בית המשפט פסק כי זכות מעבר (זיקת הנאה) מכח שנים תמה בעת החלפת הבעלים, ולכן תוכל חברת מושב בית עזרא לגדור את שטחה למרות שהגדר עוברת באמתחתו של שכנה

רות שטיקלרו רכשה בשנת 2003 זכויות בר רשות במשק במושב בית עזרא, וביקשה לגבול את שטחה בגדר. לצורך זאת, בוצעה מדידה בשטח והתגלה, כי קו הגבול של המשק עם המשק השכן, השייך למשה שלום, עובר על שביל הגישה של משה, והגדר שתוקם תעבור, למעשה, על שביל הגישה. לכן, פנה משה לביהמ"ש השלום, שכן לטענתו, עומדת לזכותו זיקת הנאה על שביל הגישה מכח שנים. בית משפט השלום [ה"פ 26151-11-10] אסר על רות לבנות גדר על השביל, ופסק, כי קמה למשה זיקת הנאה מכח שנים ואף הורה לרשום זאת בספרי רישום מקרקעין, .

רות מערערת על החלטת ביהמ"ש, וטוענת, כי זכות המעבר בשביל היתה בהסכמת וברשות הבעלים הקודמים של המשק, אולם משאלו התחלפו – תמה זכות זו, אף ללא פעולה כלשהי מצידה.

בנוסף, טוענת רות, כי משה לא הוכיח כי השתמש בשביל במשך 30 שנה, זמן הנדרש להוכחת רכישת זיקת הנאה מכח שנים, ולא רק זו, אלא שלטענתה, לא נעשה כל שימוש בשביל במהלך השנים, ובכך נזנחה למעשה הזכות לקיום זיקת הנאה.

מנגד, טוען משה, בהתאם לפסיקת בית המשפט קמא, כי קמה לו זכות לזיקת הנאה מכח שנים.

 בית המשפט המחוזי פוסק, כי אף אם היתה למשה זיקת הנאה או זכות לשימוש בשביל, הרי שזכות זו פגה בעת העברת זכויות הקרקע לרות, וזאת מכח החוק, לפיו זיקת הנאה משוכר מקרקעין תפקע עם סיום תקופת השכירות, שהרי מדובר במקרקעין של מנהל מקרקעי ישראל אשר הוחכרו לאגודת בית עזרא, והיא מעמידה זכות שכירות במעמד "בר רשות" לחברי האגודה, והיות וקשה לה לפקח על הנעשה במקרקעין, נקבע, כי נשללת הזכות לקבלת זיקת הנאה מכח שנים. ביהמ"ש מדגיש, כי זיקת ההנאה מוגבלת לתקופת החכירה, ולכן היא תסתיים כאשר עוזב החוכר את הקרקע אלא אם הסכים בעל המקרעין לעבירותה של זיקת ההנאה. לפיכך, אף אם נאמר כי קמה למשה זיקת הנאה מכח שנים, הרי שזו התקיימה מול הבעלים הקודמים של הקרקע, ומשהתפנה – תמה זיקת ההנאה.

לבסוף, ציין בית המשפט, כי יש לקבל את העתירה ולו רק משום שמנהל מקרקעי ישראל, אשר הינם בעלי הקרקע, וזיקת ההנאה מכפיפה את זכותם לתנאיה וגורעת מזכויותם, לא צורפו כצד להתדיינות ודבריהם לא הושמעו.

בית המשפט מקבל את העתירה וקובע, כי למשה שלום לא עומדת זיקת הנאה בשביל הגישה לאחר שנמכרו לרות שטיקלרו זכויות בר רשות בקרקע, ולכן ניתן לבנות על השביל את הגדר.

בנוסף, פסק בית המשפט, כי משה ישלם הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.

ניתן ב- י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012.