האם צריך היה רשם האגודות השיתופיות לפסול את הבורר
"הבורר אינו מאפשר לנו לקיים הליכים מקדמיים של גילוי מסמכים ובכך הוא הפר את כללי הצדק הטבעי, ומכאן שעל רשם האגודות השיתופיות היה לפסול אותו". טענה זו הועלתה על ידי העותרים בבג"צ 3342/06 חיים צ'מני נ' רשם האגודות השיתופיות ואח' בתאריך 25 באפריל 2006.
כבוד השופט א' גרוניס דחה את העתירה על הסף תוך הדגשה כי בכדי להצדיק את התערבותו בהחלטותיו של הרשם, על העותרים להראות כי נפלה טעות מהותית בהחלטה או כי שיקולי הצדק מחייבים התערבות בה. במקרה זה לא נפל פגם לא בהחלטת הרשם ולא בהחלטת הבורר אלא העותרים הם אלו שלא עמדו במועדים להגשת כתבי טענות ותצהירים שקבע הבורר וכידוע הליך הבוררות נועד להיות הליך קצר ויעיל.
בפסק הדין מציין כבוד השופט שני פסקי דין חשובים, האחד הוא בג"צ 3815/92 פיין נ' רשם האגודות השיתופיות, והשני הוא SYSTEMATE NUMAFA B.V נ' רשם האגודות השיתופיות.
בעניין פיין, החליטה הנהלת האגודה השיתופית לחייב את העותרים בריבית חובה ולזכותם בריבית בגין יתרות זכות. בדיעבד לאחר 10 שנים התברר שהחלטה זו גרמה לעיוותים ניכרים בתשלומים עקב אינפלציה של 500% שפגעו בעותרים. הבורר שמונה קיבל את תביעת העותרים בנימוק כי משמעויותיה מרחיקות הלכת של שיטת חישובי הריבית לא הובנה לחברי ההנהלה ולא תאמה את אומד דעת הצדדים. רשם האגודות השיתופיות הפך את החלטתו של הבורר לטובת האגודה השיתופית וקבע כי שיטת החישוב משך 10 שנים הייתה חוקית ופתיחת המאזן תגרום לאגודה נזק. מכאן העתירה. השופט גולדברג קיבל את הלכת חטיב לפיה המבחן להתערבותו של בית המשפט בהחלטות הרשם הוא מהותה של הטעות ושיקולי הצדק. השופט קבע כי לבורר לא הייתה סמכות להתערב בהחלטת ההנהלה שכן לכל היותר מדובר היה בטעות בכדאיות העסקה ומכאן שהחלטת הרשם לבטל את פסק דינו של הבורר הייתה מוצדקת. אין להביא לפסלות החלטות אגודה שיתופית והנהלתה, שנתקבלו בתום לב ומתוך כוונה להיטיב עם החברים, רק בגלל שבדיעבד התברר כי היו מוטעות.
בעניין SYSTEMATE NUMAFA B.V , העותרת מכרה ציוד לשחיטה לאגודה השיתופית. החזקה בציוד הועברה למשיבה שהתחייבה לשלם לעותרת את התמורה בשלושה שטרי חוב. האגודה נכנסה לפירוק ומונה לה מפרק כאשר שניים משטרי החוב לא נפרעו. בקשת העותרת מן המפרק כי ישלם לה את יתרת מחירו של הציוד שלא נפרע נדחתה. העתירה נבעה עקב סירובו של רשם האגודות השיתופיות לקבל את בקשתה של העותרת. השופטת פרוקצ'יה פסקה כי על בית המשפט העליון לבחון את החלטת הרשם על פי עילות הביקורת הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק הווה אומר כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטה או כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת. כבוד השופטת דחתה את העתירה שכן היא לא מצאה כלל טעות בהכרעתו של הרשם. נסיים בציטוט מפסק הדין "אנו רואים קושי הטעון תיקון במצב הקיים לפיו דרך ההשגה היחידה על החלטות הרשם בענייני פירוק נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק, בהיעדר הסדר חקיקתי מתאים המאפשר ערעור לבית משפט רגיל על החלטות בנושאים אלה, כדרך שהדבר מקובל לגבי חברות ותאגידים אחרים".
