בית המשפט קבע, כי יובל מיכאל, חבר כפר מל"ל, לא הוכיח את זכויותיו בחלקת הקרקע שבמושב, ועל כן הוא לא זכאי לפיצויים על הפגיעה שנגרמה לחלקה עקב אישור תב"ע
הרקע
במאי 2003 אושרה תוכנית הר/1200 על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבנייה הוד השרון. יובל מיכאל ניר מלמוד, הגיש כנגד הועדה תביעה לפיצוי, מאחר ולטענתו, הוא מחזיק בחלקת קרקע במושב כפר מל"ל כשלזכותו רשומה הערת אזהרה, ובהתאם לאמור בסעיף 197א לחוק התכנון והבניה, על הועדה לפצותו בגין הפגיעה שנגרמה לנכס עקב אישור התוכנית.
בנובמבר 2006 דחתה הועדה המקומית את התביעה, ויובל הגיש ערר לוועדת הערר מחוז מרכז. אך מכיוון שגם ערר זה נדחה, הגיש יובל ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
ביתר פירוט, יובל טוען, כי הוא רכש זכות חכירה בנכס, ובמשך 18 שנים הוא מנסה לחתום על הסכם חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, כך שהוא בעל הזכויות בנכס, ומשום כך הוא זכאי להגיש תביעה לפיצויים על פי חוק התכנון והבניה. עוד הוא מוסיף, כי אין למנוע ממנו את הזכות לפיצויים רק משום שלא חתם על חוזה עם המינהל, מאחר והסיבה לאי החתימה נעוצה בדרישת המינהל שיחתום על חוזה הכולל תנאי מקפח, לפיו סיום החכירה יהיה ב-2030 ללא זכות חידוש, ועל תנאי זה הוא לא הסכים לחתום משום שיש בו וויתור על זכויותיו.
לאור זאת, מבקש יובל מבית המשפט, להורות לועדה לקבוע את שיעור הפיצוי ולשלמו לאחר שהוא יתחום על הסכם חכירה עם המינהל ולאחר שהוא ימצה את ההליכים המשפטיים בעניין הפגיעה בקניינו ובזכויותיו בהליך נפרד מול המינהל.
מנגד, טוענת הועדה, כי במסמכים שהציג יובל אין כדי להצביע על זכות כלשהי שיש לו בנכס, וממילא אין לו כל זכות במקרקעין המקנה לו את האפשרות לתבוע פיצויים על פי סעיף 197א לחוק התכנון והבניה. מלבד זאת, טענה הועדה, כי קבלת עמדתו של יובל תהווה תקדים לפיו תושבים יגישו תביעה לפיצויים מכח החוק, גם כאשר הם אינם עומדים בתנאיו, והדבר אף יטיל על הועדות המקומיות הוצאות כספיות שיכבידו על תקציביהן.
דיון והכרעה
בית המשפט הבהיר, כי על התובע לפי סעיף 197א להוכיח הן שהמקרקעין נפגעו על ידי התוכנית, והן שביום תחילת התכנית הוא היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם, והוסיף, כי הביטוי בעל זכות בהם, כולל גם זכויות שאינן קנייניות במובן הצר.
אך, במקרה שלפנינו, לא רק שליובל אין זכויות קנייניות במקרקעין, אלא שאפילו זכויות שביושר אין לו, שכן לא קיים חוזה בינו לבין המינהל שהוא בעל המקרקעין. יובל לא הסדיר את ענייניו עם המינהל, לא חתם על הסכם חכירה, לא פנה בהליכים משפטיים להצהרה על זכותו בנכס, וכן הלאה, ועל כן הוא לא הצליח להוכיח כי יש לו זכויות כלשהן בקרקע.
לאור זאת, קבע בית המשפט, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר, ואין מקום להתערב בה.
בית המשפט הוסיף, כי אילו יובל סבור שהמינהל הציע לו חוזה מקפח, היה עליו לפעול לאורך הזמן בכל דרך משפטית חוקית כדי להסדיר את זכויותיו, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.
סיכום
בית המשפט קבע, כי יובל לא הוכיח זכויות במקרקעין נשוא המחלוקת, ועל כן דחה את ערעורו, וחייב אותו לשלם לועדה המקומית הוצאות משפט בסכום של 20,000 שקלים חדשים.
ניתן ב- ה' חשון תשע"ב, 02 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
