דואר המתייחס לילד קטין ישלח ע"י הרשויות לשני הוריו הגרושים
לפני ביהמ"ש עתירה שהוגשה ע"י "עמותת הורות משותפת= טובת הילד" (להלן: 'העמותה'), למתן צו ל32 רשויות מקומיות (להלן: 'הרשויות') לפעול ליישום חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה) התשע"ב 2011 (להלן: 'החוק'). חוק זה הינו תיקון לחוק הכשרות והאפוטרופסות אשר מטרתו לאפשר עדכון כתובת נוספת לקטינים, מתוך מטרה עיקרית כי בעניינים רשמיים הנוגעים להם ישלחו דברי דואר אל שני ההורים החולקים משמורת משותפת אולם חיים בנפרד. החוק נכנס לתוקף במהלך חודש יוני 2012, והוא מחייב את הרשויות, להתעדכן אל מול רישומי משרד הפנים, כך שכל עדכון מען נוסף לקטין במשרד הפנים יופיע גם ברישומיהן.
בתחילה הופנתה העתירה כנגד 32 רשויות מקומיות מאזור הצפון, אך במשך הזמן נמחקו, בהסכמת העמותה, 9 רשויות אשר החלו ביישום הוראות החוק.
חלק מן הרשויות טענו כי על אף שהחלו ליישם את הוראות החוק באיחור, מערכות החינוך שלהן אפשרו עדכון כתובת נוספת באופן מקוון, כך שהלכה למעשה מחדלן לא הביא לידי פגיעה בתושבים. כמו- כן, טענה אחת מהרשויות כי אין לעמותה זכות עמידה ולפיכך יש לדחות את העתירה.
דיון והכרעה
בתחילת דבריו ביהמ"ש ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי טרם הגשת התביעה, אף רשות לא החלה ביישום הוראות החוק הלכה למעשה, מלבד עירית כרמיאל.
עוד ציין ביהמ"ש כי אפשרות עדכון הכתובת באופן מקוון במערכות החינוך של הרשויות אינה עולה בגדר דרישת יישום הוראות החוק, שכן מטרת החוק הייתה להימנע מסיטואציה בה יצטרך הקטין לעדכן את כתובתו הן במשרד הפנים והן אצל הרשות המקומית.
על אף העובדה כי שתיים מן הרשויות אינן נכללות במחוז צפון, לא ראה ביהמ"ש בכך עילה לקבלת טענת חוסר סמכות מקומית, הלא כבר נקבע בהליכים אזרחיים כי אין לייחס משמעות מופרזת לסוגיית הסמכות המקומית. ודוק, אף אחד מן הרשויות לא העלתה טענה כי הדבר מסב לה חוסר נוחות. לפיכך, קבע ביהמ"ש כי דין טענה זו להידחות.
אמנם העמותה מודה כי לא פנתה אל הרשויות בטרם הגשת התביעה, אך דרישת מיצוי הליכים רלוונטית בנוגע למקרים בהן פנייה אל הרשויות תוביל לפתרון הבעיה, לא כך במקרה זה. העתירה מכוונת כנגד מחדל מהותי של יישום חוק שנכנס לתוקף כשנה וחצי טרם הגשת התביעה, ולא נטען ע"י מי מהרשויות כי עניינו של החוק והחובה לפעול על פיו, לא הובאה לידיעתן. לפיכך, דין טענה זו גם היא להידחות.
ועוד, ביהמ"ש קבע כי אין לומר שהעמותה נעדרת זכות עמידה. מטרת העמותה לדאוג לטובתם של ילדים אשר הוריהם חיים בנפרד, על מנת ששני ההורים יהיו שותפים בגידולם. במסגרת פעילותה, העמותה היא שיזמה את החוק וקידמה את חקיקתו. לכן אין זה מעורר פליאה כי כעת העמותה פועלת ליישום החוק. כמו- כן, העתירה הינה בעלת אופי ציבורי בהיותה מכוונת למחדל שמהותו אי יישום חוק שחוקקה הכנסת.
לבסוף קבע ביהמ"ש, כי יישום הוראות החוק נתון לשיקול דעתה של כל רשות ורשות, תוך הגשמת מטרות החוק.
ביהמ"ש קיבל את העתירה שעה שאף אחת מן המשיבות לא חלקה על חובתה לפעול ליישום החוק, ובהעדר טענות לגופו של עניין.
באשר לצו ההוצאות, העמותה ביקשה לחייב בהוצאות 8 רשויות מקומיות בלבד, מן הטעם שלא פנתה אל יתר הרשויות טרם הגשת העתירה. לפיכך, חויבו הרשויות הללו בסך 2,000 ₪ הוצאות בית משפט.
ניתן ביום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.
