חבר קיבוץ הגושרים תבע תשלומי פנסיה רטרואקטיבית באיחור של למעלה מ – 10 שנים ולא נדחה עקב טענת התיישנות

גדעון רביד התגורר בקיבוץ הגושרים כחבר קיבוץ והועסק על-ידי הקיבוץ במשרה מלאה כמכונאי. באוגוסט 2001, בהגיעו לגיל 65, הוא ביקש לקבל קצבת פנסיה, אולם בקשתו סורבה בנימוק שאינו זכאי לקצבה זו כל עוד הוא מועסק על-ידי הקיבוץ. באפריל 2009 שינה הקיבוץ טעמו והחל לשלם לגדעון קצבת פנסיה, בנוסף לשכרו החודשי.גדעון תבע לקבל תשלומים של קצבת פנסיה בגין התקופה שמהגיעו לגיל 65 ועד לאפריל 2009.

הקיבוץ מנגד, הגיש בקשה למחיקה על הסף של התביעה מחוסר סמכות עניינית, עקב התיישנות,מאחר וניתן לתבוע קצבות פנסיה רק לגבי התקופה של שבע שנים לפני הגשת התביעה.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פתח בכך שמועד לידתה של עילת תביעה לצורך מירוץ ההתיישנות, הוא המועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע. מירוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות - היה זוכה בפסק דין. ביהמ"ש ציין כי חוק ההתיישנות קובע חריג, לפיו תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהותיות המהוות את עילת התביעה.

במקרה דנן, הוסיף ביהמ"ש, כי כאשר הגיע גדעון לגיל 65, הוא ביקש לממש את זכותו לקבלת קצבת פנסיה, נענה בשלילה, ולא הגיש תביעה למימוש זכותו. עולה מכך, כי עילת התביעה התגבשה במועד בו מלאו לו 65 שנים, ולצורך מימושה הוא פנה לקיבוץ וסורב. אם כן, הסיק ביהמ"ש כי אין מקום להחלת החריג הנזכר שהרי מעובדות המקרה עולה כי גדעון ידע על עילת התביעה מיד עם לידתה, אז החל חישוב תקופת ההתיישנות.

עם זאת, העובדה כי בשנת 2009 החל הקיבוץ לשלם את קצבות הפנסיה אשר עד לאותו מועד הוא סירב לשלם, מצביעה על אפשרות לפיה הפירוש להתנהגות זו הינו הודאת הקיבוץ בזכותו של גדעון לקבלת קצבת פנסיה עם הגיעו לגיל 65. במידה ואכן זהו המניע של הקיבוץ, תחל תקופת ההתיישנות רק בשנת 2009 ולא בשנת 2001. לנוכח קיומה של אפשרות זו, אין מקום לדחות על הסף את התביעה בנימוק של התיישנות.

ביהמ"ש פסק כי יש  לדחות את הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

כמו כן, חייב ביהמ"ש את הקיבוץ לשלם לגדעון הוצאות בסך 3,000 ₪.

ניתן ב - י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.