בן ממשיך וחבר מושב מנוחה תובע מהמושב 560,000 ₪ פיצויים, לאחר שהאסיפה הכללית החליטה שלא לאשר לו להשכיר שטח בנחלתו לחברת מירס לצורך הקמת אנטנה סלולארית
הרקע
אבשלום נחום, בן ממשיך ובר רשות בנחלה 9 במושב מנוחה, ביקש להשכיר שטח בנחלתו לחברת מירס לצורך הקמת אנטנה סלולארית. אבשלום ומירס פנו לועד האגודה, וזה אישר את הבקשה, בינואר 2007, בכפוף לתנאי שהקמת האנטנה תחייב קבלת אישור האסיפה הכללית.
במאי 2007, נחתם הסכם במסגרתו המושב ואבשלום הוגדרו כמשכירים ומירס כשוכרת, מטעם המושב חתמו מזכיר האגודה ושניים מחברי הועד, כשבהסכם לא אוזכר התנאי של אישור האסיפה הכללית. אך בחלוף ארבעה חודשים נוספים החליטה האסיפה הכללית שלא לאשר את הקמת האנטנה, לאחר שקיבלה מידע בדבר הסכנות הקיימות מהקמת אנטנות סלולאריות.
אבשלום טוען, כי זכויותיו בחלקה הן מעין קנייניות, ואילו המושב הוא הגוף המנהל ולפיכך הוא רשאי להשכיר את החלקה. מעבר לכך, הוא טוען, כי הועד היה מוסמך לחתום על ההסכם ולא נדרשה הסכמת האסיפה הכללית, מה גם שחתימת חברי ועד המושב מעידה על הסכמת האגודה להסכם, ומשנחתם ההסכם התבטל התנאי לפיו נדרש אישור האסיפה הכללית.
במקביל טען אבשלום, כי המושב משכיר מקרקעין לחברת פלאפון, ועל כן יש דופי בהתנגדותו. ולבסוף, הוא טען, כי אי מתן האישור איננו תקין, שכן לא הוכח שהקמת אנטנה מהווה סכנה.
לאור כל זאת, תבע 560,000 שקלים חדשים בעילת הפרת חוזה ולחילופין בעילת גרם הפרת חוזה.
מנגד, טען המושב, כי אבשלום הוא בר רשות בלבד, ואין לו כל זכות בחלקה מעבר לזו המוענקת לו על ידי המושב. לאור זאת, שעה שהוא מבקש לעשות בחלקה שימוש שאינו חקלאי נדרשת הסכמת המושב, ובמקרה זה, הסכמת האסיפה הכללית. לחילופין, טען המושב, כי אף אם לא נדרשת הסכמת האסיפה הכללית, הועד החליט לבקש אישורה, ומשלא נתקבל האישור, אין לאבשלום אפשרות להתלונן.
בנוסף, טען המושב, כי לא נכרת הסכם בין אבשלום למושב, ולחילופין, שלהסכם קדם תנאי מתלה של אישור האסיפה הכללית, שהיה ידוע לצדדים, וחתימת חברי הועד הייתה בכפוף להחלטת זו.
בנוגע להסכם עם חברת פלאפון, טען המושב, כי הוא אושר רק נוכח העובדה שהיא החזיקה באישור תכנון ובנייה, והמושב עמד פני סכנה של תביעה משפטית.
דיון והכרעה
לגבי הזכויות בנחלה, הבהיר בית המשפט, כי החלקה מושכרת למושב על ידי מינהל מקרקעי ישראל עבור חבריה, ומשמעות הדברים היא, שזכויות המושב הן מעין קנייניות, בעוד זכויותיו של אבשלום בחלקה הן זכויות חוזיות בלבד.
לגבי ההסכם שנכרת, קבע בית המשפט, כי אמנם קיים הסכם לפיו מתיר המושב לאבשלום להשכיר את החלקה למירס, אך הסכם זה הוא חוזה על תנאי. כלומר, הסכמת המושב לאבשלום להשכיר במעין שכירות משנה את החלקה אשר הזכויות המעין קנייניות בה שייכות למושב, כלולה הן בהסכם והן במכתב בו מצוי התנאי בדבר אישור האסיפה הכללית.
לגבי השאלה האם די בהסכמת הועד או שיש גם צורך באישור האסיפה הכללית, קבע בית המשפט, כי הסמכות נתונה אמנם לועד, אך אין עליו החובה לעשות בה שימוש, והוא רשאי, כל עוד הוא פועל בתום לב ובגילוי נאות, לקבוע כי הוא נדרש לאישור האסיפה הכללית. בית המשפט הוסיף, כי במקרים בהם מדובר בפעולה שנויה במחלוקת, תהא על הועד חובה להעביר את ההכרעה לאסיפה הכללית.
לאור כל האמור, בית המשפט הכריע, כי המושב הוא בעל הסמכות לקבוע האם רשאי היה אבשלום לחרוג מהמטרה שלשמה הוענקו לו הזכויות בחלקה מלכתחילה, והועד היה רשאי להתלות הסכמתו באישור האסיפה הכללית. בית המשפט הוסיף, כי התנאי היה ידוע לצדדים, ועל כן חתימת ההסכם הייתה רק שלב ראשון, וההסכם היה נכנס לתוקף רק באם יאושר על ידי האסיפה הכללית.
מעבר לכך, השכרת מקרקעין לצורך הקמת אנטנות סלולאריות, הינה שאלה הנתנונה במחלוקת, וקשה לטעון שנפל פגם ברצון הועד להביאה לידי הכרעה באסיפה הכללית.
סיכום
הועד פעל באופן ראוי וסביר במהלך העניינים, ודין העתירה להידחות. אבשלום חויב בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט בשיעור של 50,000 שקלים חדשים.
ניתן ב- י"ח כסלו תשע"ב, 14 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים.
