בית המשפט קבע, כי חבר קיבוץ מרום גולן יחדל מלהיות חבר, יפנה דירתו וישלם 106,000 ₪ לקיבוץ בגין שכר שלא העמיד לקיבוץ. אשתו של החבר, תישאר חברת קיבוץ ותמשיך להתגורר בו
בבית המשפט השלום בקריית שמונה בפני כב' השופטת רבקה איזנברג. ת"א 250-05 קיבוץ מרום גולן נ' פלוני ואח'
הרקע
האסיפה הכללית של קיבוץ מרום גולן החליטה להפסיק את חברותם של בני זוג בקיבוץ, בטענה כי הם הפרו את אורחות החיים בקיבוץ ואת תקנון הקיבוץ. לגבי בן הזוג נטען, כי הוא הפר את חובתו בכך שבמשך תקופה העלים מידע על הכנסותיו ולא העביר את הכנסתו לקיבוץ, ולגבי בת הזוג נטען, כי במשך השנים לא עבדה, לא עשתה מאמץ לעבוד ולא נענתה להצעות עבודה, משכך ומאחר שלא העבירה הכנסות לקיבוץ ואף צברה חוב כספי של כ-23,000 ש"ח, הפרה את אורחות החיים בקיבוץ.
לאור כל זאת, טוען הקיבוץ, כי ההחלטה להוציאם מחברות בקיבוץ נתקבלה כדין, ומשפקעה חברותם, חלה עליהם חובה לפנות את מקרקעי הקיבוץ. הקיבוץ אף דחה את טענתו של בן הזוג, כי הפר את חובותיו כלפיו ועל כן היה פטור מהעברת הכנסותיו, בטענה שחיובי הקיבוץ והחברים אינם חיובים שלובים.
טענותיו של בן הזוג - בן הזוג טען, כי ההחלטה להוציאו מהקיבוץ התקבלה בגין חובותיו, ומשכפר בחוב ומשלא התקבל פסק דין המאשר קיומו של חוב, לא היה יסוד חוקי לזימון האסיפה הכללית ולהחלטה על הוצאתו מחברות, מה גם שבכל מקרה, חוב כספי אינו עילה להוצאה מחברות. לעניין אי העברת משכורותיו טען בן הזוג, כי הוא נאלץ לקזז את משכורתו כנגד חובת הקיבוץ לספק לו שירותים בסיסיים.
טענותיה של בת הזוג - בת הזוג טוענת, כי הליך הוצאתה מחברות בקיבוץ, נעשה בדרך לא חוקית יוצאת דופן וחריגה, שכן הינה חברת הקיבוץ היחידה שהוצאה מן הקיבוץ בשל חובות כספיים, בייחוד לאור העובדה שהחוב עמד על סכום של 23,000 ₪ בלבד. בת הזוג הוסיפה, כי מעולם לא סירבה לעבודה ובפועל לא הוצעו לה עבודות, למעט עבודה אחת שהייתה בלתי רצינית ואף נתפסה כבר על ידי חברת קיבוץ אחרת.
דיון והכרעה
בית המשפט הבהיר, כי יש לבחון האם הנושא בכלל בסמכות בית משפט השלום, שכן מחד החלטה להפסיק חברותו של חבר בקיבוץ איננה בסמכותו, אך מאידך תביעה כספית ותביעה לפינוי הם כן בסמכותו. מה עוד, שהיקף הביקורת השיפוטית על החלטת האסיפה הכללית בקיבוץ הינו מצומצם למקרים בהם הוכחה פגיעה חמורה ובלתי מוצדקת בזכות החבר. בנוסף יש לבחון, האם יש הצדקה לעכב את הפינוי של בני הזוג או אחד מהם לאור האפשרות שהפסקת חברותם הייתה שלא כדין.
לגבי בן הזוג קבע בית המשפט, כי החלטת האסיפה הכללית לא נבעה מחוב כספי, אלא בגין התנהגותו ואי קיום תקנון הקיבוץ, שכן אין ספק שהוא עשה דין לעצמו והפסיק להעביר משכורותיו לקיבוץ. אומנם הוצאת חבר הינה הסנקציה החריפה ביותר שיש בידי הקיבוץ לנקוט כלפיו חבריו, אולם, משלא נפל כל פגם באופן קבלת ההחלטה וכאשר גם מבחינה מהותית לא נמצא שההחלטה אינה סבירה או מידתית, אין מקום להתערב בה. בית המשפט אף הבהיר, כי חיובי חבר הקיבוץ הינם כאמור עצמאיים ולפיכך לא היה רשאי בן הזוג לחדול מלמלא את חיוביו על פי התקנון על דעת עצמו.
אך שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לבת הזוג. ראשית, בהבדל מבן הזוג, אשר עד היום לא נקט בכל הליך לשינוי ההחלטה, הרי שבת הזוג כן פנתה לאחר הוצאתה מהקיבוץ לרשם האגודות וטענה כי נקשר נגדה קשר לסילוקה מהקיבוץ ועוד.
בנוסף, רשם האגודות השיתופיות לא בחן את תקינות ההחלטה לאור תגובת הקיבוץ כי העניין תלוי ועומד בביהמ"ש. למעשה, הקיבוץ יצר סיטואציה בלתי אפשרית, שכן מחד הביא לכך שרשם האגודות השיתופיות לא יבחן את טענותיה של בת הזוג בהפנייתו להליך זה, ומאידך, בית המשפט זה אינו מוסמך להצהיר על בטלות החלטת האסיפה הכללית.
כמו כן, בית המשפט השתכנע, כי העילה להוצאת בת הזוג מהקיבוץ הייתה חוב בסכום של 23,248 ₪, ועל כן מתעורר ספק ממשי ביחס למניעים להחלטה. אין מדובר בחוב גבוה שלא ניתן היה להגיע לגביו להסדר, ובכל מקרה גם אין ראיות שהקיבוץ ניסה להגיע להסדר כזה בטרם נקט בצעד הדרסטי של הפקעת חברות.
סיכום
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה והורה לבן הזוג לפנות את דירת המגורים אשר הועמדה לרשותו מטעם הקיבוץ, ולשלם לקיבוץ כ-106,000 שקלים חדשים, בגין המשכורות שלא הועברו ועוד. לגבי בת הזוג, בית המשפט לא הורה על פינויה מן המקרקעין, אך היא חויבה לשלם לקיבוץ סכום של 23,248 שקלים חדשים, ושני בני הזוג נדרשו לשלם גם הוצאות משפט.
ניתן ב- י"א סיון תשע"א, 13 ביוני 2011, בהעדר הצדדים.
