האם יש לועד המקומי של יקנעם זכות לגבות מיסי ארנונה ואגרת ביוב? האם הוא יכול לגבות רטרואקטיבי? ואם כן, איך יחושבו המיסים?

הועד המקומי מיקנעם המושבה (להלן:"הועד המקומי") תובע את שיבלי נאסר (להלן:"שיבלי") בתשלום יתרת חוב ארנונה בסך של  175,682 ₪.

לטענת הועד המקומי: סמכותו לגבות מיסי ארנונה ניתנה לו ע"י המועצה האזורית מגידו (להלן: "המועצה") וקמה לו סמכות לגבות חיוביים אלה הן מכוח החוק והן מכוח הפסיקה. החל משנת 2005 ועד לשנת 2008, לא שילם שיבלי את דמי הארנונה ואגרת הביוב כנדרש, על אף דרישות התשלום אשר נשלחו אליו. שיבלי  לא הגיש השגה ו/או ערר על סכום החוב והתנהלותו נגועה בחוסר תום לב. הטענה העיקרית של נסבה סביב השימוש שעושה שיבלי בחלק משטחו אשר הוגדר כ"מבנה חקלאי". לטענת הועד המקומי אין מדובר במבנה חקלאי ו/או בפעילות חקלאית כי המבנה משמש כבית ממכר ומתבצעת שם פעילות עסקית לכל דבר ועניין.

טענות שבילי: לועד המקומי אין סמכות לגבות מיסים, לרבות ארנונה ואגרת ביוב, שכן לא הואצלה ו/או הועברה לו סמכות מטעם המועצה כנדרש בחוק ועל כן דין המסים להתבטל. לועד המקומי אין סמכות ו/או רשות לתקן את שומת הארנונה באופן רטרואקטיבי על כל המשתמע מכך. סיווג המבנים בשטחו של שיבלי, שעל פיהם חישב הועד המקומי את חובו, אינו תואם את המציאות בשטח ואת השימוש בנכס בפועל וישנם מבנים שאף  אינם נמצאים בחזקתו. השימוש שנעשה בחלקו הגדול של השטח, הינו שימוש חקלאי בלבד וכי הועד המקומי לא הוכיח כי מתנהלת שם פעילות אחרת.

לעניין שאלת הסמכות: התובע הינו ועד מקומי ביקנעם המושבה השואב את סמכויותיו מסמכויות המועצה והוא פועל בתחום שהתירה לו המועצה הרשאית בכל עת ליתן או ליקח ממנו סמכויות. להבנת סוגיית הסמכות והאצלתה ישנה חשיבות לתיאור המבנה השלטוני, לרבות לגבי מידת הסמכות הניתנת ע"י המועצה לגביית מיסים. הגדרת הסמכות: המבנה השלטוני במועצות האזוריות מוסדר בפקודת המועצות המקומית ובצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) שהוצא מכוחה. חיקוקים אלו "מעצבים מבנה משפטי דו-ריבדי של המועצה האזורית, על דרך חלוקת הממשל בין סמכויות המועצה האזורית כגוף-על המופקד על ניהולם של הישובים שבמסגרתה, לבין הוועדים המקומיים שבתחומה, אשר נבחרו על-ידי הישובים השונים לנהל את ענייניהם. המועצה האזורית היא הדרג השלטוני העליון של האזור, והיא מייצגת בתורת ישות משפטית נפרדת, את האזור כולו, ובסמכותה לטפל ולפעול בכל עניין הנוגע לציבור בתחום המועצה. ברובד הבסיסי של השלטון המקומי נמצא הוועד המקומי, המופקד על ניהול ענייני הישוב בתחום המועצה האזורית. סמכותו של  ועד מקומי להטיל ארנונה כללית בצו המועצות המקומיות. ובלבד שהוועד יקבל לכל פעולה כזו את אישור המועצה." דיני גבייתם של מיסי המועצה יחולו, בשינויים המחויבים לפי העניין, על גבייתם של מיסי ועד מקומי, ולצורך זה יהיו ליושב ראש ועד מקומי אותן הסמכויות הנתונות לראש המועצה בקשר לגביית מסיה.נפסק כי ועד מקומי אשר חפץ בהטלת מיסים חייב לבקש רשות מהמועצה וללא קבלת רשות ברורה ומפורשת מהמועצה לא יוכל הוועד להטיל ולגבות מיסים. אם כן, ברמה העקרונית קיימת לוועד מקומי הסמכות להטיל מיסים וכן הסמכות לגבותם, זאת בכפוף לאישור המועצה.

מעיון בחומר הראיות, ניכר כי המועצה אישרה באופן ברור ומפורש לועד המקומי לגבות את כספי המיסים, בין היתר לאור העובדה כי מידי שנה  אישרה מליאת המועצה את צו היטל הארנונה הן של המועצה והן של הועד המקומי והתובע פעל מכוח סמכותה של המועצה האזורית מגידו. בנוסף, אין מדובר באישורים ובמכתבים  כללים לעניין חיוב במיסים, כי אם באישורים ומכתבים מפורשים בהם מצוינות מילים שמשמועתן אישור לגביית ארנונה. מכתבי "המועצה האזורית מגידו" לעניין אישורי צווי הארנונה והן אישור המועצה בצירוף חותמת,  על גבי צווי ההיטל כפי שנקבעו לכל שנת מס, מהווים אסמכתא לאישור המפורש שניתן לתובעת ע"י המועצה, לגביית מיסי הארנונה.

גביית אגרת ביוב: לאור הקבוע בחוק ובפסיקה, נראה כי הועד המקומי לא הוכיח כי ניתנה לו סמכות ע"י המועצה לגבות אגרת ביוב, כנדרש בחוק הרשויות המקומיות (ביוב). נקבע כי אגרת הביוב הינה סמכות עזר הנדרשת לצורך גביית האגרה בפועל, אשר חייבת לבוא לידי ביטוי כתוב אם במסמך מפורש של המועצה המופנה לוועד המקומי או בהחלטת מועצה. מאחר שלא הובאו מסמכים המעידים על מתן סמכות שכזו, הרי שהועד פעל בחוסר סמכות בהטלת אגרת הביוב, ואם נגבתה הרי שנעשתה בניגוד לדין.

השגות ועררים לפי חוק הרשויות המקומיות :  ככלל הגשת השגה על שומת הארנונה היא דרך המלך להתנגדות בעניין זה, אשר  מסדיר את הטענות הנוגעות לתשלום הארנונה שההשגה בגינן הינה בסמכותו של מנהל הארנונה. אך, מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד... רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט...", כמו כן, "בהודעת תשלום על ארנונה כללית תפרט הרשות המקומית את הזכויות והמועדים להשגה ולערר האמורים בחוק זה". הגישה הרווחת בעניין זה היא כי יש לפרש בהרחבה את סמכותם של גופי הערר השונים. עם זאת לביהמ"ש קיימת סמכות כללית לדון בעניינים שבסמכות ועדות הערר. נפסק כי קיימים מספר שיקולים שבעטיים יתיר ביהמ"ש לנישום להעלות את טענותיו בפניו. קיימים שיקולים נוספים שהוכרו בפסיקה  והם מתייחסים, בין היתר למודעותו של האזרח להליכי ההשגה המנהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שיגרמו לאזרח כתוצאה מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות.

מחומר הראיות עולה כי בנסיבות העניין, הנתבע לא היה מודע לזכויותיו להגשת השגה ו/או ערר וזאת עקב מחדלו של הועד המקומי אשר לא פירט בדרישות התשלום ששלח אל שיבלי את זכויותיו לעניין ההשגה והערר בציון מועדים. אשר על כן, בית המשפט יכול לדון בטענותיהם של הצדדים.

סוגיות החיוב הרטרואקטיבי: שיבלי יוצא נגד דרישתו של הועד המקומי  לחייבו בתשלום ארנונה באופן רטרואקטיבי, זאת בהתאם למדידה המחודשת שנערכה ע"י המודד. עקרון החוקיות מורה כי אין מטילים חיובים באופן רטרואקטיבי אלא אם נאמר כך במפורש בחוק וכלל זה נכון במיוחד לגבי חיובי מס. בשונה ממקרים אחרים של חקיקה פיסקאלית, אין בדין הוראות לעניין תיקון רטרואקטיבי של שומת ארנונה ולפיכך ההלכה היא כי ככלל, הטלת ארנונה רטרואקטיבית אסורה והיא תותר רק במקרים חריגים על פי השיקולים הכלליים בדבר שינוי החלטה מנהלית, במסגרתם יש לאזן בין אינטרס הפרט והסתמכותו על החלטה, לבין האינטרס הציבורי של קיום החוק וגביית מס אמת. קיימים מספר שיקולים שיש לשקול בטרם הטלת מס למפרע וביניהם יש לשקול, בין היתר, את הצורך בגביית מס אמת, את מידת אחריותו של הנישום למצב ואת האפשרות לברר בדיעבד את העובדות הרלוונטיות לשומת הארנונה בגין העבר מחד נראה לי כי הטלת המס למפרע ע"י התובע, במקרה זה,  נכונה היא, שכן חובתה של הרשות היא לגבות מס אמת מכלל הנישומים ועליה לגבות את המגיע לה, שכן אי גביית תשלומי ארנונה נכונים, ממי שחייב בתשלומם, משמעה פגיעה אפשרית בתושבי הרשות. התנהלותו של שיבלי, אשר עשה דין לעצמו באי תשלום חוב הארנונה מחזקת את הסברה כי במקרה זה גובר אינטרס הרשות לגבות את חיובי הארנונה, מה עוד שעיקר המחלוקת היא לא על עצם תשלום הארנונה החייבת בדין כי עם על סיווג הנכסים והתשלום בגינם. אשר על כן, אין מדובר במקרה זה, בהטלת מס בכוח, שכן לאחר מדידת המודד וחישוב מחודש של שטחי הנתבע הרי מדובר בתיקון טעות שהתבססה בעבר על רישומים שגויים וחובתה של הרשות היא להתאים את הרישומים בספרי הארנונה למצב העובדתי האמיתי, כפי שנמדד ע"י המודד.

סיווג השטחים ו/או המבנים לצורך חישוב הארנונה:. כדי להעריך את גובה השומה בגין מבנים אלה יש לבחון את השימוש העיקרי המתבצע בפועל במבנים ולקבוע את תעריף הארנונה על פי השימוש בנכס ולא ע"פ ייעודו. מכולות: בשטחו של שיבלי קיימות מספר מכולות. מבנים אלה משמשים כמחסנים שכן שיבלי לא הביא ראיה לכך שמתבצע במבנים שימוש אחר לרבות חקלאי.  אשר על כן יש לחייב את שיבלי בתשלום ארנונה לפי הקטגוריה של סככות ומחסנים ע"פ חישוב התובע. סה"כ:  7,019.89  ₪ . משרד: בהתאם לאמור בתצהיר עדותו הראשית של שיבלי ובסיכומיו, בקומה השנייה במתחם תחנת הדלק סונול קיים משרד. יש לציין כי שיבלי חויב בגין מבנה המשרד. החל משנת 2008 הוא השכיר את מבנה המשרד  לצד שלישי. בנסיבות אלה, הרי שבשנות המס 2005-2007 היה המשרד בחזקתו ולכן יש לחייבו בתשלום מיסי ארנונה בגין מבנה המשרד בגין שנים אלה בסך של  29,382.28 ₪. המחלוקת העיקרית  היא לגבי חיובי הארנונה בגין שנת המס 2008.  העירייה רשאית להטיל ארנונה על נישום שחדל מלהחזיק בנכס, כל עוד לא נמסרה מטעמו הודעה בכתב על הפסקת הבעלות או החזקה בנכס. כמו כן הארנונה מוטלת על מי שנעשה הבעלים או המחזיק, ואף מטיל חובה על הבעלים או המחזיק של הנכס, שמכר או העביר את החזקה בנכס, למסור לעירייה הודעה בכתב על מהות העסקה והצדדים לה

 לטענת שיבלי מבנה המשרד הושכר כאמור בשנת 2008 לחברת סיורים בעמק בע"מ ואולם הוא לא המציא לתיק ביהמ"ש שום מסמך אשר יש בו כדי להעיד שהוא אינו מחזיק עוד במבנה המשרד. ואף  לא ברור האם הועברו לועד המקומי  המסמכים הדרושים. שיבלי לא הוכיח כי מילא את דרישות הדין לעניין מסירת הודעה לועד המקומי עם שינוי החזקה בנכס. היות ושיבלי לא המציא את לעניין שינוי החזקה במבנה המשרד ולא ברור האם קיים את מצוות הכתוב כלשונו בהעברת מלוא הפרטים לעירייה, לרבות משך הזמן שהוסכם לשכירת המבנה.אשר על כן, אין מנוס מהמסקנה כי יש לחייב את שיבלי בתשלומי הארנונה בגין מבנה המשרד גם עבור שנת המס 2008 בסך של 7,861.14. בסה"כ תשלומי ארנונה בגין מבנה המשרד עומדים על סך של:   37,243.42 ₪ . מבנה פנצ'ריה: ועד המקומי לא הביא ראיות לכך כי מבנה הפנצריה משמש לתיקון תקרים (פנצ'רים) וכי מתנהל במבנה זו פעילות עסקית של פנצ'ריה. שבילי, לעומת זאת, המציא אישור מרו"ח על סגירת עסקי הפנצריה עוד בשנת 2004  וכך גם העיד בתצהירו ופרט בסיכומיו. אשר על כן יש לסווג את הנכס כמחסן לפי תעריף של סככות ומחסנים בגין שנות המס 2005-2008 ובסה"כ : 18,076.65 ₪. מבנה מתקן רחיצה: הועד המקומי אומנם לא הוכיח כי שיבלי מנהל עסק לרחיצת מכוניות וכי מתנהלת בשטחו פעילות עסקית כזו. ברם, מאחר ושיבלי לא השכיל להעביר את הסכמי השכירות לחברת סונול ו/או העתק הודעה מסודרת לועד המקומי בגין שינוי החזקה בנכס יש לסווג מבנה זה כקרקע תפוסה לפי התעריף שנקבע לכל אחת משנות המס 2005-2008. בסה"כ  4,719.68 ₪. מבנה סככות: בעניין זה, לא מתנהלת שם פעילות חקלאית כלשהי, אשר על כן  יש לחייב את שבילי  בסך: 18,516.23 ₪ . מבנה חממה או שמא מבנה חקלאי: לב ליבה של המחלקות בין הצדדים עניינה בסיווג המבנה בעל השטח הגדול ביותר, כפי שנמדד ע"י המודד. בחלק מסוים מהמבנה מתבצעת פעילות חקלאית. וגם שיבלי בתצהיר עדותו מפרט כי עוסק בגידולים חקלאיים. ועד המקומי טוען כי שיבלי מנהל במבנה זה בית ממכר ומתנהלת בו פעילות עסקית, שאינה עולה בקנה אחד עם פעילות חקלאית. הוא אף הביא ראיות לכך. מהתמונות שצורפו לתיק בית המשפט ניתן לראות, עצמים אשר מעידים על פעילות עסקית לרבות צילום של קופה רושמת שמיועדת לממכר, חשבונית (ללא תאריך) וראיות נוספות אשר מעידותן שאכן מתנהלת במקום פעילות עסקית. אולם, אין לראות בראיותיו של הועד המקומי לגבי שימוש במבנה כבית ממכר,  ככאלה אשר משקפות את התנהלותו של שיבלי גם לתקופת העבר - בכל אחת משנות המס שבגינן הוא נדרש בתשלום ארנונה. לכל היותר יש לקבוע כי בשנת 2008 התנהל במבנה ששטח 1056 גם פעילות חקלאית כהגדרתה בחוק וגם פעילות עסקית המחייבת סיווג שונה. אשר על כן בגין שנת 2008 שיבלי חייב בתשלום ארנונה בסך של: 32,941.92 ₪, לפי סיווג של בית ממכר ועבור המחצית השנייה של המבנה המשמש כמבנה חקלאי סך של: 232.32 ₪.מאחר וראיותיו של הועד המקומי  אינן מתייחסות לכל שנות המס, לא עלה בידי הועד המקומי להוכיח כי הפעילות העסקית נמשכה לאורך כל שנות המס. מחומר הראיות עולה כי משך השנים התנהלה במבנה פעילות חקלאית ולראיה הבקשה שהגיש שיבלי להיתר בניה חקלאית ואישור הועדה המקומית לתכנון ובנייה להקמת מבנה חקלאי. אשר על כן בגין שנות המס 2005-2007 יש לחייב את הנתבע בתשלום ארנונה בסך של: 1,320 ₪.

הואיל וכך התביעה מתקבלת. שיבלי  ישלם לועד המקומי סך מעוגל של 120,070 ₪, תוך 60 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בפועל ועד לתשלום המלא בפועל.

שיבלי ישלם גם לועד המקומי הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ + מע"מ כדין. 

ניתן היום,  י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של יקנעם