ביהמ"ש דחה בקשת בעל דין לפסול שופטת מטעמי קירבה לבעל הדין

רשות הטבע והגנים ביקשה לסלק את ידו של מר סידן ממזנון בשמורת הטבע יהודיה, וכן לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים.

לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות והוגשו סיכומי הצדדים, הגיש מר סידן בקשה לפסילת השופט, וזאת ממספר נימוקים: נודע למערער כי עת היו הדיונים בתיק בעניינו בעיצומם, נערכו במימון אנשי הרשות הטבע והגנים טיול ג'יפים הכולל ארוחת צהריים למספר שופטים מאזור הצפון, וביניהם השופטת שדנה בהליך שבין הצדדים. נטען כי השתתפות השופטת בטיול על חשבון הרשות הטבע והגנים, יש בה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. ובכל מקרה, יש בכך כדי ליצור מראית עין של טעם לפגם, המצדיק פסילת השופטת.

ועוד, מר סידן חש שהחלטות השופטת אוהדות ונוטות בצורה גלויה לטובת הרשות הטבע והגנים. משנודע לו על הסיור, סבר כי מדובר באירוע המבסס את תחושותיו. עילת פסלות נוספת מצא מר סידן בעובדה ששמאי שמונה בתיק הינו בנה של מזכירת בית המשפט בקרית שמונה, המקורבת לשופטת. נטען כי קביעות השמאי מוטות בצורה בולטת לטובת הרשות הטבע והגנים, ומר סידן סבר כי קיים קשר בין החלטות השופטת לבין קביעות השמאי.

הרשות הטבע והגנים התנגדה לבקשה בטענה של העדר עילת פסלות. למען הסר רבב, פנתה הרשות הטבע והגנים לועדת האתיקה של השופטים, וזו אישרה כי אין מניעה להשתתפותם של שופטים בסיורים כאמור. הסיורים אינם נוגעים בשום שלב ובשום אופן לתיק ספציפי כזה או אחר הנדון בבתי המשפט כל מזון בסיורים ממומן על ידי  השופטים עצמם, ולמעט הסיור וההדרכה לא ניתנת לשופטים המסיירים כל הטבה. הקשר הנטען לא הוכח, וגם אם הדברים נכונים, אין בהם טעם לפגם. קצרין היא עיר קטנה יחסית, ובסביבת מגורים קטנה אופייני שמתקיימים קשרי ידידות ומשפחה בין נותני השירותים. שאין בכך כדי להקים עילת פסלות.

גם בית המשפט דחה את בקשת פסלות השופטת. אכן, השופטת השתתפה בסיור, אולם, בניגוד לנטען- ארוחת הצהריים מומנה על ידי השופטים עצמם, והשופטת מימנה אישית את עלות השתתפותה בסיור. הובהר כי הסיור נערך באישור ועדת האתיקה של השופטים, ולא היה לו כל קשר לתיק הנדון או לכל תיק אחר. נקבע כי תחושתו של מר סידן בדבר חשש ממשי למשוא פנים היא תחושה סובייקטיבית . ההחלטות שניתנו בתיק אם לא היו לטובת מר סידן, אין בכך כדי להוות עילת פסלות. השמאי שמונה בתיק, הובהר כי הוא מונה בהסכמת שני הצדדים, הצדדים ידעו היטב בעת המינוי כי הוא בנה של המזכירה הראשית של בית משפט השלום בקרית שמונה, אין כל רלוונטיות לעובדה כי עם אמו של השמאי מקיימת השופטת מערכת יחסים ידידותית, הנובעת מקשרי עבודה בין השתיים, בנוסף, הבקשה בעניין זה הוגשה בשיהוי ניכר, וגם מטעם זה דינה להידחות.

 על החלטה זו הוגש הערעור.

בערעור חוזר מר סידן על טענותיו בבקשת הפסלות, ומוסיף כי לא עניין הסיור ולא הקרבה בין השמאי למזכירת ההרכב הובאו לידיעתו על ידי בית המשפט, אלא נודעו לו רק עובר להגשת בקשת הפסלות. לטענת מר סידן, העובדה שהסיור אושר על ידי מנהל בתי המשפט, אין בה כדי להפחית את החשש האובייקטיבי שיכול וצריך להתעורר בלבו של האדם הנורמאלי, מקום בו השופטת שקיבל אירוח מהרשות הטבע והגנים בא להכריע בין הרשות לבין מר סידן בסכסוך ביניהם. נטען כי הגיוני וסביר להניח כי אירוח כפי שקיבלה השופטת ישפיע עליה באופן כלשהו מקום בו היא נדרשת להכריע בין הצדדים. לא מוזכר כי בית המשפט ידע את מר סידן על קרבת המשפחה של השמאי עם מזכירת בית המשפט. אם אכן נאמרו הדברים לצדדים- הם היו צריכים להיכתב בפרוטוקול הדיון, אשר חייב לשקף את מהלך הדיון כולו ובוודאי שעובדה כה חשובה.

על כן, משלא מופיעים הדברים בפרוטוקול, יש להניח כממצא שבעובדה שהם לא נאמרו. אשר לעיתוי הגשת הבקשה, נטען כי זו הוגשה בסמוך לאחר שהתגלו למערער העובדות המקימות עילת פסלות.

ביהמ"ש קבע כי דין הערעור להידחות.

החוק קובע כי שופט לא יישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של שופט לבעל דין או לעד מרכזי כדי להביא לפסילתו, ונדרשת קרבה ממשית. ההיכרות של בית המשפט עם הרשות הטבע והגנים הייתה היכרות מקצועית גרידא, שכן מדובר היה בסיור לימודי-מקצועי, גם הסיור בו השתתפה השופטת לא התייחס לתיקים ספציפיים, ההיכרות הנובעת מהסיור אינה רלוונטית להליך שבין הצדדים. הסיור הוא אחד מתוך שורת סיורים שנערכו בידיעת ובאישור ועדת האתיקה של השופטים. ארוחת הצהריים שניתנה בסיור מומנה על ידי השופטים, השופטת מימנה אישית אף את עלות השתתפותה בסיור לא עלה בידי מר סידן להצביע על כך שההשתתפות בסיור מקימה חשש ממשי למשוא פנים.

אשר למינויו של השמאי, בניגוד לטענת מר סידן, ציין בית המשפט כי עובר למינוי ידעו הצדדים כי השמאי המוצע הוא בנה של המזכירה הראשית של בית משפט השלום בקרית שמונה. מוטל על מר סידן נטל כבד להוכיח כי טעה בית המשפט מר סידן, לא עמד בנטל זה. המסמך שצורף לערעור הוא החלטת המינוי, ולא פרוטוקול המתעד את הדיון שקדם להחלטה. חזקה על השופטת, שכשופטת מקצועית, תבחן את חוות הדעת של השמאי לגופה במקרה הנוכחי.

חשדותיו של מר סידן מבוססים על תחושות והשערות.

לבסוף, בהעלאת הטענה לעניין היותן של החלטות בית המשפט מוטות לטובת הרשות הטבע והגנים חל שיהוי. טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, במקרה הנוכחי מודה מר סידן כי החריש בעניין זה, על אף תחושתו, ורק לאחר הגשת הסיכומים, כשנודע לו על הסיור, החליט לטעון לפסלותו של בית המשפט.

דינה של טענה זו להידחות על הסף, העובדה שמר סידן אינו שבע רצון מהחלטות בית המשפט אינה מקימה עילת פסלות.