בקשה לאסור על כרכום להעביר את זכויות האגודה לעניין מבנה תעשיה הנמצא בכרכום
בפני עו"ד לאה רוזנטל תיק בוררות 2928/66/01
עוזר רשם האגודות השיתופיות
ב ע נ י ן : אשל ציון – מושב כרכום
ד.נ. חבל כורזים12370-
המערער
ב ע נ י ן : כרכום – כפר קהילתי אגודה שיתופית להתיישבות תעשייתית וחקלאית בע''מ
ד.נ. חבל כורזים12370-
המשיבה
ה ח ל ט ה
1. ר ק ע
במרץ 2001 הגיש המערער בקשה למתן צו מניעה זמני. בצו ביקש המערער לאסור על המשיבה להעביר את זכויות האגודה או לבצע רישום כלשהו במינהל או בסוכנות, לעניין מבנה תעשיה הנמצא בשטח המשיבה, להלן: "המבנה".
עו"ד משה גבע מונה ביום 14.3.01 כבורר.
2. הבורר שמע את הצדדים והוא מסכם את העובדות כדלהלן:
"המבנה בו מדובר בבוררות זו הוא מבנה תעשייה, בן שישה תאים, המיועדים לשישה משתמשים שונים.
היוזמה להקמת המבנה החלה בראשית שנות ה90-, אך הקמתו בפועל נדחתה ונמשכה שני רבות. עד היום טרם חובר המבנה לרשתות המים והחשמל, שכן טרם הוצא בגינו טופס איכלוס (טופס 4)
היוזמה להקמת מבנה התעשייה, כללה גם יוזמה להקמת מבנה מלאכה רב-תכליתי, להלן: "מבנה המלאכה", אלא שהיוזמה להקמת מבנה המלאכה לא קרמה עור וגידים, והוא לא הוקם.
המבנה הוקם במימון מלא של הסוכנות היהודית, אשר גם דורשת מן האגודה את פרעון חובותיה של האגודה, אשר עומדים כיום על כ2,000,000.- ש"ח, וכמחצית מחוב זה נובעת מן ההשקעה במבנה.
במהלך שנת 1995 ותחילת 1996 נקט הועד בפעולות מיקדמיות להעברת זכויות במבנה לחברים באגודה, קיבל הצעות מחברים ובחנן. (גם התובע הגיש בקשה לקבלת חדר במבנה, להקמת בית מלאכה לייצור שלטים/סטודיו לגרפיקה ראה נספח ז' לתביעתו).
למעשה ביום 22.2.1996 כבר גיבש הועד את עמדתו בדבר חלוקת רוב חלקי המבנה בין החברים, (התובע אינו נכלל בהם) ראה נספח ט' לתביעה, אך ביום 28.2.1996 החליט ועד ההנהלה של האגודה להעביר את ההכרעה בנושא העברת המבנה לחברים להצבעה באסיפה הכללית. (ראה ההחלטה הנספחת לתגובת האגודה). מן הסתם הומלצו בפני האסיפה אותם חברים שאושרו על ידי הועד.
ביום 28.3.1996 אישרה האסיפה הכללית של חברי האגודה, פה אחד, את העברת הזכויות במבנה לאותם חברים שהומלצו על ידי הועד. (ראה עותק ההחלטה שצורף לתגובת האגודה).
ביום 14.7.1996 סוכם בישיבה שנערכה במשרדי הסוכנות בצפת על הקצאת חמישה תאים לאותם חברים שאושרו בהחלטת האסיפה הנ"ל. כנספח לאותה החלטה מפורטים הקריטריונים להחלטה, וכן פרוט העסקים שהובאו לדיון בפני הועדה – שמונה במספר, בהם גם עיסקו של התובע.
יש להדגיש כי על פי עדותו של מר מנשה כדורי בפני, מי שאושר לקבלת זכויות במבנה, הם אותם אנשים אשר שמותיהם הוגשו לסוכנות עוד ב1990-, ועל בסיס רשימה זו גם נבנה המבנה. (למעט תא אחד אשר לגביו היתה מחלוקת).
במאמר מוסגר אני רוצה להדגיש כי על פי עדותו של מר כדורי, אשר לא נסתרה, התובע הגיש את מועמדותו בשנת 1990 למבנה הרב תכליתי, המיועד למלאכה ולא למבנה הנ"ל.
אפילו אם אתעלם מן העובדה שהמבנה היה מיועד מלכתחילה לסוג של עסקים שונה מזה של התובע, אשר גם היה אמור לקבל תא במבנה אחר, מבנה המלאכה, הרי התובע הגיש בקשה לקבל תא אחד במבנה, בעת שהדבר היה רלבנטי בשנת 1996.
יחד עימו הגישו בקשות כאמור 8 חברים, שרק שישה מהם היו יכולים לרכוש זכויות במבנה, שכן יש בו שישה תאים. לכן מלכתחילה היה ברור כי חלק מן הפונים יידחה.
כאשר הגיש התובע את בקשתו הוא קיווה לקבל תא אחד. אילו היה מקבל תא כאמור, אני מניח שהוא לא היה מעלה את אותן טענות שהוא מעלה בתביעתו, ובפרט לא היה מעלה את אותן טענות השוללות את זכות האגודה להעביר זכויות במבנה, למיוחסים. אלו היה נוהג בתום לב, היה חייב להעלות טענות כאמור קודם להגשת בקשתו לרכוש זכויות במבנה. השתתפותו ב"מכרז" שהוצא ונקיטת הליכים חמש שנים לאחר שנודעו לו תוצאותיו, מוכיחה זאת."
3. הבורר דחה את התביעה ופסק כדלקמן:
"איני סבור שיש מקום להכנס עתה לשיקולי האגודה בהקמת המבנה, שיקולים אשר נשקלו בשנת 1990 או בסמוך לכך, בעת שהקמת המבנה נהגתה ועמדה על הפרק. אני מוכן להניח כי הכוונה המקורית בהקמת המבנה היתה להשכירו לחברים, מתוך הנחה שדמי השכירות יכסו את עלויות ההקמה ו/או שיקולים אחרים ונוספים. מכל מקום באה המציאות ולימדה כי שיקולים והנחות לבד ומציאות לבד. 10 שנים לאחר תחילת ההליכים, עדיין לא הושלמו העבודות, ועדיין לא ניתן היתר בגין המבנה, ומאידך מעיקים החובות לסוכנות בגין הקמת המבנה, אשר בהעדר הכנסות ממנו תפחו במשך השנים.
האגודה החליטה על ידי כל מוסדותיה החוקיים כי יש להפטר מן המבנה ומן החובות הרובצים עליו כאחת. זהו שיקול אשר אינו עומד בסתירה לסמכויות האגודה וכוחותיה, המאפשרת לחברים לנהל ולהחזיק מקרקעין בתחומה, ובהסכמתה.
אני מניח כי כוונת התובע הינה כי אני, כבורר, אכנס לשיקולי האגודה, אם יש מקום להפטר מרכוש ומחובות מעיקים, ואעמיד את שיקול דעתי במקום שיקולי האסיפה. צעד כזה, על ידי כל גורם שיפוטי או מעין שיפוטי, המעמיד את שיקול דעתו הוא במקום שיקול דעת המוסד המוסמך לכך, אינו צעד נאות. האסיפה שקלה את שיקוליה, קבלה החלטותיה, ובמשך חמש שנים לא קם עורר ומשיג על ההחלטה, זולת התובע אשר גם הוא עשה זאת באחור ניכר. מאחר ואיני רואה כי האסיפה קיבלה החלטה אשר אין היא רשאית לקבלה, איני רואה כל אפשרות להתערב בהחלטתה. (מה גם שאיני סבור כי שיקול דעתה היה מוטעה, או כי נוכח דרישות הסוכנות היו לה הרבה אופציות).
התובע לא טען ולא הראה כי מצבה של האגודה מאפשר לה לשלם את עלויות המבנה נכון להיום, ו/או כי תשלום לסוכנות והשכרת המבנה במחירים האפשריים, שלהערכתי אינם כלכליים, כדאי, ו/או כי החלטת האגודה להעביר את הזכויות בו לחברים, נעשתה שלא בתום לב.
איני רואה שיש ממש בטענת התובע כי החלטת האסיפה להעביר את הזכויות במבנה לחברי האגודה הינה החלטה לשינוי התקנון ולכן דורשת היא רוב מיוחס. זוהי החלטה של ניהול נכסי האגודה, ניהול אשר נעשה תחת האיום של הסוכנות ודרישותיה לגבות את החוב המגיע לה, והאגודה נקטה בדרך שמצאה לנכון כדי להפטר מן החוב. ניהול – יש כאן, שינוי תקנון – לא.
4. עיקר טעוני המערער
(א) העברת נכס מנכסי האגודה, "המבנה", לקבוצת חברים ללא קיום מכרז ותוך כדי הפליה. המבנה צריך להשאר נכס האגודה בהתאם לסעיף 98 לתקנון המשיבה. אין להעבירו לחברים ובכך להפקיע רכוש מהאגודה. כך גם קבעה הסוכנות ב1996.
(ב) המערער טוען כי כל שלושת הגופים: הועד המנהל, האסיפה הכללית אשר אישרה את הזכאים וגם "ועדת השלושה" שקמה ע"י הסוכנות – כל הגופים הנ"ל לא פעלו כדין וזאת משום שלמערער לא ברור מי הם חמשת החברים אשר הומלצו כזכאים.
(1) המערער לא ידע על הצבעה באסיפה כללית וכן לא ידע על הקמת ועדת שלושה אליה היה עליו לפנות ולהציע את עצמו כזכאי.
(2) אף אחד מהגופים הנ"ל "לא פעל בתמימות".
(ג) בניגוד לאמור בפסק הבורר אין הסכמה מוחלטת בנושא העובדתי.
המערער טוען כי יש הבדל מהותי במסכת העובדתית בין גרסתו לגירסת המשיבה.
(ד) לא היה שהוי מטעם המערער. ההיפך הוא הנכון: האגודה היא זו שלא ענתה לו. המערער שלח מכתבים למשיבה חדשות לבקרים ולא זכה למענה.
אם כך, אין כאן שיהוי אלא ערנות שיטתית ומבקרת ברוח עקרונות הקואופרציה.
הכוונה לשנים 1995-2001 – אז הוגשה תביעת המערער.
(ה) הועד מתחמק מלהטיל סדר ולמנוע את פלישת החברים הזכאים ולחתום איתם חוזה נכון.
(ו) פעילות המערער לקביעת נורמות מתוקנות באגודה ידועה. הוא החבר הזכאי השישי אשר מגיע לו תא במבנה, בהיותו מייסד המשיבה ומיוזמי רעיון המבנה ב1991-.
(ז) טרם מסירת הזכויות במבנים לחברים זכאים, באשר הסוכנות מסכימה לכך בשלב זה, יש להראות שיקוף מניעים, הצגת תוכנית והכרעה במוסדות החוקיים של המשיבה, לאפשר זכות שווה לכל חבר.
5. עיקר טענות המשיבה
(א) מחיקת הערעור על הסף – לאור תוכנו הוא מתייתר.
הערעור רצוף סתירות, עובדות שאינן אמת וכן הטחת גנאי בועד קודם ובועד נוכחי – אשר חבריו עושים עבודתם כנבחרי צבור ולמען הצבור בנאמנות.
(ב) מחיקת הערעור על הסף עקב אי מצוי הליכים
המערער ביקש צו לפסילת החלטת הועד המנהל בדבר רשימת המומלצים לזכאות וכן צו להורות על בטלות אסיפה כללית מיום 28.3.96 בכל הנוגע לאישור שמוש בנכס של החברים המומלצים.
לא הוכח כי נפל פגם בהליך של הועד המנהל. האסיפה הכללית אמרה את דברה.
על המערער היה להגיש מועמדות שוב בפני ועדת השלושה של הסוכנות. כמו כן היה עליו לערער באסיפה על רשימת הזכאים. שני ההליכים לא בוצעו על ידו.
המערער טוען כי "לא ידע" על ההצבעה באסיפה ועל ועדת השלושה. אין לקבל את טענת המערער. היה ברור למערער כי לא יוכל לגייס רוב כלשהו באסיפה על כן, נמנע מלהופיע ולהעלות את עניינו בפני האסיפה. כמו כן היה אז שכיר במועצה האזורית, וכיום הוא מובטל אשר זמנו בידו לשים מקלות בגלגלים בכל אשר תפנה המשיבה.
אשר על כן, יש לדחות את הערעור על הסף עקב אי מיצוי הליכים.
(ג) ההצעה באסיפה בעניין השימוש, או לחילופין העברת הנכס לחברים הזכאים הינה סבוכה ביותר מבחינת העניין (אין דרך אחרת לשלם את החוב לסוכנות) והן מבחינת הזמן.
(ד) לפניית המערער לבוררות אין בסיס משפטי והוא פועל בנגוד לכל פסיקה וכל דין – האסיפה הכללית היא הריבון באגודה. הבורר או גוף מעין שיפוטי אחר אינם רשאים להפעיל שקול דעת במקום החלטת האסיפה הכללית.
(ה) אין מדובר בהעברת זכויות קנין.
למשיבה עצמה אין קנין מלא בנכס.
מדובר בזכויות הרשאה ושימוש בנכס כנגד מחיקת חובות הצמודים לנכס מחשבון החוב של האגודה.
(ו) מחיקת הערעור על הסף מחמת שיהוי:
מבוקש לקבל את פסיקת הבורר:
(1) אין מחלוקת עובדתית של ממש.
(2) יש אלמנט של שיהוי (1995-2001) על כן יש לדחות התביעה על הסף.
המערער לא ערער על החלטת האסיפה משך חמש השנים מיום קבלת ההחלטה לעניין מומלציה לשימוש בנכס ולחילופין גם לא יזם הליך בוררות או תביעה משפטית כלשהי ואף השתתף בהליך המועמדות לשימוש במבנה לאחר החלטת האסיפה. זהו שיהוי המונע אפשרות לסעד של צו מניעה קבוע לו עותר המערער.
המערער ניצל והשתמש בזכותו להגשת מועמדות למבנה הנ"ל בפני ועד ההנהלה, ולאחר מכן בפני הסוכנות והוא אחד משלושה חברים שבקשותיהם לא התקבלו. מכל מקום אין חולק כי המערער הציג את מועמדותו ולא הוכיח כל שיקול זר בדחייתה.
מאחר והמערער הציג את מועמדותו, ברי כי לו היה סבור שנפל פגם בהליכים המקדימים כפי שהוא דורש שיוצהר עתה, לא היה משתתף בהליך פגום ולא היה ממתין חמש שנים עד להגשת תביעה.
(ז) מבוקש לדחות הערעור על הסף עקב עריכה שלא כדין
המערער שינה הסעד המקורי, הביא "עובדות חדשות" אשר אינן אמת וניסה לצרף ראיות חדשות די בנימוקים אלה כדי לדחות הערעור על הסף. המערער מבקש לערוך דיון מחודש בטענותיו ללא שהוא מצביע על הנמקה משפטית או טעות משפטית של הבורר לגוף העניין.
(ח) דחיית הערעור לגוף העניין (מבלי להודות כי יש מקום לדון בהן). לטענה כי האגודה השתהתה ולא המערער וכן כי חלים חוקי ה"יושר" ובהם אין שיהוי וכי למערער אין עניין אישי בנושא ואך ורק ארגון וניהול תקין של האגודה לעיניו. אלה הנימוקים בעטיים מבוקש הערעור ולהלן תשובת המשיבה:
(1) פסק הבורר הינו מפורט ומנומק כדבעי והוא בהחלט כן הכריע במחלוקת בין הצדדים.
(2) לנושא תפקוד האגודה בעבר ע"י ועד קודם – אין רלוונטיות לבוררות.
(3) העובדות העיקריות עליהן התבסס הבורר בפסק הדין, לא נסתרו. והן: המערער לא הגיש ערעור בפני האסיפה הכללית וכן המערער לא הביא כל עובדה המצביעה כי יוזמת הועד בעניין "מבנה התעשיה" היא כשלעצמה פסולה או בלתי סבירה או כי לא היתה ליוזמה אישור אסיפה כללית. העולה מהאמור הוא כי אין בערעור שנוי עובדתי ממשי.
(ט) סעד שמבוקש מן היושר, על אחת כמה וכמה ששיהוי דוחה אותו.
"צו מניעה לא יינתן כנגד מי שישן על זכויותיו."
"צווי מניעה" ד"ר וינוגרד הוצאת הלכות 1993, עמ' 111.
(י) המערער לא הביא חלופה כלכלית ריאלית לחיסול חובות האגודה לסוכנות בשל "המבנה" והרי זהו הרציונאל שעמד בגוף הצעת הועד המנהל.
(יא) מבוקש להשית הוצאות על המערער
מדובר בערעור שהוגש משקולים זרים. תום לב ואינטרסים של הכלל אינם מהווים נר לרגלי המערער אשר גרר את המשיבה להליך סרק מיותר.
זמן רב וטירתה מיותרת הושקעו בערעור אשר על כן מבוקש הוצאות בסך 10,000.- ש"ח וכן הוצאות לדוגמא.
6. שמעתי ערעור לראשונה בתאריך 16.9.01. מאחר והנכס בו מדובר הוא בבעלות הסוכנות, סברתי כי יש מקום לשמוע גם את עמדת הסוכנות, התנועה המיישבת והמחזיקים בנכס מלבד המערער וועד האגודה.
בין לבין שלחו לי הצדדים בקשות שונות לעיכוב החלטתי וכו'… אשר אין
אני מוצאת מקום לפרט כאן. בהחלטתי מיום 8.8.02 כתבתי "אין באפשרותי
לפסוק לעניין נכס במקרקעין השייך לסוכנות מבלי לשמוע את עמדת
הסוכנות בנדון". אשר על כן זומנו הצדדים והתקיים דיון בפני בתאריך
21.10.02.
7. לאחר שעברתי בעיון על התיק, העדויות, הראיות והמסמכים ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני מחליטה כדלקמן:
8. ראשית אדון ואפסוק בשתי שאלות משפטיות מקדמיות.
לאחר מכן אדון ואפסוק בבקשת המשיבה למחוק הערעור על הסף ממספר טעמים.
בשלב השלישי אדון ואפסוק בערעור לגופו של עניין.
9. שלב ראשון:
(א) חוסר סמכות הרשם:
המערער טוען בסעיף 5 לעיקרי הטעון כי לרשם אין סמכות לדון בנושא על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות.
ראשית, היה על המערער לטעון טענת חוסר סמכות כטענה מקדמית בבוררות. לא יתכן להעלות טענה של חוסר סמכות בשלב הערעור ואני קובעת כי אין לדון בטענת חוסר סמכות אשר הועלתה בשלב הערעור בלבד.
לבסיס טענת חוסר הסמכות:
אני נאלצת להרחיב מעט בדיון בשאלה מה הם "ענינים קונסטטוציוניים" ומה הם "עניינים פנימיים" באגודה.
בסעיף 52 נאמר כי "הרשם ימנה בורר בעניינים הקשורים ל"עסקי אגודה".
מהם סכסוכים הנוגעים ל"עסקי אגודה" כאמור בסעיף 52(2)
מה הם עסקי אגודה?
הפקודה קובעת: רק סכסוך הנוגע לעסקי אגודה ניתן לברר באמצעות בורר שמונה על-ידי הרשם.
ההלכה קבעה: עניינים פנימיים – נוגעים לעסקי אגודה ואילו עניינים קונסטיטוציוניים – רק בית משפט מוסמך לדון בהם. פס"ד עולש נ. פיין ע.א. 55/59 פד"י י"ג 850.
וראה בעניין זה ספרם של חיים נועם ורחל רון בנושא אגודות שיתופיות הוצאת 2000 עמודים 434-405.
פסקי דין מנחים לנושא:
1. הלוואה וחסכון חיפה נ. גלר – כבוד השופט זוסמן.
2. ע.א. 314/69 אגד נ. גולדמן.
3. ירמה נ. מזרע – כבוד השופט ברק.
מדובר בבוררות סטטוטורית.
ברע"א 853/91 בקל נ. נהלל נקבע מפי כב' השופט אור:
"ניתן להסיק שהן מחוקק הפקודה והן מתקין התקנות ראו חשיבות גדולה בכך שבאגודה שיתופית יומצא מנגנון מיוחד ליישב סכסוכים. אין זאת אלא שאופייה המיוחד של האגודה והיחסים המיוחדים בין חבריה הצדיקו מנגנון בירור מיוחד לסכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה שלא באמצעות בית המשפט".
ובבג"צ 328/81 דקלה בע"מ נ. רשם האגודות השיתופיות פד"י ל' (1) 53 נאמר:
"אכן… מביט המחוקק בעין יפה על יישובם של סכסוכים בין אגודה שיתופית לחבריה מחוץ לכותלי בית המשפט ולפי הפקודה, ומפאת קירבתו של הבורר לענייני האגודה ומומחיותו אין ספק, שהוא ייטיב במקרים רבים, לברר את נושא הסכסוך מאשר אדם חיצוני".
10. פסקי דין מנחים מהשנים האחרונות הם:
1. כפר מחולה נ. בית שאן חרוד אגודה שיתופית לתובלה בע"מ רע"א 1139/99.
בתיק זה דובר בערך פדיון מניה בחברה לתובלה. שם סקר כב' השופט אנגלהרד באריכות את נושא הבוררות הסטטוטורית וקבע כי למונח "עסקי אגודה" יש לתת פרוש רחב. כמו כן נקבע כי מדובר בנושא חוקתי עם השפעה רוחבית על-כן יישמע בבית המשפט.
אין ללמוד משם לנושא שבפנינו משום ששם מדובר בתקנות ספיציפיות לאגודה לתחבורה.
2. בית מאיר נ. אוריאל וניקולא רחמני ה.פ. (ירושלים) 284/98 ובש"א (ירושלים) 1211/98.
כב' השופטת איילה פרוקציה מסכמת את גדר המטרות הרלוונטי כדלקמן:
(א) תקנון האגודה ובכללו סעיף הבוררות – חל על חבריו ביחסים שביניהם לבין האגודה.
(ב) סעיף הבוררות בתקנון האגודה חל ביחסי החברים והאגודה כל אימת שמדובר ב"סכסוך בעיסקי האגודה". המבחן לתחולת סעיף הבוררות מונח בפרשנות להיקף תחולתו של מושג זה. מטבע הדברים, פרשנות המושג ניזונה מהמטרות העומדות ביסוד מוסד הבוררות בהקשר לסכסוכים בין חברי לאגודה. והאיזון ביניהן מגדיר את מידת ההרחבה או הצמצום שיש להיזקק להם בהגדרת מרחב התחולה של מושג זה.
(ג) מן הצד האחד, פועלת המגמה ליצור מנגנון נוח, יעיל, מהיר, וחסכוני להכרעה בסכסוכים בין האגודה לחבריה. הבוררות מאפשרת בחירת הגורם המכריע, השתחררות מאזיקי פרוצדורה וראיות, בחירת בורר המצוי בתחום המיוחד לאגודות השיתופיות ומומחה לדבר, וכל זאת תחת פיקוח וביקורת של בתי המשפט.
(ד) הבוררות גם נושאת עמה "סממן של פתרון מוסכם ללא עימות" ובזה כוחה גדול.
(הנשיא שמגר בע"א 241/81, שמן תעשיות בע"מ נ. חב' תבלין בע"מ, פד"י ל"ט (1) 561 575).
(ה) אין להתעלם גם מערכה של הבוררות כגורם מקל על העומס בבתי המשפט, וככלל:
לאלמנט ההסכמי שבהסכם הבוררות נותן המשפט תוקף מיוחד על רקע המגמה הכללית השלטת לפעול במידת האפשר למתן תוקף ונפקות להסכם על פני ביטולו, ככל שהנסיבות מתירות.
(ו) יתר על כן, בהקשר לאגודות שיתופיות, המחוקק עצמו הניח תשתית ליצירת מנגנון בוררות במערכת זו באמצעות סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות המסמיך אגודה לקבוע בתקנונה הוראות ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה. המגמה כאן חורגת מ"ייעול ופישוט" אלא מתקשרת לרעיון חברתי וכלכלי בסיסי המונח ביסוד הפקודה כפי שציין מ"מ הנשיא שמגר (כתוארו אז) בבג"צ 183/82 נוה אטיב נ. רשם האגודות, פד"י לז (1) 164, 167.
מסקנה: מגמות אלה מכוונות למתן פירוש רחב למושג "סכסוך בעסקי האגודה" המבקש להרחיב את תחולת התפרשותו של סעיף הבוררות.
בפסיקה התפתחה אבחנה שעניינה הוא זה: נמתח קו הפרדה בין עניינים שהוגדרו "עניינים פנימיים" של האגודה שבהקשר אליהם נקבע בהלכה הפסוקה כי עניינם אינו מתאים לבירור בבוררות, ומקומם להידון בערכאה שיפוטית.
בסופו של דבר קנתה לה האבחנה האמורה שביתה בהלכה הפסוקה.
נראה כי המגמה העומדת ברקע האבחנה האמורה נועדה להבטיח כי עניינים "חוקתיים" בעלי חשיבות כללית יידונו בערכאה שיפוטית רגילה על שום חשיבותם ועל שום השלכתם הישירה על ציבור רחב מזה המעורב בסכסוך גופו. בעניינים אלה ביקש המשפט לשמור על כללי הדיון השיפוטי הנהוגים בבתי המשפט ולא לאפשר מסגרת דיונית גמישה האופיינית לבוררות.
כדברי השופט זוסמן בהמר' 554/64 הלוואה וחסכון נ. גלר, פד"י י"ט (1) 319, בעמ' 327:
"סכסוך הנובע מניהול ענייניה היומיומיים של האגודה במסגרת תקונותיה – כגון סכסוך מעסק שעשתה עם חבר הוא סכסוך פנימי. המחוקק מביט בעין יפה על יישוב של סכסוך כזה מחוץ לכתלי בית המשפט… מה שאין כן כאשר חרג נושא הסכסוך ממסגרת התקנות, כגון שהתובע טוען שהאגודה הפרה את החוק בהתיימרה להתקין תקנה הנוגדת את החוק או בבחרה בחבר הנהלה שאינו כשיר לכך…
ההלכה הפסוקה דנה בהקשרים שונים באבחנה בין עניין פנימי לעניין חוקתי. אולם נראה כי היא לא ביקשה להגיע להגדרה ממצה אלא פסעה בדרך קזואיסטית ממקרה למקרה. עם זאת, נראה כי ניתן לגזור מן הפסיקה את העיקרים הבאים:
כעניין "חוקתי" להבדיל מ"עניין פנימי" בין האגודה לחבריה ייחשב:
(א) עניינים הנוגעים ישירות לפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות או עניינים חוקתיים כלליים אחרים הנובעים ממשפט המדינה.
(ב) עניינים חוקתיים ספציפיים לאגודה ככזו היורדים לשורש קיומה של האגודה השיתופית כגון הרכב האורגנים שלה וחוקיות פעולתם, חוקיות תקנונה, חוקיות החלטותיה וכיו"ב.
מחלוקות בעניין חוקיות תקנותיה והחלטותיה של האגודה ונושאים כיוצא באלה אותם ניתן להגדיר כחוקתיים".
לעומת כל אלה, "סכסוכים פנימיים" הוגדרו כסכסוכים הנוגעים למעשי יום יום – עניינים כספיים ואחרים.
לאור ההלכה כפי שהובאה לעיל, אני קובעת כי מדובר בעסקי אגודה. על כן היתה סמכות לרשם למנות בורר על פי סעיף 52(2) לפקודה, והרשם שומע את הערעור על פי סעיף 52(4) לפקודה.
עד כאן הבהרת המונח "עסקי אגודה" מונח רחב הנוגע לעסקים הרגילים שמנהל ועד האגודה, לעיתים בעניין בעל חשיבות באישור האסיפה הכללית. אשר על כן אני קובעת כי מדובר בעסקי האגודה, ואין אני מקבלת את טענת המערער בדבר חוסר סמכות הרשם.
11. ב. ערכאת ערעור אינה מתערבת במימצאים עובדתיים של ערכאה קמא
אלא לעיתים רחוקות.
ההלכה היא כי רק לעיתים רחוקות יתערב הרשם היושב כערכאת ערעור בקביעות עובדתיות של הבורר.
בתיק בוררות 2791/262/95 חנוך ויפה בן חיים נגד מעלה עמוס – דובר בשני עדי הגנה אשר לא העידו ורק בערעור הועלתה תמיהה בקשר לכך.
כב' הרשם פסק:
"בנסיבות אלו ומשלא העלו המערערים כל פגם היורד לשורשו של עניין בנושא קביעותיו העובדתיות של הבורר הרי אינני יכול לבטל את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הבורר. הנני קובע כי הבורר ביסס את פסק דינו על ממצאים עובדתיים מוצקים אשר יש להם עיגון בחומר הראיות והרי במקרה כזה אין ערכאת ערעור יכולה להתערב.
לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה 5, במע' 807 והאסמכתאות:
"קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה ראשונה לא תתבטל על נקלה בדרגת הערעור, אפילו היתה היא פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעת עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת".
גם בתיק יונה אברהם נגד בית אליעזר 471/95 חזר הרשם על הלכה זו.
לאחר שעברתי על התיק, אין אני רואה הבדלים מהותיים בסקירה העובדתית, כפי שטוען המערער. גם הוספת תכתובת רבה, שבין החבר לאגודה ובין האגודה לסוכנות – אינה משנה את העובדות הבסיסיות לכל היותר יש כאן ניואנסים שונים. אשר על כן איני מתערבת בפסיקה העובדתית של הבורר.
12. המערער טען טענות חדשות בערעור. האם ערכאת ערעור תשמע אותן? בספק דין שילה נ. קסלר בוררות 1464/471/95 (לא פורסם) קבע הרשם:
"דין הערעור להידחות אין ערכאת ערעור שומעת ראיות חדשות אלא במקרים חריגים לפיכך לא ניתן להביא ראיות בשלב הערעור".
13. דיון לגוף הערעור:
מפאת חשיבות העניין, אצטט את החלטת האסיפה הכללית מיום 28.3.96
כלשונה:
"האסיפה הכללית בישיבתה מיום 28.3.96 החליטה להעביר את הזכויות במבנה התעשיה שנבנה בכרכום לבעלותם של החברים שהומלצו על ידי ועד ההנהלה של היישוב. ההחלטה התקבלה בפה אחד (כך במקור)".
14. האם יכול חבר אגודה לתקוף החלטת אסיפה כללית? אם כן היכן?
ניתן לתקוף החלטת אסיפה כללית במישור הפרוצדוראלי ובמישור המהותי. כאשר טענות החבר הן לאי-סדרים בזמון האסיפה הכללית במניין הימים או בקוורום שקיבל ההחלטה – יש לפנות למחלקת הפיקוח במשרד הרשם ולדווח על אי-סדרים ואי-ניהול תקין או קבלת החלטה שלא כדין.
מנהל מחלקת הפיקוח ימנה אדם לבדיקת הנושא או לחקירה, על פי סעיפים 43 ו44- לפקודה ועל פי התקנות.
במקרה של תקיפה מהותית של החלטת אסיפה היינו שההחלטה שנתקבלה אינה חוקית או גורמת לעושק מיעוט יש לתקוף בבית המשפט.
הלכה פסוקה היא כי בורר לא ישים את שיקול דעתו במקום האסיפה הכללית או במקום הועד המנהל, היינו: לבורר אין סמכות לבדוק החלטת אסיפה כללית בין את דרך קבלתה ובין את מהות ההחלטה.
אשר על כן, נכון קבע הבורר כי אין הוא שם את שקול דעתו במקום החלטת הועד המנהל או במקום החלטת האסיפה הכללית.
וכן האסיפה הכללית היא הריבון באגודה והחלטה בה מחייבת את החברים. כך קובע התקנון מבחינה חוקתית, וכך יש להבין את הקשר החוזי-הסכמי שבין האגודה לחבריה – התקנון הוא הסכם מחייב בין האגודה לחברים.
15. האים ניתן לתקוף החלטה חמש שנים לאחר שהתקבלה?
התשובה שלילית. יש כאן שיהוי ברור.
המערער יכול היה לתקוף החלטת האסיפה מיד לאחר קבלתה או תוך זמן סביר לאחר מכן.
המערער לא פעל כך. המערער לא תקף החלטת אסיפה, לא במישור הפרוצדוראלי ולא במישור המהותי.
אשר על כן אני מקבלת את מסקנת הבורר כי המערער החליט לתקוף החלטת אסיפה באחור של חמש שנים כנראה משום שלא זכה בתא משלו במבנה.
אני מקבלת את טענת המשיבה כי מדובר בשיהוי וכי אין מקום לתת סעד למערער.
16. כפי שמציינת המשיבה בתשובה לערעור, המערער לא פנה לערער על החלטת אסיפה כללית ולבקש הצבעה חוזרת/נוספת זאת משום שגרס כי לא יהיה לו רוב באסיפה.
לאחר מכן, לא פנה והציע מועמדות מחודשת לועדת השלושה של הסוכנות כפי שעשו אחרים ואם עשה כן, לא זכה.
אשר על כן, אני מקבלת את טענת חוסר מצוי הליכים של המשיבה.
17. מבוקש ע"י המשיבה לדחות על הסף את הערעור מארבעה נימוקים שונים:
האחד - עקב שיהוי;
השני - עקב אי-מצוי הליכים;
השלישי - עקב עריכה שלא כדין של הערעור;
הרביעי - מהותית הערעור מתייתר.
הנימוקים האמורים, אשר פורטו באריכות בסעיף נמוקי המשיבה הינם נמוקים רציניים וכבדי משקל ודי היה בכל אחד מהם בכדי לדחות הערעור על הסף.
18. למרות האמור הנני סבורה כי יש מקום לבדוק את נמוקי המערער לגופם.
המערער מרגיש פגוע מכיוון שהוא ממייסדי האגודה וכן היה מבעלי הרעיון ליזמות בעלי מלאכה להקמת מבנה תעשיה כבר בתחילת שנות התשעים.
ואכן המערער ביקש לקבל תא. ואולם כנראה שתא מספר 4 נשאר פתוח, לא היה למערער רשיון מטעם איכות הסביבה וזו כנראה הסיבה שלא קיבל תא.
כמו כן נאמר עובדתית כי באותה תקופה היה המערער שכיר, על כן יתכן כי למרות רצונו לקבל תא במבנה, הרי שבאותה תקופה לא התעסק במלאכה – על כן גם לא פעל מספיק לממש זכותו.
המערער הציג מספר פניות ובקשות ואולם – כאשר מדובר באגודה דמוקרטית וכאשר עקרון השוויון קיים הרי שהגוף הריבון הוא האסיפה הכללית. החלטת האסיפה הכללית היא הקובעת.
19. אין אני מקבלת את גירסת המערער לגוף העניין כי הגופים הבאים: הועד המנהל, האסיפה הכללית וועדת השלושה מטעם הסוכנות - פעלו כולם שלא כדין.
(א) לא הובאו ראיות לכך.
(ב) אין סיבה להאשים נבחרי צבור בחוסר הגינות לאורך כל הדרך ללא ביסוס עובדתי.
(ג) פסילת המערער היא פסילה גורפת.
20. האם יש לראות בהעברת "המבנה" מרשות האגודה לרשותם של החברים המחזיקים בנכס משום פגיעה קניינית בנכסי האגודה?
(א) המבנה שייך לסוכנות.
(ב) בדיונים בפני טען המערער נגד העברת זכויות מהאגודה לחברים, אלא אם כן יפתח מכרז חדש אשר יהיה פתוח לכולם.
בדיון הראשון הגיב חבר הועד והמזכיר רמי נורקין כדלקמן:
"יש 150 משפחות וסך הכל 6 תאים, על כן מטבע הדברים לא כולם מרוצים". הייתי בועד ומזכיר האגודה בשנים 1996, 1997 ותחילת 1998…".
לעניין ההליך שנקטו מסביר היו"ר היוצא:
"חזרתי להיות יו"ר מ1999 ועד 2001. הוחלט כי ועדה של הסוכנות בשותפות עם יו"ר האגודה היא שתחליט ותפסוק מי יקבל תאים. הועדה קמה פרופר לנושא חלוקת התאים במבנה.
הועדה קבעה קריטריונים, הוגשו לה מסמכים על ידי שהיה מעוניין בקבלת תא, וכך הוחלט מי יהיו האנשים.
הייתה גם ישיבה שניה של הועדה, בה נקבעו חמישה מועמדים ולגבי השישי רצה היישוב לבדוק שלא יהיה מפגע אקולוגי טרם אישורו.
היישוב אימץ את החלטת הסוכנות וקיבל אנשים אלה כמפעילי התאים."
ההסבר העסקי כלכלי להעברת הזכויות משכירות גרידא לחכירה: עמ' 6, 7 לפרוטוקול:
"הסוכנות בנתה התאים ללא טופס איכלוס.
הואיל ואין היתר, המשיבה אינה יכולה לגבות שכר דירה – זה מנוגד לחוק.
בינתיים היזמים קיבלו אישור אגודה ואישור סוכנות. לצורך קבלת טופס 4 יש צורך בהשקעות גדולות בחשמל ובביוב אשר המשיבה אינה מוכנה לשאת בהם.
המועמדים המשתמשים בתאים פועלים לקבלת אשורים כחוק.
הסוכנות פנתה לאחרונה ליישוב ומבקשת הסדר חובות. אין לנו חובות למנהלת ההסדרים (חוק גל) רק חוב עבור ה"נכס" לסוכנות."
21. עמדת הסוכנות:
מכתב הסוכנות מ3.4.01- מסכם את הדיון שנערך ביישוב בנושא ומציע בסעיף 4 שלוש אופציות לעניין "מבנה התעשיה":
(א) החברים ירכשו המבנה, כל חבר בהתחשב בתקציב האישי שכבר קיבל. היתרה מעבר לתקציב תשולם במזומן. ערך החיוב לכל חבר כ52,000.- $.
(ב) האגודה תרכוש את המבנה בפדיון מוקדם. עלות הרכישה לאגודה 550,000.- ש"ח.
(ג) האגודה תחזיר את החוב בתנאים המקוריים ותשכיר אותו לחברים.
(ד) האגודה תחזיר המבנה לסוכנות וזו תשכיר אותו לחברים.
בדיון בפני ביום 21.10.02, חזר נציג הסוכנות על העמדה כי המבנה הוא בבעלות הסוכנות וכי האגודה היא בעלת זכויות להשתמש/להשכיר המבנה. כמו כן קבע כי אופציות א' וב' הן העיקריות.
נציג הועד אלברט פיניאן סיכם:
"הועד מעדיף את האופציה של הורדת החוב מהאגודה, על כן הועד ירכוש המבנה ויעבירו לאנשים שהומלצו ע"י הסוכנות והועד בעבר והמחזיקים במבנה עד היום.
הועד קיבל החלטה בתאריך 13.10.02 על פיה מחליטים לאמץ את החלטת האסיפה מ28.3.96- לגבי העברת זכויות בעלי העניין במבנה.
הוספת התניות:
(א) בעלי העניין יוגבלו בזמן לרכישת המבנה ומי שלא יוכל לעמוד בכך יופקעו זכויותיו ויועברו למכרז ציבורי נוסף;
(ב) בעלי העניין ישאו בכל ההוצאות וההטלים."
המחזיק ציון אזולאי טען כי במהלך השנים השקיע כספים רבים בתא, כמעט כעלות התא עצמו, על כן יש להסכים לפתיחה מחודשת רק אם יוחזרו לו 80,000.- ש"ח שהשקיע.
כמו כן מודיעים המחזיקים כי הם לא פולשים באשר נכנסו באישור האגודה והסוכנות.
עמדת צבי מרום נציג התנועה המיישבת העובד הציוני:
א. הייתי מזכיר כבר בתחילת נושא היזמות ואני מכיר הנושא מקרוב.
ב. מאחר והיתה אסיפה כללית והוחלט על שמות ספציפיים של אנשים שמחזיקים יש לקבל את עמדת האסיפה הכללית.
ג. אני מציע כי במקרה ויתפנה תא, צריך המערער להיות בעדיפות ראשונה לקבלת תא.
22. מקובל עלי שהיו כאן אינטרסים כלכליים מסוימים וכי כל הגופים פעלו יחד לטובת העניין עצמו. האגודה באמצעות הועד המנהל והאסיפה הכללית, החברים הגישו בקשות והצביעו באסיפה, הסוכנות מעונינת בפעילות חברים ובקבלת החזר ההשקעה שלה.
לא מצאתי שינוי מהותי בסקירת העובדות על ידי המערער.
טענת המשיבה כי לו המערער היה זוכה בתא – כל תיק הבוררות לא היה קיים, היא הגיונית ויש לה ביסוס בעובדות.
אשר על כן גם לגוף העניין, אין אני מוצאת מקום להתערב בהחלטת הבורר.
אני סבורה כי בשלב זה אין מקום לחזור על כל ההליך ולפתוח מכרז מחדש.
כיום כל הגורמים מעוניינים בפתרון המוצע. הסוכנות, האגודה, המחזיקים והתנועה. הסוכנות תקבל מהמחזיקים סכום גבוהה בהרבה מאשר היא יכולה לקבל מהמשיבה ומכאן האינטרס שלה לבצע את התוכנית שגובשה במהלך השנים האחרונות.
23. אני דוחה את הערעור.
המערער ישא בהוצאות המשפט בסך 4,000.- ש"ח + מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום למשיבה.
24. החלטה זו תועבר לצדדים בדואר רשום.
לאה רוזנטל, עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות
כרכום
