האם מבקשת מביהמ"ש לבטל את מינוי בנה כבן ממשיך, לאחר שמינויו הושלם בסוכנות וברשות מקרקעי ישראל

לפני ביהמ"ש תביעתה של קשישה כבת 80 שנה בעלת משק חקלאי, כנגד בנה, אשר קיבל במתנה ממנה ומבעלה המנוח את המעמד והאפשרות להיות "בן ממשיך" בשטח שבנחלה ליד בית הוריו. לטענת התובעת, מטרת המינוי הייתה לאפשר לו לבנות בית בסמוך לבית הוריו, אך לא לעבד עמם את המשק ולהיות הבעלים במקומם, אך מעת המינוי לא נטל חלק בטיפוח המשק ובעיבודו, ואף לא התגורר ביישוב עד שלאחרונה עבר להתגורר בביתה.

עוד טוענת התובעת, כי כאשר ראה בעלה המנוח שבנו לא מתנהל כרצונם, התנשא כלפיהם, לא כיבדם, וממילא לא הייתה בכוונתו לבנות בית בנחלה, שלח מכתב למזכירות היישוב לשם עצירת הבנייה וביטול ההכרה בנתבע כ"בן ממשיך". מוסיפה התובעת וטוענת כי לאחר פטירת בעלה, עבר הנתבע להתגורר בביתה, השתלט על המשק כולו תוך שהוא משרה אווירה של חוסר נוחות ויוצר סכסוכים בינו לבין אחיו. עוד עולה מכתב התביעה, כי אחיו של הנתבע טוענים שהחתימות על טפסי "הבן הממשיך" מקורם במרמה, אך לא פירטו מעבר לכך מהו מעשה המרמה.

לפיכך מבקשת התובעת לחזור בה מן המתנה שהעניקה לנתבע ולחלק את רכושה בצורה שווה בין כל ילדיה.

מנגד טוען הנתבע, כי מאז שנפטר אביו עבר להתגורר בסמוך לאמו בכדי לתמוך ולסייע לה, וכי הוא מתגורר ביחידה נפרדת בנחלה, אותה שיפץ לשם כך. עוד טוען הנתבע, כי התחייבות הוריו למינוי כ"בן ממשיך" אושרה ע"י הסוכנות היהודית והמינוי אף נרשם בספרי רשות מקרקעי ישראל. לטענתו, אחיו הם שעומדים מאחורי התביעה, בעוד אמו,התובעת, סובלת מדמנציה ומבלבול.  

דיון והכרעה

ביהמ"ש דחה את תביעתה של התובעת, הן בשל כשלים מובנים בהליך, והן בשל כשלים לגופו של עניין.

בפתח דבריו מציין ביהמ"ש כי היה מקום לצרף כנתבעים להליך את הסוכנות היהודית ואת רשות מקרקעי ישראל, זאת על אף שמדובר בטעם פורמלי גרידא שכן בדר"כ מוסדות אלו אינם מביעים עמדה לגופה של תביעה, אך עצם אי הצירוף מהווה פגם.

עוד ציין ביהמ"ש כי זכות בר ירושה איננה חלק מעיזבונו של מוריש, ומשכך הוראות חוק הירושה, אותן מבקשת האם להחיל בנוגע למשק, אינן חלות במקרה דנן.

ביהמ"ש עמד על התפיסה הקלאסית של מוסד ה"בן הממשיך" ומצא כי מוסד זה נולד על מנת למנוע פיצול נחלה, ולהותיר את המשק והנחלה, כיחידה יצרנית אחת. רצונה של התובעת כי כלל בניה יבנו בנחלה ויחיו יחדיו הוא אמנם רצון יפה וראוי, אך מנוגד לתכלית שביסוד מוסד הבין הממשיך.

בשל כך, מציין ביהמ"ש, הוחלו עקרונות דיני המתנה על מוסד הבן הממשיך, כאשר נקבע כי מקום והמתנה לא הושלמה ניתן יהיה לשקול טענות הקיימות בחוק המתנה בכדי למנוע את ההענקה, אך מקום שבו המתנה הושלמה, לא תקום זכות לחזור מההענקה.

במקרה דנן, בהתאם לעמדה הברורה בפסיקה, עולה מכלל המסמכים שצורפו, וביניהם הסכמת וחתימת ההורים, המלצת האגודה ואישור הסוכנות ורמ"י, כי אין חולק וההענקה הושלמה, ולפיכך אין האם יכולה לחזור בה בשלב זה.

כמו כן, עמד ביהמ"ש על התפיסה "הפוסט- קלאסית" של מוסד הבן הממשיך, שהביאה להתפתחות טענות נוספות בפסיקה מלבד ההוראות בחוק המתנה. הטענות העיקריות שבהן, טענה כי החוזה בו מונה הבן הממשיך הנו "למראית עין" והחוזה האמיתי הוא מתן היתר בנייה בנחלה מבלי לפגוע בזכויות יתר האחים; וטענה כי ההענקה בזכויות במשק הותנתה בטיפול וביחס הבן הממשיך במעניק הזכות.

גם באשר לטענות הללו קבע ביהמ"ש, כי במקרה דנן פרשנות החוזה הייתה נהירה וברורה לצדדים כי מדובר במינוי "בן ממשיך", ולא בחוזה למראית עין, ובנוסף לכך עולה מעדותה של התובעת, כי בנה לא נהג כלפיה בהתנהגות מחפירה אלא דווקא מכבד אותה ודואג לה.

בנוסף מציין ביהמ"ש כי השימוש בגישה הפוסט קלאסית ייעשה בזהירות רבה, לאור העובדה כי שימוש נרחב בה יביא לכך כי מינוי בן ממשיך לא יהיה לעולם סופי.  

ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי לא הוכחה עילה לביטול מינוי הנתבע כבן ממשיך, בנסיבות אלו אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה. הואיל ומדובר בהענקה, ובמתנה רחבת ערך- לא הטיל ביהמ"ש הוצאות.

ניתן ביום כ"ו אייר תשע"ד, ה26 במאי 2014.