בעלי בתי קפה מול חוף הים בנהרייה חויבו לפרק את הבמות עליהם יושבים הסועדים
שלום חיים ושאר הבעלים מנהלים מסעדות ו/או בתי קפה בטיילת הצמודה לחוף נהרייה ובנו באזור החוף ובסמוך לבתי עסקם במות עץ עליהן הציבו כסאות ושולחנות לנוחיות הסועדים והנופשים הנהנים לשבת באזור הבמות על רקע נוף שפת הים ולסעוד את לבם.
צווים הוצאו מטעם המשרד לאיכות הסביבה כלפי שלום חיים ושאר הבעלים להסרת פגיעה בסביבה חופית, ולצורך שלב זה של הדיון די אם נציין כי בלב המחלוקת, הטענה כי הבמות מהוות סיכון לאזורי מחיה ורביה של צבת הים מן הסוג החום המקננת ומטילה את ביציה בין השאר באזור זה.
שלום חיים ושאר הבעלים טוענים כי דין הצווים להתבטל וזאת מנימוקים שונים :
הטענה היסודית שבפי שלום חיים ושאר הבעלים נוגעת להעדר התשתית החוקית הנדרשת לצורך הוצאת הצו. לטענת שלום חיים ושאר הבעלים, תנאי הכרחי להוצאת צו הינו כי מתקיימת פגיעה ממשית בסביבה החופית או הסתברות גבוהה כי תגרם פגיעה כזו. מכיוון שאין בנתונים אשר עמדו לנגד מוציא הצו כדי להצביע על פגיעה כזו או הסתברות גבוהה לפגיעה כזו, הרי שהצווים פגומים מיסודם ודינם להתבטל.
חיים ושאר הבעלים מפנים תשומת הלב לכך כי חוות הדעת אשר שימשה בסיס להוצאת הצווים היא חוות דעת כללית בלבד, אשר מתארת תופעה מתמשכת לאורך שנים של התמעטות דרסטית במספר קיני צבת הים החום שנמצאו לאורך רצועת חוף של כ –
כותבת חוות הדעת, גב' אורון, אישרה עוד בעת חקירתה כי למעשה אין באפשרותה לציין מהי מידת ההשפעה של הקמת הבמות על רביית צבות הים.
שלום חיים ושאר הבעלים מצביעים על התנהלותה האיטית של המשרד לאיכות הסביבה ה אשר לא טרחה במשך שנים, להגיש בזריזות כתבי אישום נגד כל בעלי העסקים ומזדרזת מעונה לעונה להוציא צווים בצורה חפוזה ועל סמך נתונים שאינם מבוססים, כהוכחה לכך שאין מדובר בהסתברות גבוהה לפגיעה כלשהי במערכת אקולוגית על החוף או בסביבתו.
המשרד לאיכות הסביבה טוען מנגד:
מיד עם איתור ניצני התופעה של הקמת הבמות החל המשרד לפעול באופן נמרץ כנגדה. הועדה המקומית לתכנון ובניה הוציאה מלפניו צווי הריסה מנהליים, המשרד לאיכות הסביבה השתמש בסמכותו להוצאת צווים מנהליים כנגד בעלי העסקים או מי מהם ודאג להתייצב בפני ועדות התכנון על מנת לקטוע ולהכשיל כל ניסיון להכשיר את הבניה אשר לכל הדעות נעשתה ללא היתרים כדין.
ביהמ"ש קבע: דין הבקשות להדחות.
שלום חיים ושאר הבעלים כולם, בלשון זו או אחרת, גורסים כי משלא הוכחה פגיעה ממשית או הסתברות גבוהה לפגיעה באזורי המחיה והרבייה של צבת הים הרי שאין למעשה עיגון לטענת הפגיעה בסביבה החופית, טענה זו בטעות יסודה.
החוק קובע כי אם נוכח השר (או מי מטעמו) כי נגרמת פגיעה בסביבה החופית או כי קיימת הסתברות גבוהה שתגרם פגיעה כאמור וכו', רשאי הוא לצוות על מי שגרם לפגיעה או על מי שעומד לעשות כן, להפסיק את הפעולה.
עצם יצירת סיכון לאזורי מחיה או רביה של בעלי חיים בסביבה החופית, די בה על מנת לטעון לפגיעה בסביבה החופית ודין יצירת הסיכון כדין פגיעה ניכרת בסביבה החופית.
אומנם הגב' אורון הודתה כי לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה מהי מידת ההשפעה של בניית הבמות על אזור המחיה של צבות הים ואולם ברור כי מה שמוגדר כחוף סוקולוב בנהרייה הינו חלק חשוב מאזור המחיה של צבות הים.
אזור סוכת המציל איננו שונה מאזורי הבמות ובקו אווירי נמצאת הסוכה אף בנסיגה מן הקו הקדמי של הבמות ביחס לקו החוף. קשה להגדיר את חדירת הבמות אל אזור החוף, כחדירה שולית. מדובר בבניה מאסיבית למדי אל תוך אזור החוף וניסיון העבר מלמד כי מדובר בתופעה הולכת ומתרחבת.
הקביעה כי בניית הבמות הינה בגדר של פגיעה בסביבה החופית כמשמעותה בחוק, מבוססת במידה מספקת ומכל מקום אין הצדקה בנסיבות העניין להתערב בשיקול דעת המשרד לאיכות הסביבה.
לפיכך, הבקשות נדחות.
