האם מושב כפר הרא"ה גזל קרקע פרטית לצורך בניית מקלט ציבורי?

רחל ומשה שפילברג היו בעלי זכויות החכירה בנחלה שנמצאת במושב כפר הרא"ה. דני ואפרת רפפורט, רכשו מבני הזוג שפילברג את זכויותיהם בנחלה, למעט זכויותיהם לתביעה ולפיצויים עקב בניית מקלט בנחלתם ע"י המושב.

התביעה הינה תביעה לסילוק יד מהמקלט שהוקם על נחלתם של הורי רחל שפילברג ז"ל, ולמתן פיצויים בגין השימוש שנעשה במבנה, ובגין ירידת הערך של נחלתם.

בני הזוג שפילברג מבססים את תביעתם על שני אדנים מרכזיים: 1. אי-חוקיות הבניה של הקמת המקלט בהתאם לדיני התכנון והבניה. 2. העדר הרשאה מבעלי הזכויות בנחלה להקמת המבנה על המקרקעין, או לחילופין קבלת הרשאה תוך שימוש במעשי מרמה והטעיה כלפי בעלי המקרקעין. לטענתם, בעלי הנחלה דאז רומו לחשוב במשך שנים רבות כי החלק של נחלתם שעליו נבנה המקלט הופקע בהתאם להוראת משרד הביטחון.

מנגד, לטענת המושב, יש לדחות את התביעה בגין התיישנות. לטענת הנתבעים, עילת התביעה נולדה  ביום שבו נבנה המקלט, ומשחלפו למעלה משבע שנים ממועד הקמת המקלט התיישנה עילת תביעה זו.

לגופה של התביעה טוען המושב, כי המקלט נבנה בהסכמת בעלי הנחלה דאז, וממועד בנייתו ועד לסמוך להגשת התביעה בשנת 2006 לא פנו בעלי הזכויות בנחלה בדרישה לפינויו של המקלט.

כמו כן, לשיטת המושב, מבנה המקלט נבנה על פי היתר בניה כדין ובידיעת כל הרשויות הרלוונטיות.

דיון והכרעה

ראשית, ביהמ"ש פתח בכך שאין בסמכותו לדון בסעד ההריסה, ועל כן שאלת חוקיותו של היתר הבניה אינה רלוונטית עוד.

באשר לטענת התרמית והמרמה, ביהמ"ש קבע כי לא מצא בחומר הראיות תמיכה כלשהי לטענת התובעים בדבר קיומו של מצג מטעה, בדבר הפקעה של השטח בהתאם להוראת משרד הביטחון לצורך הקמת המקלט. רחל לא ציינה מי הציג בפני הוריה את אותו מצג מטעה ומה הדברים שנאמרו. אדרבא, על פי גרסת בני הזוג שפילברג כפי שנפרשה לראשונה בכתב התביעה שהגישו בשנת 2006אין כל זכר לטענת המרמה; בתביעה זו הם טענו כי המושב פלש למקרקעין שבנחלתם ובנה ללא היתר את המקלט. ביהמ"ש הסיק כי גרסתם הנוכחית נולדה לצורך ניהול התביעה שכן אין כל הסבר בפי התובעים כיצד טענה כה מהותית נשמטה מכתב התביעה הראשון שהוגש על ידם. הלכך, טענתם בעניין זה נדחתה.

ביהמ"ש הוסיף, כי בנסיבות המקרה דנן, הסכמתם של בעלי הנחלה דאז ז"ל להקמת המקלט יצרה ציפייה לאי ביטול עתידי של רשותם, ציפייה שבעקבותיה פעל המושב והשקיע מכספי תושביו לצורך בניית המקלט. הדעת נותנת כי טיבה וטבעה של הרשאה לבניית מבנה בטון תת קרקעי שנועד לשמש מחסה להגנת התושבים לצורך ביטחונם, איננה זמנית. שתיקתם הממושכת של בעלי הנחלה דאז ז"ל, וממשיכיהם בנחלה, מחזקת מסקנה זו.

בעניין תביעת בני הזוג שפילברג לפיצוי עקב דמי שימוש,פסק ביהמ"ש כי מאחר והמקלט נבנה בהסכמת הוריה של רחל ללא תשלום, בני הזוג אינם זכאים לקבל דמי שימוש בגין שימוש זה.עם זאת, המושב הודה כי המקלט שימש לתנועת נוער במשך כשנתיים. על שימוש זה יפוצו בני הזוג.

באשר לטענת ירידת הערך, ביהמ"ש קבע כי עצם מתן הרישיון להקמת המקלט, שולל את הזכות לתבוע נזק בגין בניית אותו מקלט. מכל מקום, גם אם אין הדבר כך, עדיין התביעה לפיצוי בגין ירידת הערך התיישנה כיוון שחלפו שבע שנים מאז הוקם המקלט.

ביהמ"ש פסק כי על המושב לשלם לבני הזוג שפילברג סך של 4,176 ₪ בגין שימוש שאינו מחסה אזרחי, ודחה את שאר טענותיהם.