ביהמ"ש פסק: חיוב אגרה בעבור פרסום על גבי אוטובוסים להיות מפורט, מוסבר ומנומק.

העתירה הינה איגוד של שלוש עתירות מאוחדות שעניינן חיובה של חברת כנען מדיה המתמחה בפרסום על גבי אוטובוסים עירוניים (להלן: "העותרת"), בעבור חיובה בתשלום אגרת שילוט בעבור שלטי הפרסומת שהתקינה על דפנות אוטובוסים הנעים בעיר רחובות (להלן: "המשיבה").

רקע:

עניין העתירות הינו בתשלום אגרת שילוט לשנים 2017, 2019 ומחצית משנת 2020. לטענת העותרת, המשיבה, על דעת עצמה ובמפתיע, הגדילה את תשלום האגרה פי שישה וזאת כאשר במרוצת השנים שולמו סכומים נמוכים בהרבה. לטענתה, חישוב התעריף על ידי המשיבה מתבסס על דו"ח סוקר שנעשה מטעם המשיבה, אשר נתוני סקירותיו אינם שקופים לעותרת והוא מכיל נתונים שגויים.

בנוסף, העותרת טענה כי אין זה סביר לחייב בתשלום אגרה שנתית בגין פרסום שלטים על אוטובוסים אשר מצויים לזמן קצר בלבד בתחומי המשיבה ואגרת השילוט בעבורם משולמת גם ברשויות אחרות. לאור האמור, העותרת סבורה כי עלייה לשלם סכום נמוך בהרבה מזה שפסקה לה המשיבה בחישוביה. הסכום אותו מציעה העותרת מחושב על פי מספר האוטובוסים הנעים בשטחי המשיבה בשעות השיא, אשר מגיע לכל היותר לסך של כ-60,000 ₪ לשנה.

מנגד, המשיבה טוענת כי יש לסלק את העתירה על הסף מחמת שיהוי שכן ההסכם הראשוני עליו דיברה העותרת, רלוונטי לשנת 2014. כמו כן, העותרת לא הציגה תשתית עובדתית כלשהי הסותרת את הדוח שערכה המשיבה. בנוסף, לצד המשיבה עומדת חזקת התקינות הגורסת כי אין להבחין בין שילוט במקום רציף וקבוע לבין שילוט זמני על גבי אוטובוסים מכיוון שבשני המקרים נעשה שימוש במשאב של העיר ויש לשלם בגינו.

דיון והכרעה:

ביהמ"ש סבר, בניגוד לעמדות הצדדים, כי דין אוטובוס הפועל בתחומי העיר במרבית היום כדין אוטובוס החולף בעיר, אך סבר כי לא ניתן לבסס את האגרה על פי כמות האוטובוסים הנמצאים בעיר במקביל. נראה כי חוקי העזר העירוניים של המשיבה והפסיקה מכירים בכך גם כי שילוט מסוג "חולף וארעי" החולף בין שטחיהן של רשויות שונות הוא עניינה של המשיבה, הרשאית לפקח עליו, להסדירו ואף להטיל אגרה לצורך מימון פעילותה זו. עם זאת, על המשיבה לגבות אגרה זו ולהפעיל את סמכותה בסבירות, במתינות ובהגינות תוך עריכת איזון בין כלל השיקולים הנוגעים לעניין.

אין עוררין על כך שלמשיבה עומדת הסמכות להסדיר ולפקח על השילוט בעיר, לרבות זה המופיע על אוטובוסים. אף על פי כן, נראה כי אופן ביצוע התחשיב על ידי המשיבה, אינו מביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים ואינו מפורט. אם כן, נראה כי דרך המלך היא להגיע להסדר מוסכם עם העותרת. ככל שלא יגיעו הצדדים להסדר מוסכם, ביהמ"ש קבע כי על המשיבה לקבוע קריטריונים ברורים לאופן השתת החיוב בגין אגרת השילוט המוצב על גבי אוטובוסים. במסגרת התחשיב החדש, על המשיבה להבהיר מתי היא ביצעה את הבדיקה, כיצד היא נערכה ובאילו פרמטרים השתמשה.

סיכום:

העתירות מתקבלות- ביהמ"ש פסק כי על המשיבה לקבוע את הקריטריונים להשתת האגרה ותערוך תחשיב מחודש, מפורט, מוסבר ומנומק, הנוגע לחיוב העותרת בגין השנים מושא העתירות.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ביום: י"ח בשבט תשפ"ב, 02 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.