בית המשפט נתן צו אכיפה המחייב את מושב תרום להשלים את עבודות התשתית והפיתוח בהרחבת המושב בתוך 90 ימים
במושב תרום, השוכן במבואות ירושלים, נתקבלה בשנת 2005 החלטה לבצע הליך הרחבה לבניית 71 יחידות מגורים במשבצת האגודה, מתוכם 19 מגרשים לבני המושב, והיתרה לרוכשים במחוץ.
התובעים, שברובם הם בני המושב, רכשו מגרשים בהרחבה בשנים 2005 ו-2006, וחתמו עם המושב על שני הסכמים: האחד, הסכם תושבות המסדיר את יחסי הרוכש והמושב; והשני, הסכם פיתוח המסדיר את פיתוח המגרשים ע"י המושב בתמורה לתשלום ע"י רוכש המגרש. בהסכם הפיתוח מפורטים חובות הצדדים הן מבחינת התשלום של הרוכש והן של המושב לגבי אופן והיקף הפיתוח, כאשר זמן סיום עבודות הפתוח לא צויין.
לאחר חתימת החוזים, הפנה המושב את הרוכשים למנהל מקרקעי ישראל כמומלצי המושב לרכישת המגרשים, על מנת להסדיר את זכויותיהם ולחתום עם המנהל על חוזי חכירה. המושב התקשר עם קבלן פיתוח בשנת 2005 אך סיים את ההתקשרות עימו והתקשר עם קבלן אחר אשר טיפל גם בשיווק יתרת המגרשים לציבור הרחב. עד יום הגשת התביעה, בשנת 2009, חלפו למעלה משלש שנים וטרם הושלמו עבודות הפיתוח.
הרוכשים טוענים, כי ביצעו אתכל המוטל עליהם בהסכם הפיתוח אולם האגודה לא ביצעה את עבודות הפיתוח הכוללות: חלוקת המגרשים, סלילת כבישים, בניית קירות תומכים, ביוב, חשמל ומים. ללא השלמת עבודות הפיתוח, כך לטענת הרוכשים, הם אינם יכולים להגיש תוכניות להיתר, וכפועל יוצא מכך, אין הם יכולים לממש את רצונם לבנות את ביתם.
עוד טוענים הרוכשים, כי למרות שבהסכם הפיתוח אין תאריך הקובע את תום ביצוע עבודות הפיתוח, ישנו סעיף האומר, כי הרוכשים מחויבים להתחיל בבניית בתיהם בתוך 12 חודשים מיום החתימה על הסכם הפיתוח, ומכאן ניתן ללמוד, לטענתם, כי הזמן לביצוע עבודות הפיתוח הינו 12 חודשים מיום חתימת ההסכם.
מוסיפים הרוכשים וטוענים, כי האגודה מפלה אותם לרעה לעומת החלקה הצפונית שבו קצב העבודות מתקדם יותר שכן הקבלן הוא גם המשווק של המגרשים. ומסיימים בכך, שבפגישות עם נציגי האגודה הם התחמקו מלתת לוח זמנים לסיום העבודות, וכן התחמקו מלתת דוח כספי בנוגע להתנהלות הכספית של כספי הפיתוח שהרוכשים שילמו.
לסיכום, טוענים הרוכשים, כי אין בידי האגודה הרצון או היכולת לסיים את עבודות הפתוח, ועל כן הם מבקשים סעד של אכיפה לביצוע העבודות בפיקוח בית המשפט ומינוי כונס נכסים.
מנגד, טוענת האגודה, כי אף היא מעוניינת בסיום הפרויקט, וקבוצת הרוכשים התובעים הם רק קבוצה קטנה מבין הרוכשים. כן מוסיפה האגודה, כי על מנת לסיים הפרויקט יש למכור את רוב הפרויקט בכדי שיהיה את המימון לבצע את כל הפרויקט ברצף, שכן לא ניתן לבצע עבודות פיתוח בחלקים, ומאחר ורק בשנת 2010 הסתיימה מכירת כל המגרשים, לכן יש לקבוע את זמן הסיום כ-12 חודשים לאחר מועד זה.
האגודה ממשיכה וטוענת, כי השתלשלות עניינים לא רצונית שאיננה תלויה באגודה גרמה לעיכובים בהוצאה לפועל של הפרויקט. כשבין העיכובים ניתן למנות את החלטה 959 של המנהל, לפיה עבודות הפיתוח יבוצעו ע"י הרשות המקומית. לטענת האגודה, היא עושה מאמצים רבים בכדי לחתום על הסכם עם המועצה האזורית מטה יהודה המערימה קשיים.
בנוסף, המנהל הקפיא את כל החוזים במושב עקב חשדות לאי סדרים כספיים באגודה בעניין גביית כספים מרוכשי מגרשים, עניין אשר גרם לסירוב המועצה לחתום על הסכם עד פתרון הבעיה עם המנהל ושחרור המגרשים למכירה. לבסוף טוענת האגודה, כי הרוכשים חתומים על סעיף בחוזה הפיתוח כי לא יבואו בטענות או בתביעות בקשר לעיכובים באם יהיו בעניין עבודות הפיתוח.
ביום 9.1.11 נחתמה ע"י המועצה התחייבות כי עבודות הפיתוח ייעשו ע"י האגודה.
ביום 4.8.11 הגישה האגודה לבית המשפט הודעה, כי ניתן להגיש תוכניות לקבלת היתרי בניה וכן פרטה את פעולתיה עד כה וצירפה מכתב מהמועצה, אשר מאפשר, לטענתה, להגיש תוכניות ובקשה להיתר בניה.
הרוכשים טענו, כי אין במכתב בכדי לאשש הנטען והציעו מִתְוֶוה הכולל מינוי כונס נכסים. בדיון נוסף, ומשהוצג הסכם חתום עם המועצה על הפיתוח ועדיין לא הייתה הסכמה בין הצדדים לסיום התובענה ניתן פסק דין.
הפרת החוזה- מהוראות החוזה ניתן להבין, כי האגודה שומרת לעצמה את לוח הזמנים והשיקולים לשלבי העבודות ללא הוראת זמן לסיום, ומשכך יש להחיל את סעיף 41 לחוק החוזים ולקבוע זמן סביר לסיום העבודות.
את הזמן הסביר ניתן לקחת מהחוזה עצמו, מהסעיף בו נקבע כי רוכשי המגרשים יחלו לבנות בתוך 12 חודשים מחתימת הסכם הפיתוח, וכן מהסכם הפיתוח עם המנהל בו זמן הפיתוח עומד על 36 חודשים. בין כך ובין כך, עם הגשת התביעה מועד סיום עבודות הפיתוח חלף.
את תניית הפטור יש לפרש בהיקף מצומצם למקרים שאינם בשליטת האגודה, שכן פירוש אחר אינו הולם את ציפיות הרוכש המתעתד לבנות את ביתו, וללא תחזית זמנים לא יוכל להיערך לכך. השארת שיקול הדעת רק בידי האגודה וללא מועד לסיום אינה סבירה כלל.
באשר לסעדים המבוקשים - אכן רשאי צד להסכם לאכיפתו בעדיפות ראשונה, כאמור בסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות), אלא אם חל אחד החריגים המנויים בחוק – ובענייננו, לא חל חריג מהחריגים, כך שעולה כי הסעד לאכיפת ההסכם הינו הסעד הראוי.
לעניין מינוי כונס נכסים - לא הוכח כי האגודה חסרת יכולת להשלים את העבודות, ונראה כי יש לתת לאגודה האפשרות להשלים ולבצע את העבודות, מה גם שכינוס יגזול כספים רבים מהקופה ולא נראה, כי בשלב זה הדבר כדאי.
לאור מסקנת בית המשפט, כי האגודה הפרה את הסכם הפיתוח וכי היה עליה להשלים העבודות עוד לפני הגשת תביעה זו, הוצא צו לאכיפת ההסכם ולחיוב האגודה לביצוע מידי של עבודות הפיתוח ע"פ ההסכם. כמו כן, חויבה האגודה בתשלום הוצאות משפט בסך של 50,000 ₪.
ניתן ב- כ"ג כסלו תשע"ב, 19 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים.
