האם למגרש הספורט שנבנה ליד בתי התושבים ניתן אישור אכלוס (טופס 4) שלא כדין?
בחודש פברואר 2012 גילו העותרים, 3 מתושבי היישוב גיאה השייך למועצה האזורית חוף אשקלון, כי בסמיכות לביתם נבנה מגרש ספורט רב- תכליתי בשטח של מעל דונם וחצי. לאור זאת פנו העותרים לוועד היישוב ולמועצה האזורית, והביעו את התנגדותם להמשך הבניה ולהקמת המגרש.
זמן קצר לאחר מכן, בתחילת חודש אפריל, גילו העותרים כי מגרש הספורט נבנה ללא היתר. למרות זאת, המועצה האזורית ניסתה להמשיך בעבודות הבניה, עד הוצאת צו הפסקה מנהלי מספר ימים מאוחר יותר.
בדיון שנערך בנושא בוועדה המקומית, טענו העותרים כי מגרש הספורט צפוי להוות מפגע רעש בלתי סביר ולפגוע בזכויותיהם הקנייניות ובאיכות חייהם. בעקבות זאת הובטח לעותרים על ידי יו"ר הוועדה כי יפנה להתייעצות עם איגוד ערים לאיכות הסביבה ויפעל לפי המלצתם.
מעבר לכך, במסגרת הדיון הוחלט לתת היתר להמשך בניה למגרש הספורט, ולהתנות את קבלת אישור האכלוס (טופס 4) בביצוע סקר אקוסטי על ידי המועצה האזורית, ביחד עם המשרד להגנת הסביבה, שיכלול גם פתרונות אקוסטיים.
לאחר ביצוע סקר אקוסטי וסקר אקוסטי משלים, הועברו הממצאים למשרד להגנת הסביבה, וזו העבירה חוות דעת לוועדה המקומית ולפיה המשרד מתנגד למתן טופס 4 למגרש הספורט, וממליץ על בחירת אתר חלופי, או לחלופין על הקמת מבנה סגור במגרש.
עוד צוין בחוות הדעת, כי ראוי היה לבצע את הבדיקה לפני תחילת העבודות, שכן מדובר בסביבת מגורים כפרית מאוכלסת, עם רעש רקע נמוך במיוחד, כך שהמגרש צפוי לגרום לרעש בלתי סביר וחזק, בניגוד לתקנות למניעת מפגעים.
למרות חוות הדעת יו"ר הוועדה המקומית חתם על טופס 4, והמועצה האזורית הגישה לביהמ"ש בקשה לביטול צו ההפסקה המנהלי שניתן כנגד העבודות להקמת מגרש הספורט, מבלי לציין את תנאי הוצאת הטופס שנקבעו בדיוני הוועדה המקומית ואת התנגדות המשרד להגנת הסביבה.
בעקבות הבקשה והתגובה שהוגשה לה מטעם העותרים, נקבע כי הדיון במתן אישור האכלוס יוחזר לוועדה המקומית, בהינתן כלל חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים בעניין מגרש הספורט. הוועדה המקומית אישרה מחדש מתן טופס 4 למגרש הספורט.
דיון והכרעה
ביהמ"ש קבע כי היתר האכלוס שניתן ע"י הוועדה המקומית ניתן שלא כדין. על הוועדה המקומית היה לבחון את הראיות שהונחו לפניה באופן עצמאי, תוך התייחסות להמלצות מומחי המשרד להגנת הסביבה ומתן משקל ראוי להמלצות המשרד כגוף ממלכתי ניטרלי ובעל מעמד על פי דין כיועץ של הוועדה המקומית. ביהמ"ש ציין בנוסף גם את בעיית החניה במקום, עליה לא נתנה הוועדה את דעתה.
הוועדה, כך על פי ביהמ"ש, אינה יכולה לצאת ידי חובתה בנימוק שאינה מכריעה בין חוות הדעת הסותרות של המומחים השונים. על הוועדה לבצע בדיקה עצמאית על פי הראיות שהובאו בפניה ולהשתית עליהן ועל עמדות המומחים השונות שהובאו בפניה את החלטתה.
על פי החלטת ביהמ"ש, על הוועדה היה לקבוע בעצמה, כתנאי להיתר האכלוס, הוראות הפעלה מוגדרות למגרש הספורט, כדי לצמצם את מידת הרעש שגורם המגרש. באופן זה היה על הוועדה לקבוע שעות הפעלה מוגדרות למגרש הספורט, להורות על הפסקת פעילות במועדים אסורים וכן לשקול חיוב בהתקנת אמצעים להפחתת רעש, כדוגמת קירות אקוסטיים.
ביהמ"ש קבע כי יש להפעיל את "תורת הבטלות היחסית", ובשלב זה להימנע מהכרזה מיידית על בטלות היתר האכלוס. על הוועדה לקיים דיון מחדש בעניין, באופן ממצה ותוך בחינה עצמאית של כל חוות הדעת שהוגשו לוועדה.
במסגרת דיוני הוועדה קבע ביהמ"ש, כי על הוועדה לתת משקל ראוי לחוות דעת כל המומחים, כולל אלו של המשרד להגנת הסביבה. כמו כן, הוועדה אינה רשאית להותיר את קביעת הוראות ההפעלה לוועד המקומי או למועצה האזורית, ועליה לקבוע בעצמה אמצעים בהם ניתן לנקוט בכדי להפחית את מידת הרעש הנובעת מהשימוש במגרש הספורט. על אמצעים אלו להבטיח כי הפעלת המגרש לא תגרום לחריגה מהוראות החוק והתקנות בעניין מפגעי רעש.
בנוסף המליץ ביהמ"ש לשקול אפשרות של הקמת ועדת מעקב מטעם הוועדה המקומית, לצורך פיקוח ומעקב אחר קיום תנאי השימוש במגרש.
ביהמ"ש החזיר את העניין לדיון במסגרת הוועדה המקומית, תוך מתן הוראה לוועדה כי עליה לקבוע תנאים להפעלת המגרש ולקבלת אישור האכלוס, שיעמדו בהוראות החוק והתקנות מבחינת רעש ותאורה, תוך פרק זמן סביר שלא יעלה על 3 חודשים.
לא ניתן צו להוצאות.
ניתן ביום י"ג בחשוון תשע"ה, 6 בנובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
