בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1413/336/09- עמינדב מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ נ' כהן ברכה בשם נעמה יעקובי

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                      תיק מס'  1413/336/09

   

בעניין:          עמינדב מושב עובדים להתיישבות חקלאית

            שיתופית בע"מ

 

            ע"י ב"כ עוה"ד אורן באדר

        רחוב בית הדפוס 12 ירושלים 95483

        טלפון: 02-6537799 ; פקס: 02-6537789  

  

המשיגה;

- נ ג ד -

 

      כהן ברכה בשם נעמה יעקובי 

      רחוב מבצע קדש 3

      ירושלים

 

 המשיבה;

 

 החלטה

  

בפני השגה על המלצת החוקר עו"ד דוד אמסל אשר מונה על פי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") וסעיף 6 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג 1973 (להלן: "תקנות החברות").

החוקר המליץ כי יש להכיר בגב' נעמה יעקובי (להלן: "המשיבה") כחברה בעמינדב מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המשיגה " או "האגודה" או "המושב"– לפי העניין).

 

רקע עובדתי

 

בשנת 1960 התקבלה המשיבה לחברות אצל המשיגה ובבעלותה משק שמספרו 109.

 

משנת 1960 ועד לפני כשש שנים התגוררה המשיבה בביתה שבמשק 109.

 

בשל המצב הבריאותי הקשה עברה המשיבה להתגורר אצל הבת בירושלים.

 

המשיבה מסרה מכתב למשיגה לפיו יש בכוונתה לשוב ולהתגורר אצל המשיבה.

 

המשיבה מחויבת ומשלמת מסים למשיגה.

 

מעולם לא נערך הליך נאות להוצאת המשיבה מחברות אצל המשיגה.

 

המשיבה הופיעה ברשימת החברים הזכאים לקבלת רווחי תנובה ואשר צורפה להחלטת האסיפה הכללית מיום 17.02.2008 אשר בה הוחלט על חלוקת הרווחים.

 

עיקר טענות המשיגה

 

אין חולק כי גב' יעקובי עקרה לפני שנים את מקום מושבה מהמושב.

 

אין חולק על כך שמשק האם מושכר לאחרים מזה שנים רבות וכי יש בדעתה למכור את המשק.

 

חברות המשיבה נפסקה זה מכבר, זאת בהתאם לסעיף 6 לתקנון המשיגה המורה:

 "חברותו של חבר נפסקת: בעקרו את מקום מושבו מהמושב או כשאין במחשבתו להתיישב בו.."

  

טוענת המשיגה כי טעה החוקר כשהתעלם מהעובדות שהיו לפניו ומהרציונל של הדין והתקנות לפיהם אין לכלול בפנקס החברים של האגודה חברים אשר עקרו מהמושב וניתקו את עצמם ממנו.

 

טעה החוקר כאשר לא שם ליבו כי בהתאם לתקנון ולדין מעשהו של החבר הוא אשר מפסיק את החברות ולא אקט כזה או אחר של המושב.

כל פניותיה ותלונותיה של המשיבה הנן ניסיונה לקבל כספים מהמושב.

 

לאור הודאותיה המפורשות של המשיבה כי עזבה את המושב עולה המסקנה היחידה כי אינה יכולה להיכלל בפנקס החברים של האגודה.

 

על יסוד האמור יש לקבוע כי הגב' יעקובי אינה ברשימת החברים הרשומים בפנקס החברים אצל המשיגה.

 

עיקר טענות המשיבה 

 

המשיבה הייתה ועודנה חברה אצל המשיגה.

 

המשיבה עזבה את ביתה במושב בשל מחלה אשר פקדה אותה. המשיבה אושפזה מס' פעמים, לעיתים לתקופות ארוכות, עם שחרורה נאלצה להתגורר בקרבת הבת לצורך קבלת עזרה סיעודית צמודה.

 

בכוונת המשיבה לשוב ולהתגורר במושב כאשר מצבה הבריאותי יאפשר זאת.

 

תשלומי המסים והכללת המבקשת בפנקס החברים מעידים כי המשיבה לא ניתקה את עצמה מהאגודה ולפיכך לא יכולה להיחשב כמי שעקרה את מקום מגוריה.

 

המשיבה הופיעה ברשימת החברים הזכאים לחלוקת רווחי תנובה.

 

דיון והחלטה:

 

השאלה העומדת בפני להכרעה היא האם המשיבה הינה חברה אצל המשיגה.

 

בהתאם להוראת סעיף 43 לפקודה ובהתאם להוראת סעיף 6 לתקנות החברות, מונה עו"ד דוד אמסל ביום 15.02.2009 כחוקר לבדיקת חברות המשיבה באגודה. דוח חקירתו הוגש ביום 20.05.2009 ובו המלצה כי הגב' נעמה יעקובי לא עקרה את מקום מושבה וכי היא נשארה חברה באגודה.

 

המשיבה גרה בביתה אצל המשיגה משנת 1960, וסוגיית חברותה עלתה בעקבות קבלת כספי פדיון המניות בתנובה וחלוקתם לחברים באגודה.

 

טענת המשיגה כי המשיבה עקרה את מקום מושבה ולפיכך חברותה פקעה מאליה. טענה זו נסמכת על הוראת תקנה 5(א)(4) לתקנות החברות לפיה תפקע חברות המשיבה:

 

"אם נתקיימו בחבר תנאים על פי הוראות תקנות האגודה לפקיעת החברות מאליה"

 

ועל סעיף 6 לתקנון המשיגה המורה:

 

 "חברותו של חבר נפסקת:

"בעקרו את מקום מושבו מהמושב או כשאין במחשבתו להתיישב בו.."(הדגשה שלי א.ר)

  

המשיגה מכירה בכך שהמשיבה נכללה ברשימת חברי האגודה, זאת ניתן ללמוד מכלל הטענה כי המשיבה עקרה את מקום מגוריה וכל אשר נותר הוא לדון בטענה כי חברותה פקעה בשל עקירתה ממקום מושבה.

 

פקיעת החברות

 

על פי סעיף 6 בתקנון המשיגה, החברות פוקעת בין היתר, אם החבר עקר את מקום מגוריו הקבוע אל מחוץ לתחום האגודה:

 

"חברותו של חבר נפסקת:

"בעקרו את מקום מושבו מהמושב או כשאין במחשבתו להתיישב בו.."

 

אמות המידה לעניין "עקירה ממקום מגורים" נקבעו בבג"צ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות. שם נקבע כי "עקירה" ממקום מגורים משמעה "טוטאליות בניתוק קשר", וכי לצורך ההכרעה בעניין זה יש לשלב מבחן אובייקטיבי  - הפסקת מגורים בפועל, עם מבחן סובייקטיבי שעיקרו הוכחת כוונה להתנתק ממקום המגורים:

 

"..עקירה ממקום מגורים בונים אותה גם יסוד אובייקטיבי גם יסוד סובייקטיבי; גם דבר הגלוי לעין – העובדה שפלוני פסק מהתגורר במקום שממנו עקר – גם דבר הסמוי מן העין – כוונה להתנתק ממקום מגורים.."

 

גם בע"א 4127/95 זלקינד נ' בית זית - מושב עובדים להתיישבות שיתופית, אימץ בית המשפט אמות מידה אלה:

 

"..משך הזמן כשלעצמו אינו יכול לשמש מודד בלעדי ומספיק, ומתבקשת בחינה נוספת - מהותית - של טיב ההיעדרות. כך למשל, היעדרות למטרה מוגדרת וחולפת עשויה להתמשך זמן רב מבלי לאבד בכך מאפיה הארעי.כך אדם הנזקק לאשפוז ממושך בגין מצבו הרפואי, עלול להיעדר מביתו למשך זמן רב ואינו מנתק בכך בהכרח את זיקת המגורים לביתו. או טול לדוגמה אדם השוהה מעבר לים עקב תפקיד בשליחות המדינה. השהות בחוץ-לארץ מוגבלת לתקופת התפקיד ואף אם זו עשויה להתמשך אין ההיעדרות מאבדת מארעיותה, ואין היא בהכרח מנתקת את נושא התפקיד מזיקת המגורים לביתו."       (ההדגשה שלי א. ז) 

 

 

מממצאי החקירה עולה כי המשיבה לא ניתקה את הקשר עם האגודה ולא הייתה לה כל כוונה לעשות זאת. המשיבה חלתה, אושפזה בבית חולים  ובעקבות מחלתה נזקקה לטיפול מתמשך על ידי הבת אשר אינה מתגוררת בתחומי המושב. גם ביטוח לאומי הכיר בזכאותה למימון כמי שתלויה בעזרת הזולת ברוב פעולות היום יום.

 

 המשיבה מעולם לא ויתרה על חברותה באגודה, לא שינתה את כתובת מגוריה ושילמה את המסים באופן שוטף לאורך השנים.

 

התנהגותה מצביעה על ארעיות וזמניות שאין בה כדי להצביע על כוונת עזיבה. כדברי כב' השופטת ד' בייניש בע"א 4127/95 י' זלקינד ואח' נ' בית זית מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ:

 

"..דומה, כי הכול יסכימו, כי היעדרות ממקום מגורים קבוע שהיא בעלת אופי ארעי מובהק, אינה מנתקת את הזיקה אליו.."

 

 וכדברי כב' השופט מ' חשין קבע בבג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות :

 

"עקירה ממקום מגורים היא אפוא העתקת מקום המגורים באורח מלא ולא אך באורח חלקי או זמני. הפסקת מגורים זמנית אינה עקירה ממקום המגורים.."

  

המשיגה לא הוכיחה את הטענה כי המשיבה עקרה את מקום מושבה ברמה הטוטאלית הנדרשת משני ההיבטים- האובייקטיבי והסובייקטיבי. היעדרות המשיבה נבעה מסיבה בריאותית גרידא.

  

על המשמעויות הרבות הכרוכות בפקיעת החברות עמדה כב' השופטת א חיות בע"א 3581/04 קיבוץ בית ניר אגודה שיתופית חקלאית נ' אלה שק:

 

"... נוכח המשמעויות הנכבדות הכרוכות בפקיעת החברות.... המדיניות המשפטית הראויה מחייבת, ככלל, חתירה לקיומו של הליך מסודר והוגן בכל מקום שבו עשויות להיות פרשנויות שונות לעובדות המקימות עילה לפקיעת חברות."

  

כב' השופטת ט' שטרסברג כהן עמדה על תחולתם של כללי הצדק הטבעי בהחלטות המתקבלות על ידי מוסדות הקיבוץ בע"א 8398/00 יונה כץ נ' קיבוץ עין צורים וקבעה כי:

 

"בין יתר הקריטריונים שבעזרתם יבחן בית המשפט את תקינות וחוקיות החלטת האסיפה הכללית יבדוק הוא אם הולמת ההחלטה את החוק ואת התקנון; אם ההליך שהוביל להחלטה היה תקין; אם האסיפה הכללית לא חרגה מסמכותה; אם ההחלטה התקבלה בתום-לב; אם ההחלטה אינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי; אם ההחלטה סבירה ואם ההחלטה אינה פוגעת בזכויות האדם של החבר פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה."

 

 באותו עניין קבע כב' השופט מ' חשין בבג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות :

 

"...החלטתו של הוועד על פקיעת חברות, החלטה קונסטיטוטיבית היא. אין חברותו של חבר פוקעת מאליה שעה ש"עוקר" הוא מן המושב. חברותו של חבר תפקע רק משעה שיחליט הוועד – לאחר עריכת בירור – כי אכן עקר מן המושב..."

 

 לא הוכח כי המשיבה עקרה ממקום מושבה או לחלופין חדלו להתקיים בה הסגולות הדרושות לחברות. ככלל הפסקת החברות, צריך שתעשה בהתאם להסדרים הקבועים בדין ובתקנון.

  

ההחלטה להפקיע את חברות המשיבה באגודה נעשתה שלא על פי הדין וללא מתן זכות הטיעון. מאחר והסנקציה של הפקעת החברות הינה סנקציה חמורה ביותר, יש לנהוג בצמצום ומתוך השקפה כי לא כל התנהגות פסולה מצדיקה צעד חמור זה.

 

גם אם היו מתקיימים התנאים המצדיקים את פקיעת חברות המשיבה באגודה, אין היא מאבדת באורח אוטומטי את חברותה באגודה. כדברי השופט ברנזון בע"א 47/73 הרחבת כפר תבור, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' יעקב עטיה:

 

"..גם אם ניטלת מחבר אחת הסגולות הדרושות להתקבל כחבר לאגודה, אין הוא חדל באורח אוטומטי להיות חבר באגודה. לשם כך דרושה החלטה של ועד ההנהלה שאין לו עוד הסגולה האמורה, ולא עוד אלא שעל החלטה כזו נתונה הרשות לערער בפני האסיפה הכללית הקרובה המחליטה סופית בענין."

 

 על המשיגה לזמן את המשיבה לאסיפה הכללית במקרה של הוצאה מחברות או להזמינה לישיבת ועד הנהלה במקרה של פקיעה ולקיים הליך אשר בו יתאפשר למשיבה לטעון את טענותיה ורק לאחר מכן לקבל החלטה בהתאם. ראה החלטתי בתיק מספר 102/10/96 לוטן נ' כפר אזר:

 

"אין מדובר בפקיעת חברות אוטומטית, יש לקבל החלטה בנושא ולאפשר לחברים שמבקשים להוציאם מחברותם לטעון את טענותיהם, פעולה כזו לא נעשתה ובהיעדרה יש לכלול אותם בפנקס החברים"

 

 אי הזמנתה לאסיפה הכללית או לישיבת ועד הנהלה מהווה הפרה של כללי הצדק הטבעי כדברי השופט ברנזון בע"א 47/73 הרחבת כפר תבור, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' יעקב עטיה:

 

"...אי-הזמנת המשיב לאסיפה הכללית היוותה לא סתם פגיעה בזכותו כחבר להשתתף בה. כתוצאה מאי-הזמנתו נשללה ממנו האפשרות להגן על עצמו, דבר המהווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי הדורשים שמיעת הצד הנוגע בדבר לפני קבלת החלטה בענינו..."

  

בסעיף 7 בחלק ב' של תקנון המשיגה נקבע בפירוש כי קיימת חובת הודעה מוקדמת:

 

"מותר להוציא חבר מהאגודה .....

בתנאי ש: ועד ההנהלה יודיע לחבר בכתב...שלושים יום לפני האסיפה הכללית העומדת להתקיים..."

 

זכות הטיעון

 

זכות הטיעון היא זכות ממדרגה ראשונה אשר לה תרומה משמעותית להליך עשיית הצדק. בתי המשפט חזרו וקבעו כי כאשר רשות ציבורית הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן בטרם תעניק לו את ההזדמנות להשמיע את דברו בפניה. עמד על כך כב' השופט י' נועם בעמ"נ (י-ם) 501/08 קטיף מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של הפועל המזרחי בע"מ נ' סילביה דהרי:

 

"...זכות הטיעון של הפרט לשטוח טענותיו ולהשמיע דברו בטרם קבלת החלטה בעניינו, נקבעה בהלכה הפסוקה מקדמת דנא כאחד מכללי הצדק הטבעי..."

  

במיוחד בהליכים משמעותיים הנוגעים להוצאת חבר מהאגודה. בבג"ץ נוימן הוכרה זכות הטיעון באורח ספציפי בהליכים של הרחקת חבר מאגודה שיתופית.

 

גם בע"מנ (י-ם) 312/05 חצב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ עמדה על כך כב' השופטת י' צור:

 

"נדמה שאין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותה של זכות הטיעון. זכות זו היא מכללי הצדק הטבעי, במיוחד בהליכים שיש בהם כדי לפגוע בזכותו של אדם. זכות הטיעון היא מהדרגה הראשונה במשפט המינהלי ויש לה תרומה משמעותית להליך עשיית הצדק וליצירת אמון בגוף המחליט. בתי המשפט חזרו וקבעו כי זכות יסוד היא כי רשות ציבורית הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן בטרם תעניק לו את ההזדמנות להשמיע את דברו בפניה. מדובר בזכות יסודית של כללי הצדק הטבעי ואין תימה כי מזה שנים הורחבה הזכות מעבר למשפט המינהלי והוחלה גם על אגודות שיתופיות, במיוחד בהליכים משמעתיים הנוגעים להוצאת חבר מהאגודה."

  

וכב' השופט מ' חשין קבע בבג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השתופיות :

 

"... חברותו של חבר תפקע רק משעה שיחליט הוועד – לאחר עריכת בירור – כי אכן עקר מן המושב..."

"...למותר לומר, כי בירור זה כורך את זכותו של החבר להשמיע את שיש בפיו להשמיע..."

  

זכות הטיעון נועדה בעיקר להביא לכך שהגורם המוסמך יחליט החלטה מושכלת נכונה ומאוזנת שתתקבל תוך מתן תשומת לב לכל הנתונים ולכל הטענות המועלות בפניו. בע"א 197/89 הסתדרות אגודת ישראל בארץ ישראל נ' שלום משה, קבע בית המשפט:

 

"..הכלל הבסיסי לעניין זכות הטיעון במישור המינהלי הינו, כי כל אימת שאדם עלול להיפגע פגיעת גוף, רכוש, מקצוע או מעמד על-ידי החלטת רשות מינהלית, חייבת זו לאפשר לו להשמיע את טענותיו (ראה לעניין זה דברי השופט זילברג בבג"צ 3/58 [2], בעמ' 1508), נוכח חשיבותה של זכות הטיעון כמכשיר לשפר את עשיית הצדק, דרך קבלת ההחלטות, ביסוס החלטה שמתקבלת על מירב המידע והטיעון האפשרי ויצירת אמון הציבור בגוף המחליט, יש נטייה להרחיב זכות זו אף מעבר למשפט המינהלי. בכל הקשור להוצאת חבר מאגודה שיתופית נאמר על-ידי בית-משפט זה: "יתר על כן, אי הזמנת המשיב לאסיפה הכללית היוותה לא סתם פגיעה בזכותו של חבר להשתתף בה, כתוצאה מאי הזמנתו נשללה ממנו האפשרות להגן על עצמו, דבר המהווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי הדורשים שמיעת הצד הנוגע בדבר לפני קבלת החלטה בעניינו" (ע"א 47/73 [3], בעמ' 125)" (פ"ד מה(3) 320).." 

  

וכדברי השופט מ' חשין בבג"צ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות:

 

"..למותר לומר, כי בירור זה כורך את זכותו של החבר להשמיע את שיש בפיו להשמיע.."

"..ועד האגודה היה אמור אפוא לברר עם כל חבר וחבר שעניינו נדון, אם עקר את מושבו מן המושב או אם "אין במחשבתו להתיישב בו". לברר את הצורך בירור; לקבוע מימצאי-עובדה – ולהחליט.."

 

כתוצאה מאי קיום הליך נאות להוצאתה מחברות באגודה ומאי הזמנתה לאסיפה הכללית נשללה מהמשיבה האפשרות להגן על עצמה ולהביע את עמדתה. עמדת המשיבה לא נשמעה, למעשה, המשיבה כלל לא ידעה על ההחלטה להוציאה מרשימת החברים והדבר נודע למשיבה רק כאשר התקבלו כספי פדיון המניות של תנובה והוחלט על חלוקתם לחברים באגודה.

 

אינדיקציה לכך שחברותה של המשיבה מעולם לא הופסקה ניתן לראות ברשימת חברי האגודה הזכאים לקבלת רווחי תנובה ואשר צורפה להחלטת האסיפה הכללית מיום 17.02.2008 ובה נכללה המשיבה כחברה.

 

 לאור כל האמור לעיל ולאור חומר הראיות שהוצג בפני הנני דוחה את ההשגה וקובע כי המשיבה נשארה חברה לכל דבר ועניין אצל המשיגה, וחברותה לא פסקה מעולם.

 

אין החלטה זו מונעת מהמשיג לבצע כל הליך אחר על פי דין.

 

אין צו להוצאות.