ביהמ"ש קבע כי קילוף, אריזה וקירור של ירקות עומדים בהגדרת ייעוד חקלאי

קק"ל הינה הבעלים של המקרקעין נשוא התביעה, הממוקמים במושב כפר חסידים והוחכרו במסגרת הסכם חכירה שנכרת עם רמ"י לשימוש חקלאי בלבד.  

בנחלה מתקיימת פעילות חקלאית של גידול ירקות, ובנוסף עוסקים בה בפעילות של קילוף, אריזה וקירור של ירקות. בפנינו תביעתה של קק"ל באמצעות רמ"י, לסילוק ידי הנתבעים מהמקרקעין וצו מניעה קבוע להפסקת פעילות מסחרית המבוצעת שם, בהתבסס על הטענה כי הפעילות הנוספת מנוגדת להסכם החכירה ומהווה הפרתו והפרת הסכם המשבצת בין רמ"י לאגודה.

הרקע

קק"ל הינה הבעלים של המקרקעין נשוא התביעה, הממוקמים בכפר חסידים והוחכרו לאביב בהסכם חכירה שנכרת עם רמ"י, למטרת שימוש חקלאי בלבד.

אביב העביר זכויותיו בנחלה מכוח ההסכם לאלברט ושלומי, אשר מקיימים בה פעילות חקלאית שהינה גידול ירקות, ובנוסף מחזיקים שם מבנים בהם עוסקים בפעילות נוספת של קילוף, אריזה וקירור של ירקות.

בפנינו תביעתה של קק"ל באמצעות רמ"י, לסילוק ידי הנתבעים מהמקרקעין וצו מניעה קבוע להפסקת פעילות מסחרית המבוצעת שם, בהתבסס על הטענה כי הפעילות הנוספת מנוגדת להסכם החכירה ומהווה הפרתו והפרת הסכם המשבצת בין רמ"י לאגודה. לטענתם, יש לבחון את הייעוד החקלאי ע"פ חוק התכנון והבניה, אשר לפיו זוהי אכן הפרה.

מנגד טענו הנתבעים, כי בהתאם לחוק עידוד השקעות הון בחקלאות יש לראות בכלל הפעילות המתבצעת במקרקעין ככזו התואמת לייעוד החקלאי הנדרש ואין הפרה של הסכם החכירה.

דיון והכרעה

בשל צמצום המחלוקת, הבהיר ביהמ"ש כי השאלה שנותרה היא האם הפעילות הנוספת המתבצעת במקרקעין הינה פעילות חקלאית המתאימה למטרות הסכם החכירה, או שמא מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המזכה את רמ"י בסילוק ידי הנתבעים מהמקרקעין.

ביהמ"ש מצא כי קיימת חפיפה בין מטרות שני החיקוקים ולכן אין מניעה לתת פרשנות דומה למושגים דומים ולהסתייע בדבר חקיקה אחד על מנת לפרש ולהשלים האחר, ע"פ הכלל של הרמוניה חקיקתית המורה לנסות ולפרש הוראות חוק באופן המיישב בין פירוש הוראות חיקוק שונות.

ההלכה היא כי על  פי חוק התכנון והבנייה, על מנת ששימוש ייחשב חקלאי דרושים שני תנאים מצטברים: האחד, שלפעילות תהיה זיקה ישירה והדוקה לפעילות החקלאית, והשני נוגע להשלכת הפעילות על הסביבה החקלאית- ככל שההיקף רחב יותר ועשויות להיות לו השלכות תכנוניות, הכף תיטה לקביעה שהשימוש אינו חקלאי, תוך התחשבות במשמעויות השונות לשוני שחל בחקלאות המודרנית.

ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי מרבית הפעילות הנוספת נוגעת לתוצרת הנחלה עצמה, היא הנה פשוטה באופייה, אינה כרוכה בעיבודים מורכבים או בשינוי מהותי של התוצרת החקלאית, ועל כן היא הולמת את הפרשנות לייעוד חקלאי שניתנה בפסיקה ולהגדרה החוקית של יצור חקלאי בחוק עידוד השקעות הון. בנוסף בחינתה של הפעילות הנוספת מלמד כי היא פשוטה יותר מפעילויות אחרות שזכו להכרה כחקלאיות בהחלטותיה של רמ"י, ועל כן אין הצדקה שלא להכיר בה כחקלאית.

סיכום

הפעילות הנוספת המתבצעת במקרקעין, של קילוף, אריזה וקירור הירקות, אינה חורגת מגדרי הפעילות החקלאית ולכן אין כל מקום לתת צו מניעה כנגד הנתבעים ודין התביעה להידחות. רמ"י חויבה לשלם לנתבעים הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

ניתן ביום: ט"ז סיוון תשע"ו, 22 יוני 2016, בהעדר הצדדים.