ארנונה מוגזמת מחייבת את העיריה בפיצוי רטרואקטיבי

מר מישאלוף אליהו מנהל עסק לתיקון וממכר של אופנועים וקטנועים בתל אביב בנכס ברח' דרך פ"ת 25. הנכס חויב במשך שנים רבות בארנונה לפי שני חשבונות. שטח החיוב לפי סיווג תעשייה ומלאכה, היה 44 מ"ר, שטח החיוב לפי סיווג עסקים, היה 129 מ"ר.

אליהו קיבל מכתב מאת העיריה שהודיע לו כי השטח לחיוב ארנונה לפי סיווג תעשייה ומלאכה הינו 116 מ"ר (לעומת 44 מ"ר בעבר) בעוד השטח לפי סיווג עסקים הינו 57 מ"ר במקום 129 מ"ר כבעבר. זאת על אף שלטענתו של אליהו, מבנה הנכס והשטחים לא השתנו למן מועד כניסתו לעסק.

אליהו הגיש לבית משפט תביעה כספית בסכום של 266,285 ₪. בתביעה נטען כי בין השנים 1986 ו-2003 חויב אליהו ביתר בסכום נומינלי של 181,830 ₪. לטענתו, אין לו יכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו לתוצאה זו, ובחיוב זה נהגה העירייה ברשלנות ויש לחייבה בנזיקין. כמו כן יש לחייב את העירייה להשיב את הסכומים שקיבלה שלא כדין.

האם יכול אליהו לתבוע בבית משפט אזרחי בעניין זה?

העירייה הגישה בקשה לדחייה על הסף בגין חוסר סמכות עניינית ובגין התיישנות. לטענתה, לפי החוק מוסמך בית המשפט לדון בטענות חזקה וגם סמכות זו מוגבלת לנושאים עקרוניים ובעלי חשיבות ציבורית.

העיריה מוסיפה כי בית המשפט מוסמך להתיר לנישום להעלות טענת "איני מחזיק" בלבד, ולא טענות אחרות, לרבות טענות בנושא סיווג הנכס. טענת הרשלנות אינה יכולה להרחיב את גדר סמכותו של בית המשפט. מכל מקום אין להתיר העלאת טענות בנושאים טכניים. כשם שבנושא חיוב רטרואקטיבי יש להעדיף את אינטרס סופיות השומה על אינטרס גביית מס אמת, כך גם בתביעות השבה מצד נישום. גם אם ייקבע כי נגבו מאליהו כספים ביתר, אין בכך כדי להקים חובת השבה אוטומטית, שכן זו תפגע ביציבות הקופה הציבורית ולא תאפשר לעירייה לכלכל את תקציבה.

ביהמ"ש (המחוזי) קבע:

לא נראה כי בשלב הדיוני הנוכחי יש יסוד לקביעה כי בית המשפט אינו מוסמך לדון בתביעה, ואין עילה לדחייתה על הסף.

טענת העירייה בדבר ההגבלה בחוק המצמצמת את סמכות בית המשפט האזרחי למחלוקות בנושא חזקה בלבד, אינה במקומה, וכי הסמכות של ביהמ"ש כוללת גם נושאים אחרים כדוגמת טענת הרשלנות.

סמכות הדיון בטענת הרשלנות לא נשללה מבית המשפט האזרחי, וממילא בטרם התבררו העובדות בנושא זה- לא היה מקום לדחות את התביעה על הסף.

סוף דבר

ביהמ"ש קיבל את הערעור, ביטל את החלטת בית משפט השלום ודחה את הבקשה לסילוק על הסף שהגישה העירייה. התביעה תתברר בבית משפט השלום לגופה, ובמסגרת זו תבחן גם טענת ההתיישנות שבפי העירייה. העירייה תשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.