאי" הקבועה בהסכם, עולה כי שטח קרקע זה צריך שישמש "את הקיבוץ ואת חבריו" בלבד.
ביהמ"ש ממשיך ואומר, כי בהתאם לראיות שהוצגו בפניו עולה כי כיום, עושה הקיבוץ שימוש עיקרי ומשמעותי בבית העלמין לצורך מכירת חלקות קבר וקבורה, בתמורה לסכומי כסף גדולים, למי שאינם חברי קיבוץ, ובכך אין הקרקע משמשת את הקיבוץ וחבריו אלא שימוש משני. לפיכך, פוסק ביהמ"ש, כי מצב דברים זה מהווה הפרה של הסכם המשבצת.
ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי אף טענת הקיבוץ לכך שמדובר בפעילות אשר סך הכספים המתקבלים ממנה אינם דורשים את היתר המינהל לצורך פעילותה אינה נקייה מקשיים, שהרי הסכם המשבצת מבהיר כי קיים קושי להחיל פעילות אשר עיקרה מכוון כלפי מי שאינם חברי הקיבוץ, ולכן אף מסיבה זאת אין פעולה זאת תואמת את האמור בהסכם המשבצת.
בהמשך, קובע ביהמ"ש, כי אכן זכותו של כל אדם להיקבר בכבוד ולפי צו מצפונו, אולם קבורה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסכם המשבצת ועם ייעוד הקרקע במסגרתו, ולא רק זו אלא שבית העלמין של הקיבוץ לא הוכר כבית עלמין אזרחי חלופי וכי הקיבוץ אינו מחזיק רשיון תאגיד קבורה, ולכן אין סיבה להפכו למקום בו ייקברו אנשים אשר אינם חברי הקיבוץ רק מסיבה של היעדר אלטרנטיבה לבתי הקברות המסורתיים.
לבסוף, מבהיר ביהמ"ש, כי איסור קבורה בשטח הקיבוץ על אדם שכבר רכש את הזכות להיקבר בקרקע מסוימת, מערימה קשיים רבים על אנשים אשר לא צורפו להליך ואשר קולם לא נשמע. הואיל ומדובר בכמות אנשים לא גדולה, קובע ביהמ"ש כי הנזק הצפוי למינהל ע"י קבורתם של אלו הינו מוגבל ולכן לגבם לא יינתן צו זמני.
ביהמ"ש מעניק צו זמני האוסר על הקיבוץ להתקשר בהתקשרויות למכירת חלקות קבר בבית העלמין של הקיבוץ או לקבור בבית העלמין את מי שאינו חבר קיבוץ או תושב הקיבוץ, אך מאפשר להמשיך ולקבור רוֹכשי חלקות קבר שהתקשרו עם הקיבוץ לפני הגשת התביעה.
בנוסף, ישלם הקיבוץ הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.
ניתן ב- ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013,