האם הצעה במכרז המכילה "מחיר שלילי" מהווה פגם הגורר פסילה
בית המשפט העליון קבע: "ועדת המכרזים אינה נדרשת לבחון את שיקולי הרווח וההפסד של המציע ואת כדאיותה הכלכלית של הצעתו". הנ"ל צוטט מדבריה של כבוד השופטת אסתר חיות, בבית המשפט העליון, עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, שניתן בתאריך 3 באוגוסט 2006[1][1].
עובדות המקרה בקצרה מדברות על מכרז, שפרסמה רכבת ישראל, לביצוע עבודות תשתית, אליו צורף כתב כמויות, כאשר המציעים נדרשו לפרט את המחיר המוצע לכל יחידה עבור כל פריט בכתב הכמויות. המערערת שהשתתפה במכרז ו"זכתה" במקום השני המוביל כמובן ל"הפסדה" במכרז, טענה כי על ועדת המכרזים היה לפסול את חברת מי ערד אשר זכתה בו, חרף העובדה שזו הציעה את ההצעה הזולה ביותר.
הסיבה העיקרית לבקשת הפסילה נוגעת לכך שבהצעתה של מי ערד נכתב "מחיר שלילי" לאחד הפריטים (6.86- ש"ח), קרי במקום לקבל כסף מרכבת ישראל, היא תשלם לה כסף. לשיטת המערערת מדובר בהצעה המהווה תכסיסנות אסורה המיועדת להעניק למציע יתרון שאינו לגיטימי על פני שאר המציעים בדרך של הקטנת הסכום באופן מלאכותי. כמו כן, אף אם לאחר נטרול השפעתו של "המחיר השלילי", הצעתה של מי ערד היא עדיין הזולה ביותר, דינה להיפסל נוכח הפגם המהותי שדבק בה שכן כידוע די בפגיעה פוטנציאלית בשוויון בין מציעים במכרז בכדי לפסול הצעה שהוגשה במסגרתו.
הגם שמדובר בטענה מהותית מאוד, אליה מצטרפות טענות נוספות הגורסות שבמקרה דנן על ועדת המכרזים היה לפסול את הצעתה של מי ערד, מחליט בית המשפט שלא להתעמת עם טענת "המחיר השלילי" בדחותו את הערעור. הסיבה לכך נעוצה בשניים:
האחת - חברת מי ערד קרסה ונקלעה להליכי חדלות פירעון.
השנייה – המערערת אינה מעוניינת להפוך לזוכה במכרז.
השניים הללו מושכים את בית המשפט לאמירה כי המכרז דנן עבר מן העולם, הנושא הפך לתיאורטי גרידא וכידוע בית המשפט לא
מכל האמור לעיל יוצא שהאמירה שצוטטה בתחילת המאמר, חרף העובדה שהיא עקרונית מאוד בהיותה נו
[1][1] עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ
