ביהמ"ש סירב להיעתר לבקשת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה בבקשתה להפסיק את המסחר בסטופ מרקט שבקיבוץ יגור

נטען ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה כי קיבוץ יגור, בעל הזכויות במקרקעין נשוא העניין, וסטופ מרקט מחזיקה בפועל במקרקעין והמשתמשת בהם, חורגים מהגדרת השימוש במקום. במקרקעין הוקם מבנה המיועד למכירת תוצרת חקלאית בשטח של כ-5,145 מ"ר. המבנה הנ"ל נבנה בהיתר הבנייה שניתן לקיבוץ "לבנות מרכז למכירת תוצרת חקלאית".

השימוש המותר הוגדר בהיתר הבנייה "מרכול למכירת תוצרת חקלאית". המחלוקת היא למעשה האם עומדים הקיבוץ וסטופ מרקט בתנאי ההיתר ואם לאו.

עיקר המחלוקת  הינה פרשנות המילים "שיווק תוצרת חקלאית" – מהי?

לשיטתה של המדינה  מאחר ומדובר בקרקע חקלאית מוכרזת, פרשנות המילים "שיווק תוצרת חקלאית" היא פרשנות הכוללת תוצרת חקלאית בלבד. מאידך, טוענים סטופ מרקט והקיבוץ, כי המונח "שיווק תוצרת חקלאית" כולל למעשה, מסחר לא מוגבל בכל סוגי המוצרים שמקורם בחקלאות, הן מוצרים טריים והן מעובדים, על פי המודל המוכר של סופר מרקט מסחרי לכל דבר ועניין.

ביהמ"ש קבע:

לא כל פעולה יכולה ליפול במסגרת של מסחר או שיווק תוצרת חקלאית.

אין משמעות חד משמעית, למושג שיווק תוצרת חקלאית. לדוגמא, האם מכירת בשר קפוא נופלת במסגרת זו?  או שמא, מכירת ירקות מוקפאים, נופלת במסגרת זו?

יש שיראו בכך תוצרת חקלאית, ויש שיראו בכך משום מוצרים אשר אינם נופלים במסגרת זו.

כל מסחר אינו לרוחה של המדינה במקרה דנן, ובזה היא חוטאת לאמת. לא ניתן לקבל פרשנות אשר יהיה בה מתן היתר לשיווק תוצרת חקלאית מבלי שהדבר יבוא לידי ביטוי תחת הקטגוריה של סחר.

הרי, אין אנו נמצאים בימים עתיקים בהם עסקת הברטר, מוצר תמורת מוצר היא הדרך שבה מתנהלים דברים.

השוק מכתיב שיטת שיווק אשר תמורת מוצר בדרך כלל יבוא תשלום ולפיכך, לא ניתן למנוע שיווק שכזה כהגדרתו במקום שבו התירה המדינה שיווק תוצרת חקלאית.

כרגע, כל עוד לא מוגדרת תוצרת חקלאית כמושג- תתכבד המדינה ותעגן את ההגדרה בחוק, ועד שתעשה כן- אין בידה למנוע את הסחר כפי שמבינים את הגדרתו קיבוץ יגור וסטופ מרקט.

סופו של יום:

נדחתה בקשתה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה להפסיק המסחר בסטופמרקט והיא חויבה בסך 20,000 ₪ הוצאות משפט לקיבוץ יגור.