אכיפת החוק כלפיי נושאי משרה בקיבוצים ומושבים
לאחרונה הבחנו בתופעה לפיה בעבירות של תכנון הבנייה ושמירה על איכות הסביבה, מוגשים לבתי המשפט כתבי אישום לא רק כנגד האגודות השיתופיות, הקיבוצים והמושבים, אלא גם כנגד נושאי המשרה בהם (בעיקר חברי וועד ההנהלה אך גם מנהלים שכירים).
מטרת הגשת כתבי האישום וההחמרה בעונשים נועדה להרתיע את נושאי המשרה על מנת לשמור על איכות הסביבה. חוקי תכנון הבנייה ואיכות הסביבה מטילים אחריות אישית על כל אדם אשר בשעת
ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף או פקיד אלא אם הוכיח כי עשה את כל שביכולתו כדי למנוע עבירות אלו.
מטרת ה
עד כאן היה זה חלקה של התביעה בעניין, וכעת נעבור להגנה. ברצוננו לציין כי קו הגנה נפוץ אצל נושאי המשרה הוא טענת ה-"הגנה מן הצדק" לפיה התנהגותה המחפירה של הרשות מול נושא המשרה מובילה למסקנה כי במקרים אלו האינטרס שלא למצות את הדין עם הנאשם גובר ותחושת הצדק מובילה לביטול כתב האישום או לזיכוי הנאשם. בתאריך 9 במרץ 2006
כתגובה לטענת ה"הגנה מן הצדק" מצד המושב והשוכרים, קבע בית המשפט כי מבחנה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק הוא התנהגות שערורייתית של הרשות שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. הדוקטרינה יוחדה למקרים חריגים ביותר של פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות. בנוסף נקבע כי יש לערוך איזון בין מכלול האינטרסים כאשר מחד ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך ההליך ומאידך ניצבים האינטרסים הקונקרטיים השוללים את המשך קיומו.
גם אם קיום ההליך כרוך בפגיעה קשה בתחושות הצדק וההגינות, עדיין יש לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים מאשר ביטול כתב האישום. המסקנה היא כי בית המשפט קבע כי יש לצמצם את "ההגנה מן הצדק". על מנת לקשר בין הדברים נאמר כי צמצום ההגנה מן הצדק משמעותו הגברת האחריות האישית של נושאי המשרה.
