בית הדין ביטל את פיטוריה של עובדת בת 63 מעבודתה במועצה המקומית בני עי"ש מכיוון שפוטרה שלא כדין

מועצה מקומית בני עי"ש נקלעה למצב כלכלי קשה, אשר בעקבותיו הוחלט לצמצם את כח האדם של העובדים במועצה הקרובים לגיל פרישה. אחת העובדות שנפגעו ממהלך זה הינה בלה דובריאנסקי, בת 63, אשר עבדה במשך 13 שנה במועצה בהיקף משרה של 75%.

במהלך השימוע שנערך לה ציינה בלה כי איננה מעוניינת לפרוש, וזאת עקב מצבה הכלכלי הקשה, המתעצם לנוכח העובדה כי בעלה עבר תאונת עבודה ובמשך 5 חודשים אינו מפרנס. על אף זאת החליטה ועדת הפיטורים של המועצה לפטרה. בלה קיבלה בדואר מכתב שכותרתו "יציאה לגמלאות", ובו מצוין כי עקב גילה של בלה - סיימה המועצה את העסקתה והוציאה אותה לגמלאות. יש לציין, כי במכתב לא צוינה כל סיבה מקצועית בגינה בלה לא רשאית להמשיך בעבודתה.

בעקבות האמור לעיל, הגישה בלה בקשה למתן סעד ארעי וסעד זמני, המורה למועצה להקפיא את ההחלטה על הוצאתה לגמלאות. בנוסף, ביקשה בלה כי בית הדין יקבע כי הליך הוצאתה לגמלאות נעשה שלא כדין, בניגוד לחוק גיל פרישה ותוך הפלייתה לרעה מחמת גילה. שהרי, לטענתה, מכיוון שהיא איננה בת 67, אין המועצה רשאית לחייב אותה לפרוש מעבודתה. כמו כן, מדגישה בלה, כי שיקול המועצה לפטרה עקב גילה מהווה הפליה אסורה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בנוסף, טוענת בלה, כי סיום העסקתה נעשה תוך הפרה יסודית של זכות השימוע, שהרי על אף שנערך לה שימוע, עניינה לא נבחן באופן פרטני בהתאם להוראות הפסיקה, ולא נשקלו חלופות אחרות בעניינה פרט לפיטורים.

מנגד, טוענת המועצה, כי היא לא כפתה על בלה לצאת לגמלאות אלא פיטרה אותה במסגרת פיטורי צמצום, על פי הסדר ההתייעלות עליו היא חתומה. כמו כן, מדגישה המועצה, כי החלטתה נסמכת על שיקולים ענייניים בלבד ואין כל קשר בין ההחלטה לבין גילה של בלה.

בנוסף, טוענת המועצה, כי אין להיעתר לבקשה למתן צו מניעה, וכן אין מקום להורות על אכיפת יחסי עבודה בין הצדדים כאשר ניתן לפצות את בלה בפיצוי כספי. לטענתה, מכל העובדים אשר מועמדים להיות מפוטרים, בלה היא זו שנפגעת הכי פחות, היות והיא זכאית לתשלומי פנסיה.

דיון והכרעה

ראשית, דן בית הדין בחוקיות הפיטורים, ומציין, כי בהתאם לאמור בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, יש להקפיד כי פיטורי עובדים ייעשו רק מסיבה מספקת, תוך התחשבות בכושר עבודתו של העובד, שנות עבודתו ברשות ומצבו המשפחתי. בנוסף, מדגיש בית הדין, כי אף פיטורי צמצום יבוצעו ע"פ הקריטריונים ובהתאם לצרכי העבודה.

בית הדין מציין, כי אף בהליך של פיטורים בעקבות התייעלות, מוגבל כוחו של המעביד, והוא נדרש לפעול בהגינות. לדעת בית הדין, הליך של פיטורי צמצום מתבצע בשני מישורים: ראשית, מתבצע המישור הקיבוצי, בו נקבעות אמות מידה אובייקטיביות לפיטורי עובדים ע"י המעסיק בשיתוף נציגות העובדים במקום העבודה, ומתגבשת רשימת עובדים המועמדים לפיטורים. עובדים אלו אינם נבחרים בשל תכונותיהם האישיות או עקב אי התאמתם למשרותיהם אלא עקב הצורך הקיבוצי.

לאחר מכן מתבצע המישור האישי, בו המעסיק בוחן את נסיבותיו האישיות של כל עובד המופיע ברשימה, ומזמין כל עובד להליך של שימוע להעלות טענותיו לגבי עצם ההחלטה לפטרו, כאשר על המעסיק מוטלת החובה לשקול את טענותיו של העובד ולנסות למצוא פתרונות, ובכלל כך אף לשקול את ביטול הפיטורים.

בית הדין פוסק, כי היות ובלה בת 63 - אין לחייבה לפרוש לפנסיה, שהרי החוק מתיר לחייב פרישה רק בהגיע העובד לגיל 67. יש לציין, כי בלה זכאית לפרוש לפנסיה מגיל 62, אולם חיוב בפרישה הינו רק מגיל 67.

בהתאם לאמור לעיל, מציין בית הדין, כי המועצה לא סתרה את טענתה של בלה לפיה פוטרה מטעמי גיל, ולכן יש לראות בזה הפליה פסולה. בנוסף, מדגיש בית הדין, כי מעדות שהושמעה בפניו עולה כי כל העובדים שפוטרו קרובים לגיל פרישה או הגיעו לגיל פרישה, ורק לעובדים צעירים ניתנה אפשרות לבחור בין צמצום היקף המשרה לבין פיטורים, ומכך משמע, כי יש כאן הפליה של גילאים. לא רק זו, קובע בית הדין, אלא שהקריטריון היחיד לבחירת העובדים המועמדים לפיטורים, כפי שמצוין בכתבי הטענות, הוא היותם בגיל פרישה או בגיל הקרוב לגיל פרישה, ולכן מסיק בית הדין כי יש כאן הפליה פסולה מטעמי גיל, בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות.

בית הדין מדגיש, כי אף אם יתחשב בטענת המועצה, לפיה ייגרם לבלה הנזק המועט משאר העובדים אשר יעלה בגורלם לפרוש, לא המציאה המועצה תשתית ראייתית לכאורית לכך שביצעה השוואה בין העובדים ומצאה כי להם ייגרם נזק גדול יותר אם יפוטרו בשל זכאותה של בלה לפנסיה.

כמו כן, מציין בית הדין, כי פיטורי עובד מסיבה שונה מזו המוצהרת במכתב סיום ההעסקה, כאשר הסיבה המוצהרת שימשה מסווה לסיבה האמיתית שלא גולתה לעובד, אינם מתיישבים עם חובת "תום הלב", ולכן אין זה יאה שנשלח לבלה מכתב לפיו עקב גילה היא פרשה לגמלאות, בעוד שלמעשה המועצה סבורה כי אין עוד חיוניות ונחיצות במשרתה.

בעניין עריכת הליך שימוע לא תקין לו טוענת בלה, פוסק בית הדין, כי על אף ששמעה ועדת הפיטורים את טענותיה של בלה, נראה, כי לא נבחנו נסיבותיה האישיות ולא עלתה האפשרות של הפחתת היקף משרתה או העברתה למשרה אחרת במועצה, ומשכך, הרי שנפל פגם יסודי בהליך השימוע.

לאחר שהחליט בית הדין כי הליך הפיטורים של בלה נעשה שלא כדין, נקבע, כי הסעד הראוי במקרה זה הינו סעד האכיפה, וזאת הן בשל הפגם היסודי שנפל בהליך הפיטורים והן בשל הנזק שעלול להיגרם לבלה אם תידחה הבקשה, שהרי דחייתה תהווה אובדן פתאומי של מקור פרנסה בזמן שהיא המפרנסת היחידה בביתה.

לבסוף, מדגיש בית הדין, כי בלה צברה פנסיה רק במשך 13 שנה, ולכן סכום הפנסיה לה היא זכאית אינו מן הגבוהים, ואף קיים חשש שמימוש זכאותה לפנסיה עלול לפגוע בזכויותיה, ולא ברור אם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במקרה בו תתקבל התביעה, שכן החזרת המצב לקדמותו עשויה להיות תלויה גם בצדדים שלישיים, קרי קרן הפנסיה, אשר אינם צד להליך.

ביהמ"ש מקבל את הבקשה, ומחליט להקפיא את פיטוריה של בלה עד למתן החלטה בעניינה בביהמ"ש.

בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי המועצה תשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ניתן ב- א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013.