בן קיבוץ אשדות יעקב, אשר התגורר במשך 12 שנים בקיבוץ מתוקף הסדר צעירים, נדרש לפנות את דירתו ואת חוות החזירים שבנה

שי היימן, יליד קיבוץ אשדות יעקב, התגורר במשך 12 שנים בקיבוץ מכח הסדר צעירים. הסדר זה מאפשר ליליד הקיבוץ להתגורר בתחומו כ"בן משק" מגיל 18 עד גיל 30, עת פוקע מעמדו זה, והבן נדרש להסדיר מעמדו כתושב ביישוב. 

לטענת הקיבוץ, במועד הגיעו לגיל 30, סרב שי לחתום על הסכם הרשאה, כמקובל, ועל כן נדרש לפנות את דירתו, ומשסרב הוגשה תביעה זו, הנשענת על סעיף 16 לחוק המקרקעין לפיו - "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". משכך, והיות והמקרקעין מוחזקים ע"י הקיבוץ - הוא רשאי לבקש אותם משי ברגע שתם ההסדר. עוד הקיבוץ מציין, כי הוא אינו מחשיב את שי כחבר הקיבוץ היות והוא לא הגיש בקשה בנושא לאסיפה הכללית.

מעבר לכך טוען הקיבוץ, כי שי הקים על שטחו ללא היתר חוות חזירים, ועל כן עליו לפנותה, ומוסיף, כי אף אם החווה אינה נמצאת בשטח הקיבוץ, יש לסלקה מכיוון שהיא מהווה מטרד לקיבוץ, שכן שימוש בבעלי חיים ללא השגחת וטרינר ושימוש בגדרות פח מהווים סכנה תברואתית לסביבה. לבסוף טוען הקיבוץ, כי שי משתמש במימי הקיבוץ לצורך הפעלת החווה ללא אישור ותוך סיכון מכסת מי הקיבוץ כגוף חקלאי.

מנגד, טוען שי, כי היות ותקנון הקיבוץ מבדיל בין קבלה למועמדות של בעלי זיקה טבעית לקיבוץ לבין אלה שכלל אין להם זיקה לקיבוץ, נדרש ממנו להגיש בקשה פורמלית בלבד להתקבל כחבר וקבלתו ע"י האסיפה מובנית מאליה, ולכן יש לראותו כחבר הקיבוץ. בנוסף הוא סבור, כי ניתן ללמוד מתוכן ההסדר שבן הקיבוץ מתקבל למועמדות באופן אוטומטי מבלי להידרש להחלטה נוספת בענין, מה עוד שהוא התגורר במשך 12 שנים בדירה. לאור כל זאת, טוען שי, יש לראותו כחבר קיבוץ ולהעניק לו את הזכות להתגורר בדירת הקיבוץ.

כנגד הטענה להקמת חוות חזירים ללא היתר בשטח הקיבוץ, טוען שי, כי חלקה זו לא נמצאת בשטח הקיבוץ, ומוסיף, כי חיבור מערכת ההשקייה של החווה למערכת ההשקייה של הקיבוץ נעשה תוך יידוע ובקשת אישורו.

בענין חברותו של שי בקיבוץ קבע בית המשפט, כי לפי האמור בתקנון הקיבוץ, האגודה רשאית להחליט בדבר קבלת החברים לקיבוץ, ומשכך היא יכולה לקבוע כי אין חובה להחשיב את יליד הקיבוץ כמועמד טבעי לחברות. הוכחה לכך ניתן להבין מלשון ההסדר, המעידה כי הקבלה איננה אוטומטית. כמו כן, מצא בית המשפט, כי בתקנון האגודה מצוין שבתום תקופת המועמדות תדון האסיפה בדבר קבלת המועמד כחבר, אך מכיוון ששי לא הגיש בקשה בנושא אין לו להלין על כך שהאסיפה לא דנה בכך.

בענין הפינוי מהדירה מציין בית המשפט, כי הסתמכות הקיבוץ על החוק המתיר לבעל המקרקעין לדרוש את מסירת הקרקע ממי שמחזיק בהם שלא כדין, דורש מהקיבוץ להוכיח כי זכותו להחזיק בקרקע, ולהיעדר זכות זו מצידו של שי. בהתאם לכך קבע ביהמ"ש, כי עצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ ע"פ הסכם החכירה הקיים בינו לבין המנהל, מוכיח את זכות הקיבוץ להחזיק בקרקע. כמו כן, היות ושי לא מוגדר כחבר קיבוץ - לא חל עליו תקנון האגודה, ומשלא ציין שי כל זכות המצדיקה את השארותו בדירה – עליו לפנותה.

בנוסף קבע ביהמ"ש, כי הקיבוץ עמד בנטל להוכיח היעדר כל זכות של שי להמשיך לגור בדירה, תוך שהוא דוחה את טענת שי לפיה הסדר צעירים אינו מוגבל בזמן, הואיל ובהסדר כן הוגדרו השלבים השונים להחלתו : צבא, שנה ראשונה, עד 7 שנים מהשחרור מהסדיר ובלימודים. לכן, היה על שי בתום שלבים אלו להסדיר את המשך הרשאתו למגורים בקיבוץ, ומשלא עשה כן - הרי שהוא מתגורר בקיבוץ שלא כדין.

ביהמ"ש ציין כי העובדה ששי התגורר במשך 12 שנים בדירה אינה מועילה לו, מכיוון שההרשאה לגור בה הינה מכוח ההסדרים שחלו עליו, ומשאלו אינם חלים עליו עוד - אין הוא רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה. לכן, אין כל מניעה מצד הקיבוץ, אשר הדירה שייכת לו, לדרוש חתימה על הסכם הרשאה, או לחילופין- לדרוש את פינויה.

בענין סילוק ידו של שי מהשטחים החקלאיים ציין ביהמ"ש, כי הנטל להוכיח ששי עושה שימוש שלא כדין ברכוש הקיבוץ מוטל על הקיבוץ, ומשכך, על הקיבוץ להוכיח כי החווה של הנתבע נמצאת על אדמות הקיבוץ. ביהמ"ש קבע, כי היות ולא ניתן לקבוע מההסכמים שנחתמו בין הקיבוץ למינהל האם השטחים עליהם מופעלת חווה הינם שטחי הקיבוץ או לאו, אין לקבל את טענת הקיבוץ לסילוק ידו של שי משטחים אלו באמתלה כי שי השתמש בהם ללא היתר.

מכאן עבר בית המשפט לבחון את טענת הקיבוץ בדבר החווה כמטרד, והוא מצא כי אכן הוכחו טענות הקיבוץ לפיהן שי לא קיבל היתר להפעלת החווה, שגידול בע"ח בסמוך לאדמות הקיבוץ ללא רישיון או השגחה וטרינרית מסכן את גידול העופות של הקיבוץ, וכן הוכח כי הקמת פחונים ולול בשטח הסמוך לקיבוץ, מהווה מפגע סביבתי ותברואתי. משכך, קבע בית המשפט כי על שי לפנות את השטח.

כהערת אגב ציין ביהמ"ש, כי בכדי להתיר גידול חזירים ביישוב לפי חוק, על היישוב להימצא ברשימת היישובים בהם מותר לגדל חזירים, והיות וקיבוץ אשדות יעקב לא נמצא ברשימה זו, גידול חזירים בחווה בסביבתו אסור לפי חוק.

בהתאם לנסיבות אלו קובע בית המשפט, כי על אף שלא הוכח בפניו כי גידול החווה היתה בשטח הקיבוץ, אין ספק כי גידול חזירים בסמיכות לשטח הקיבוץ גורם למטרד ועל כן יש לסלק את החווה משטח זה.

לבסוף קובעת השופטת, כי חיבור החווה למערכת ההשקייה של הקיבוץ נעשה ללא היתר, ואף אם תתקבל טענת שי לפיה הקיבוץ התיר לו להשתמש במערכת ההשקייה, אין ספק כי הקיבוץ רשאי בכל עת לבטל הרשאה זו, ולכן עליו לחדול משימוש במימי הקיבוץ שלא כדין.

שי נדרש לפנות את דירתו עקב פגות הסכם צעירים שחל עימו עת הגיעו לגיל 30, וכן הוא נדרש לפנות את החוות חזירים שהקים בסמוך לשטחי הקיבוץ ללא היתר, ולחדול משימוש במימי הקיבוץ לצורך הפעלת החווה.