ביהמ"ש אישר פסילת הצעה זולה בשל היותה זולה מדי!
המועצה האזורית גזר (להלן: 'המועצה') פרסמה מכרז לעבודות פיתוח ותשתיות בתחום המועצה. בתנאי המכרז נדרשים המציעים להציע מחיר בהתאם למחירון "דקל" לענף הבנייה ( להלן: 'המחירון'), תוך מתן הנחה מהמחירון בסך 10%. המועצה התכוונה לבחור שני זכיינים אשר אליהם תוכל לפנות מפעם לפעם במהלך תקופת התקשרות בת שנתיים (עם אופציה לשנה שלישית), כאשר הזכיינים לא יוכלו לתמחר עבודתם במחיר שיעלה על שהציעו במכרז. עוד נקבע, כי אמת המידה לבחינת ההצעות היא כי מחיר ההצעה יקבל משקל של 70% ואיכות ההצעה 30%.
למכרז הוגשו שמונה הצעות, וכל המציעים הציעו הנחה בשיעור גבוה מ10%, כך שהמחירים היו נמוכים יותר מאומדן המועצה. את המחיר הנמוך ביותר הציעה חברת "א.מ הבונה במרכז השקעות תשתיות ופיתוח בע"מ" ( להלן: 'הבונה'), לאחריה חברת "רונגל בניה, סלילה ופיתוח בע"מ" (להלן: 'רונגל') ובמקום השלישי הייתה חברת "י.ש רחמים פיתוח, תשתיות וכבישים בע"מ" (להלן: 'רחמים').
נוכח הצעות המחיר הנמוכות במידה רבה מהאומדן, חששה ועדת המכרזים של המועצה (להלן: 'הועדה') כי המציעים לא יבצעו את העבודות במחירים שהציעו, או שהמחירים הנמוכים יבואו על חשבון איכות העבודות ועמידה בלוחות הזמנים. על- כן, החליטה הועדה לקיים שימוע לחמשת המציעים שהצעותיהם זכו לציון הגבוה ביותר. במהלך השימוע התבקשו המציעים לשכנע את הועדה בדבר רצינות ההצעה ומסוגלותו של המציע לבצע את העבודות במחירי ההצעה, אך חברי הועדה התרשמו באופן שלילי מנציגה של רונגל ועל-כן הוחלט לפסול את הצעתה. משכך, נבחרו כזוכות הבונה ורחמים, ומכאן העתירה.
דיון והכרעה
רונגל טענה כי הציעה את ההצעה הכספית הטובה ביותר ובעלת הניקוד המשוקלל הגבוה ביותר לאחר הצעתה של הבונה, ולכן הוועדה הייתה חייבת לבחור בהצעתה ולא בהצעת רחמים. עוד טענה רונגל, כי במכרז לא נקבע תנאי בדבר חוסר סבירות המחיר שבהצעה ולכן הוועדה אינה מוסמכת לפסול הצעות על בסיס אמות מידה שלא פורסמו מראש, כל שכן כאשר הוועדה בחרה בהצעה שמחירה נמוך עוד יותר, דבר הפוגע בעיקרון השוויון. כמו- כן, טענה רונגל כי לא נבחן ניסיונה בעבודות דומות ואיתנותה הכלכלית אלא ההחלטה התבססה אך ורק על רושם אישי מנציגה.
הועדה לעומת זאת, טענה כי החלטה ניתנה על יסוד שיקולים עניינים בלבד ולאחר שהפעילה שיקול דעת סביר ועל- כן אין מקום להתערבות ביהמ"ש בהחלטתה. לטענתה, השימוע נערך כדין ונציג רונגל הציג עצמו כאדם ללא עבודה וכי פועליו יושבים בביתם ולפיכך התרשמה הועדה שהנציג בעצמו סבור כי לא יוכל לבצע את העבודות במחיר המוצע, וזאת לעומת נציג הבונה שעמד בנטל השכנוע.
ביהמ"ש קבע כי דין העתירה להידחות, וזאת בהתאם לכלל הידוע כי ביהמ"ש לא ימהר להתערב בהחלטות ועדת המכרזים, כל עוד ההחלטה נמצאת במתחם הסבירות.
ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי מלבד העובדה שצוינה גם במסמכי המכרז עצמו כי הוועדה בעלת סמכות לפסול הצעה שהיא בלתי סבירה בשל מחירה, היא אף לא פסלה את ההצעה באופן שרירותי, אלא קיימה שימוע לכל מציע שהציע מחיר נמוך במיוחד, בו ניתנה לכל מציע ההזדמנות לשטוח טענותיו ולשכנע את הועדה כי באפשרותו לקיים את העבודות על הצד הטוב ביותר במחיר שהציע, וחברת הרונגל לא עמדה בנטל זה.
ביהמ"ש דחה את העתירה בקבעו כי רונגל לא עמדה בנטל השכנוע בפני הועדה ולפיכך אין להתערב בשיקול דעתה של הועדה.
עוד ציין ביהמ"ש כי אף אם הייתה לו הסמכות להתערב בהחלטת הוועדה, הרי ששיקול דעתו לא היה שונה משלה.
רונגל תישא בשכ"ט עו"ד של המועצה, הבונה ורחמים בסך של 10,000 ₪ כל אחת.
ניתן ביום כ"ח בכסלו תשע"ד, 1/12/13, בהעדר הצדדים.
