אבו רומי טוענת שפוטרה מעבודתה בבית האבות בקיבוץ אושה בגלל הריונה, ובית האבות טוען שפוטרה כיוון שהתרשלה בתפקידה

הנתבעת הינה בית אבות בקיבוץ אושה. גב' נרמין הועסקה אצל הנתבעת כאחות במשמרות לילה, החל מחודש אוגוסט 2007 ועד ליום 19.10.07.

בכל משמרת בבית האבות הועסקה אחות אחת ומטפלת אחת, כשהאחות שימשה אחראית המשמרת.

ביום 29.8.07 התקבלה מטופלת חדשה, אשר לאחר מספר ימים, ביום 1.9.07, אושפזה ולא חזרה עוד לבית האבות. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם קשישה זו נפלה בליל 30.8.07 ממיטתה, בעת שהתובעת היתה אחות המשמרת, או לא.

אין מחלוקת, כי לאחר מכן גב' נרמין גם נעדרה ממשמרת אחת וכי המשמרת האחרונה שלה היתה ביום 19.10.07 ולאחריה פוטרה ביום 22.10.07.

לאחר פיטוריה פנתה גב' נרמין לבית ההורים בדרישה לתשלום זכויותיה. בפנייתה טענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין, בשל הריונה. בית ההורים, בתשובתו, דחה את הטענות כי היא פוטרה בשל הריונה וטען כי פוטרה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה לאור שתי תקלות משמעותיות כאמור, שגרמה גב' נרמין בתקופת עבודתה הקצרה בבית ההורים וכי כלל לא ידעו שהיא בהריון.

שני האירועים שהביאו במצטבר לפיטורי התובעת הם: האחד - אי דיווח על מטופלת שנפלה ואי רישום אירוע זה ביומן המרפאה בניגוד לנהלים; והאירוע השני - היעדרות התובעת ממשמרת לילה, ללא הודעה מראש וללא תיאום.

לטענת בית ההורים, אירוע הנפילה של הקשישה ארע ביום 30.8.07 ואין חולק בין הצדדים כי גב' נרמין היתה אחות משמרת בערב זה.

בד בבד עם הכחשתה את נפילת הקשישה, גב' נרמין מסבירה כי לא ניתן לה מידע על רקע הנפילות של האשה וכי לא צויין בתיק של הקשישה שהיא אחרי ניתוח שבר. על פי תיאורה זו, היא לא ידעה שלקשישה היו בעבר נפילות, ואי העברת מידע זה אליה הוא חלק מהטעויות שנעשו באותו ערב.

אך גם אם נניח לטובת התובעת כי המילים "ניתוח שבר" לא היו ביומן במקור והוספו לאחר מכן, וכך שגב' נרמין לא ידעה שהקשישה התקבלה אחרי ניתוח שבר, אין בכך בכדי להסביר את תגובתה הלא עניינית, לפיה לא נמסר לה על הרקע של הקשישה, תגובה הנחזית כהתנצלות.

כמו כן בתצהירה הצהירה חיה, כי ביקשה מהתובעת לדווח על המקרה ביומן אך גב' נרמין סירבה בנימוק שהיא חדשה בעבודה והיא חוששת שיפטרו אותה.

בניגוד להכחשתה הגורפת בדבר התרחשותו של אירוע חריג בקשר עם אותה קשישה, אישרה גב' נרמין לבסוף, כי הקשישה ניסתה לרדת לשירותים וכי היא והמטפלת החזירו אותה למיטה. גב' נרמין לא טרחה להסביר מהיכן החזירו את הקשישה והגם שפעמיים חזרה על הטענה כי הקשישה "ניסתה לרדת", לא הבהירה בלשון ברורה וחד משמעית מה היו, אם כן, תוצאות ה"ניסיון" ומה מה קרה בשלב שבין ניסיונה של הקשישה לרדת מן המיטה לבין השלב בו נאלצו השתיים יחדיו להחזירה (מהיכן?) למיטה.

אין זה סביר כי קשישה לאחר ניתוח שבר "דילגה" מן המיטה בקלילות לריצפה, נעמדה ליד המיטה ופשוט חיכתה שיחזירו אותה.

אילו ל"ניסיון" הקשישה לרדת מהמיטה כטענת גב' נרמין, לא היה כל תוצאה שלילית, גב' נרמין היתה ממשיכה את התיאור ומפרטת מה היתה תוצאת ניסיונה של הקשישה לרדת, מהיכן ומאיזה מצב החזירו אותה למיטתה.

בית המשפט מקבל את הגרסה של בית ההורים, לפיו, היה אירוע של נפילת הקשישה ביום 30.8.07 שגב' נרמין נמנעה מלדווח עליו, כנדרש.

בכל הנוגע לאירוע השני, נטען מטעם בית האבות, כי גב' נרמין לא התייצבה למשמרת שנקבעה לה מראש מבלי להודיע על כך ולטענתה, בשל כך, נאלצה אחות המשמרת, אילנה לשהות בעבודה שתי משמרות רצופות.

עוד נטען, כי בשיחה מאוחרת באותו ערב שניהלה אילנה עם בעלה של גב' נרמין הוא מסר לה כי הם שוהים בטיול בירדן.

גב' נרמין אכן נעדרה מן המשמרת שנקבעה לה ליום 21.10.07 אך זאת לאחר שהודיעה לאחות רינה ביום 20.10.07 כי היא הולכת לבדיקה הקשורה להריונה, וכי בעקבות כך לטענתה ביום 22.10.07 הודיעה לה מנהלת בית האבות, כי היא מפוטרת.

בכל הנוגע לטיול לירדן, העידה גב' נרמין בחקירתה הנגדית, כי אכן במהלך הטיול לירדן התקשרו אליה מבית האבות והיא השיבה שהיא בטיול. בכל הנוגע למועד הטיול, העידה התובעת, כי הטיול לירדן היה בימים 12/10/07-16/10/07.

גב' נרמין אף הציגה בדיון את דרכונה וב"כ בית האבות אישר, כי תאריכי היציאה והכניסה לארץ, הנקובים בדרכון, תואמים את טענתיה.

בעדותה הוסיפה גב' נרמין, כי לאחר חזרתה מירדן היא עבדה עוד שתי משמרות, ביום 17.10.07 וביום 19.10.07 וכאמור היתה משובצת לעבוד גם ביום 21.10.07.

בית האבות לא טרח לנקוב בתאריך המשמרת שבה נעדרה גב' נרמין ללא רשות ואף לא צירף את דפי שיבוץ העבודה של האחיות, או את יומן המרפאה לחודש 10/07, אשר אין ספק כי היה ניתן להמציאם.

בית המשפט לא מקבל את גרסת בית האבות בכל הנוגע לאירוע השני, אשר היווה את העילה המצטברת לפיטוריה של גב' נרמין.

סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי הנטל להוכיח שלא פעל בניגוד לחוק, חל על המעביד ככל שהתובע הוכיח שאין עילה לפיטוריו.

במכתב תשובתה מיום 13.12.07 בתשובה לפניית ב"כ בית האבות לתשלום זכויותיה, כתבה גב' מנדל:

            "כשבוע לפני שפוטרה בגלל האמור לעיל, שאלתי אותה בשיחת חולין ידידותית אם היא בהריון ותשובתה היתה "הלואי והייתי!" ותו לא. לא היתה עוד כל התיחסות לנושא מצידי או מצידה. נודע לי לראשונה על הריונה כשהגיע למעון, כחודש לאחר פיטוריה, לברר משהו בנוגע לתלוש השכר האחרון שלה".

גם אם בית האבות היה מוכיח את קיומה של שיחה זו, הרי שבכך גילתה גב' מנדל את דעתה כי הידיעה בעניין הריונה של גב' נרמין היתה רלוונטית מבחינתה או כי חשדה בכך, ויש בכך סיוע לטיעוני גב' נרמין.

משקרסה גרסת בית האבות באשר לאירוע השני, ואף לא הוכחה עילת הפיטורים וכי הובא לידיעת בית האבות דבר הריונה של גב' נרמין עוד בערב 20.10.07 - לא נותרה סיבה נראית אחרת לפיטוריה.

משבית האבות לא הביא כל נימוק אחר לפיטורי גב' נרמין, מתחייבת התוצאה שיש לקבל את טענתה כי פוטרה מחמת הריונה.

לכך יש להוסיף, כי לא ניתנה מטעם בית האבות גרסה מלאה ומפורטת באשר למועד בו נמסרה על ידה הודעת הפיטורין, וממילא לא טענו שנמסרה במועד מוקדם ליום 22.10.07.

בית המשפט קבע כי על בית ההורים דורון בקיבוץ אושה לשלם לגב' נרמין פיצוי בגין הפיטורין שלא כדין, עקב הריונה ותוך הפרת עקרון השיוויון, בסך כולל של 15,000 שקלים חדשים. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 327 שקלים חדשים בגין החזר אגרה והוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪שקלים חדשים.