בני הזוג שכרו בית בקיבוץ גלאון. כאשר נדרשו לשלם עבור השירותים שקיבלו, נזכרו פתאום שגם קיבוץ חייב להם כסף, בסכום דומה לזה שהם נדרשו לשלם.

קיבוץ גלאון (להלן: "הקיבוץ") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, בסכום 30,512 ש"ח לתשלום עבור שירותים שניתנו לבני הזוג בן וייס (להלן "בני הזוג") בהתאם להסכם ההרשאה עליו חתמו בני הזוג בעת שהתגוררו בקיבוץ. בני הזוג הגישו בקשת רשות להתגונן. בני הזוג אינם כופרים בחוב, אלא טענתם היא שיש לקזז מתוך סכום החוב סכומים שלגרסתם זכאים הם להחזר מאת הקיבוץ. לטענתם יש לקזז מתוך החוב סכום של 16,800 ₪  שהתקבל כתקציב ממשרד החינוך ולא הועבר ישירות לבני הזוג. בני הזוג טענו, כי הם זכאים להחזר של 2110 ₪ עבור ימי השבתת מערכת החינוך בעת מבצע "עופרת יצוקה" שהתקבל ממשרד הבטחון והחזר בגין נסיעות שלא בוצעו. עוד הוסיפו וטענו שהקיבוץ סרב למסור להם ניירת ודי בכך בכדי ליתן להם רשות להתגונן. כן טענו בני הזוג שחויבו ביתר בגין צריכת חשמל וארנונה. בנוסף, נטען על ידי בני הזוג, כי חויבו מראש עבור חודש ספטמבר 2009 בו לא התגוררו בקיבוץ.

מנגד, טען הקיבוץ כי אין בפי בני הזוג כל הגנה ולו בדוחק. רובם של ההחזרים המבוקשים אינם רלוונטים להסכם ההרשאה אשר נחתם עם בני הזוג בשנת 2005 וחודש מעת לעת. בני הזוג מנועים כעת מלטעון כל טענה כנגד חובם לקיבוץ שכן הסכימו כי רישומי הקיבוץ יהוו ראיה לכאורה לנכונותם. הקיבוץ טען שהתקציב המועבר על ידי משרד החינוך אינו חלק משכר הלימוד, אלא מהווה חלק מסך התקציב העומד לרשות הקיבוץ בהתאם לפררוגטיבה הניהולית שלו ומשכך נתון לשיקול דעתו. חינוך ילדי בני הזוג אינו חלק מההסכם בין הצדדים ומוסדר בהסכם בין בני הזוג לקיבוץ בית ניר ובכל הנוגע לקבלת החזר ממשרד הבטחון, קיבוץ כי מעולם לא קיבל כל החזר כספי ממשרד הביטחון לצורך חלוקתו בין תושביו בקשר להשבתת ימי לימוד. באשר לחיוב החשמל, בני הזוג הובהר לבני הזוג שהחיוב יקבע בהתאם לתעריף חברת החשמל בקרית גת ויכלול תשלום חודשי קבוע, הם קבלו את תנאי ההסכם ונמנעו מלטעון כנגדו.

כב' הרשמת עפרה גיא

על  סדר דין מקוצר ורשות להתגונן. התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם לאחר ברור הדבר נעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.  הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, אינו בא במקום קדם-המשפט, או המשפט עצמו. במסגרת הדיון בבקשה מעין דא, אין בית-המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענת ההגנה בעל פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה. עם זאת, אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלענין ועליהן הוא מבסס את טענת הגנתו.

ומהכלל אל הפרט: כאמור לעיל, טענו בני הזוג כי יש להורות על קבלת הבקשה רק מהטעם שפניותיהם לקבלת מסמכים מהקיבוץ לא נענו. אין  לקבל טענה זו. המדובר בטענה סתמית ולא כל תימוכין. בני הזוג לא מצאו לנכון לפרט מהם המסמכים שהיו נחוצים להם לצורך הגנתם, לא הגישו בקשה לבית המשפט כי יורה לצד שכנגד להמציא להם מסמכים ואף לא טענו שבאי צירוף המסמכים היה בכדי לפגוע בהגנתם, בני הזוג אף לא צרפו כל דרישה בכתב לקבלת מסמכים ולא פרטו מועדי דרישה שכזאת בעל פה ומשכך מדובר בטענה סתמית, אשר דינה להידחות.

בני הזוג התגוררו בקיבוץ מעל לארבע שנים. בהתאם להסכם ההרשאה שצורף לכתב התביעה, הרי שספרי הנהלת חשבונות של הקיבוץ ישמשו כראיה לשיעור הסכומים הנקובים בהם. במהלך כל השנים בני הזוג לא כפרו בחיובים הללו. בני הזוג טענו שנודע להם בעת מבצע "עופרת יצוקה" שהינם זכאים להחזר עבור השבתת ימי חינוך. מעיון במסמכים ניתן ללמוד שבני הזוג טענו לראשונה בדבר זכותם לקיזוז רק עם קבלת מכתב הדרישה מאת הקיבוץ, כעשרה חודשים לאחר המועד שלגרסתם נודע להם על ההחזרים.

הטוען טענת תרמית צריך לפרש הפרטים ותאריכים, בני הזוג לא עשו כן, לא פרט את כלל העובדות, לא פרטו מועדים ומדובר בטענה בעלמא שדינה להידחות.

אף הטענות בדבר בחזרים עבור צריכת חשמל וחיובי יתר עבור ארנונה אינן מפורטת דיין. בני הזוג נמנעו מלטעון שנים כנגד חיובי החשמל והארנונה, הרי שמושתקים הם מלטעון כנגדם כעת ובמיוחד כשחדשו שנים את החוזה עם הקיבוץ.

אין ספק שבני הזוג ידעו על חיובם על פי הכרטסת זה מכבר וחרף זאת לא נמנעו משירותי הקיבוץ ולא טענו דבר ולכן מושתקים הם מלטעון כעת שגובה החיובים אינו כפי שהיה עליהם לשלם.

משכך, אין  להידרש ליתר טענות בני הזוג באשר לחיובי ארנונה וחשמל.

לטענה כי יש לקזז סכום כסף  שהתקבל כתקציב ממשרד החינוך ולא הועבר ישירות לבני הזוג, דינה להידחות לגופה. הלכה פסוקה היא כי מבקש בקשת רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי הגנתו. בני הזוג לא עשו כן, לא פרטו מתי נודע להם כי זכאים להחזר, כיצד נקבע הסכום זכאים לגרסתם לקבל ועבור איזו תקופה זכאים לקבלת החזרים. כל שטענו הוא כי זכאים להחזר, סכום אשר לא ברור כיצד מה טיבו ואף פרק הזמן לא צוין בבקשתם ואף מטעם זה, יש לדחות הטענה.

 בכל הנוגע לטענה בדבר החזר ממשרד הבטחון, אף טענה זו אינה מפורטת דיה, לא ברור מהאמור בתצהיר האם קיבוץ קיבל התקציב בסופו של יום או שמא רק קיבוצים אחרים ואף לא ברור ככל שאכן קיבל כיצד הגיעו בני הזוג למסקנה שהם זכאים לקבל את הסכום הזה ועל מה נסמכת טענתם. ומשכך מדובר בטענה סתמית ודינה להידחות.

עם זאת וחרף האמור לעיל, לא נסתרה בשלב זה טענת בני הזוג לפיה חויבו מראש עבור חודש ספטמבר 2009 הגם שלא התגוררו בקיבוץ ולפיכך, המדובר בטענה המצדיקה מתן רשות להגן בגינה.

אשר על כן, הינני מורה כי תינתן לבני הזוג רשות להתגונן בטענה אחת בלבד והיא כי חוייבו בסך של 2588 ₪ עבור חודש ספטמבר 2009 על אף שלא התגוררו בקיבוץ.

 בני הזוג יישאו בהוצאות הבקשה בסך של 800 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתנה היום,  ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010.

לאתר הבית של קיבוץ גלאון