האם חברת קיבוץ גברעם, עובדת חוץ, תאלץ להעביר לקיבוץ את החזרי ההוצאות שקיבלה?

זוהי תביעתו של קיבוץ גברעם כנגד חברת הקיבוץ, מירי ולך, אשר עבדה במועדים הרלוונטיים לתובענה מחוץ לקיבוץ, בחברת ההשמה וכח האדם תגבור.

הקיבוץ טוען, כי מירי העבירה לו את משכורתה ואת תלושי השכר שלה, כפי הנדרש בתקנון, אך במהלך שנת 2002 הוא החל לשים לב, כי קיימים פערים בין גובה השכר ברוטו ובין גובה השכר המצטבר ברוטו המופיע בתלושים. בשל כך, פנה הקיבוץ לחברת תגבור שהסבירה, כי הפער נובע מהחזר הוצאות המגיע למירי ואשר לא דווח בתלושי השכר שלה. המצב נמשך עד אשר בשנת 2006 מנהל משאבי אנוש חדש בדק ומצא, כי למירי הונפקו שני תלושי שכר, כך שלמעשה, היא העלימה מהקיבוץ הכנסות בסכום כולל של כ-48,000 ₪. הקיבוץ מוסיף וטוען, כי לאחר שמירי סירבה לשתף פעולה בעניין ביצוע בדיקת אותם הפרשים, לא נותר לו מנוס אלא להגיש כנגדה תביעה.

מירי מצדה טוענת, כי היא מעבירה לקיבוץ מידי חודש את משכורתה כמו גם את קצבת הנכות לה היא זכאית, ושמדובר בהחזר הוצאות ששילם לה המעסיק בגין הוצאותיה בפועל, אותו היא אינה חייבת להעביר לקיבוץ, היות והקיבוץ ממילא אינו משפה אותה בגינו.

לאחר שניסיונות ההידברות בין הצדדים לא הניבו תוצאות, ניגש בית המשפט להכריע בתביעה.

בית המשפט הקדים והבהיר, כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים בנוגע לחלותו של תקנון הקיבוץ על עבודתה של מירי, על חובתה להעביר לידי הקיבוץ את משכורתה או את רכיבי החזרי ההוצאות, ולמעשה, מירי הייתה מודעת לחובתה להעביר לקיבוץ גם את החזר ההוצאות, ולא העבירה ההחזר, מאחר שממילא היא היתה אמורה לקבלו בחזרה מהקיבוץ ולאור חששה מפני מחלוקת לעניין שיעורו.

לאור זאת ולאור לשון התקנון, קבע ביהמ"ש, כי אכן החובה הראשונית של חבר הקיבוץ היא להעביר לקיבוץ גם את החזר הוצאותיו, ועל הקיבוץ לשפות אותו, בהתאם להתחשבנות בין הצדדים.

יחד עם זאת, באשר למירי, התרשם בית המשפט, כי אין מדובר במי שנטלה לכיסה את התשלומים ששולמו לה מתוך כוונה לשלשל כספים לכיסה, תוך הונאת הקיבוץ, אלא במי שסברה באמת ובתמים, כי כספים אלו מגיעים לה וכי אין פסול במעשיה. וכשמצרפים לכך את העובדה, כי תרומתו של הקיבוץ למצב שנוצר אינה פחותה מזו של מירי, לאור התנהלותו שיש לראות בה משום הסכמה למצב הקיים, אין להטיל על מירי את החובה להשיב את החזר ההוצאות לקיבוץ.

בנוסף, בית המשפט מצא, כי מרבית הסכומים שקיבלה מירי אכן משקפים את המגיע לה בגין החזר הוצאותיו, אך יחד עם זאת, במספר חודשים היא קיבלה גם סכומים נוספים, כגון פדיון ימי חופשה, לגביהם לא אמורה להיות מחלוקת, כי מדובר בכספים שעליה להעביר לקיבוץ.

הקיבוץ רשאי לקבל ממירי בגין התקופה הרלוונטית את אותם התשלומים אשר אינם מהווים החזר הוצאות, בסכוך של כ-4,750 ₪, אך את החזרי ההוצאות הוא אינו רשאי לקבל בדיעבד.

לגבי הוצאות משפט - בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ) על הקיבוץ לשאת בהוצאותיה של מירי, מכח היותה חברת הקיבוץ, וזאת, בפרט כאשר הקיבוץ היה מיוצג בהליך המשפטי וסירב להעביר ההליך לבוררות. בסופו של דבר, העמיד בית המשפט את חיוב ההוצאות לטובתה של מירי בגין ניהול ההליך על סכום דומה שנפסקה לטובת הקיבוץ, וסכומים אלו קוזזו.