ביהמ"ש הורה על פירוק שיתוף במשק חקלאי במושב אף ללא הסכמת רשות מקרקעי ישראל

התובע והנתבעת הינם בני זוג לשעבר שהתגרשו בשנת 1993. הצדדים רשומים במינהל מקרקעי ישראל כבעלי זכויות בחלקים שווים במשק החקלאי המצוי במושב בו התגוררו במשותף.

במסגרת הסכם הגירושין הסדירו הצדדים את זכויותיהם ע"י חלוקת שטח המשק ביניהם. עוד הסכימו, כי אם ישולמו למי מהם פיצויים בגין הסדר מדיני בגולן, בנוגע לבית וליחידת המשק, יחולקו פיצויים אלה במלואם ביניהם בחלקים שווים.

לאחר גירושי בני הזוג, נותרה הנתבעת להתגורר בבית במושב ולהשתמש בחלק שיוחד לה, ואילו התובע עזב את המושב ולא עיבד את חלקו מאז.

כעבור 15 שנים, עתר התובע לפירוק השיתוף במשק על ידי מכירתו, ועל חלוקת התמורה שווה בשווה בין שניהם. לטענתו, הסכמתם לחלוקת השטח אינה חוקית כיוון שהינה נוגדת את מדיניות מינהל מקרקעי ישראלהאוסרת פיצול המשק או העברת הזכויות בו ללא הסכמת המינהל, וזו לא ניתנה.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע כי במצב שבו ניתנת התחייבות להעברת זכות תוך הפרת הוראה המגבילה את מעבר הזכות, אין מקום לקביעה קטגורית כי ההתחייבות עצמה בטלה, וכן כי אין כל הכרח לשלול תוקף משפטי מהתחייבות שניתנה רק בשל העובדה שהיא נעשתה בניגוד לתניה חוזית אחרת.

על כן, במקרה דנן, פסק ביהמ"ש כי יש ליתן תוקף חוזי לחלוקת המשק בין הצדדים גם אם היא עומדת בניגוד למדיניות המינהל, ואין מקום להורות על בטלותה למפרע, בפרט שעה שהצדדים ידעו מראש על הבעייתיות בהסכם.

עוד הוסיף ביהמ"ש כי העובדה שהצדדים לא התכוונו כי העברת הבעלות בפועל תהווה תנאי ליישום שאר ההסכם נלמדת גם מהעובדה כי התובע הגיש את תביעתו בחלוף 15 שנים ממועד אישור ההסכם ולא תוך פרק זמן סביר, כאשר במשך כל אותן השנים שחלפו הוא נהנה מיתר סעיפי ההסכם, המטיבים עמו בהיבט המזונות עקב חלוקת הקרקע הלא שוויונית לרעתו.יוצא איפוא כי גם מכוח הסתמכות הנתבעת וכן מהיות החיובים שבהסכם שלובים זה בזה מנוע התובע היום מלטעון לביטול סעיפים בהסכם.

ביהמ"ש הכריע כי הנתבעת תרכוש את חלקו של התובע ביתרת האדמות.

על כן, קבע ביהמ"ש כי פירוק השיתוף של המשק ייעשה בהתאם להסכמות החוזיות, והנתבעת תרכוש את חלקו של התובע עפ"י הערכת שמאי שמינה ביהמ"ש.

ניתן ב- ט"ז שבט תשע"ד, 17 ינואר 2014.