האם קיבוץ גשור צריך לשלם את כספי קרנות הפנסיה וההשתלמות שנצברו על שם זוג חברי קיבוץ וזאת בנוסף ל דמי עזיבה וקצבה ?

הרקע

כללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ, התשנ"ד- 1994 ("הכללים"), קובעים את זכותם של חברים היוצאים מן הקיבוץ, לקבל מן הקיבוץ תשלומים משני סוגים: דמי עזיבה ותשלומי קצבה. במהלך שנות חברותם של הזוג אבני בקיבוץ, נפתחו על שם חברי הקיבוץ וביניהם הזוג, קופות גמל, קרן פנסיה,  וקרנות השתלמות ("הקרנות"). הזוג אבני טוענים, כי עם עזיבתם את הקיבוץ, קמה להם הזכות לקבל את הקרנות בנוסף לזכויות המגיעות להם על פי הכללים. הקיבוץ טוען, שהקרנות שייכות לו ולא לתובעים, ונרשמו על שם החברים רק כדי לקבל יתרונות מס, וקרן הפנסיה הוקמה כדי להבטיח את יכולת הקיבוץ לחלק תקציב אישי לחברים המגיעים לפנסיה. הזוג אבני ייפו את כוחו של הקיבוץ לפעול בשמם בקרן הפנסיה. במסמך זה נרשם "הנני מסכים כי כספים שהופקדו על שמי יקוזזו מזכויותי לפיצויי עזיבה ו/או קיצבה במסגרת כללים לחישוב פיצויי עזיבה". הזוג אבני טוענים, כי המסמך נחתם במרמה, בחדר האוכל של הקיבוץ במהלך ארוחת ערב. הגזבר התיישב בשולחן "עם ערימה גדולה של מסמכים" והחתים חברים "בסיטונאות". איש לא הסביר את תוכנם של המסמכים ואיש לא טען שיש בהם שינוי כלשהו שהחברים צריכים להתייחס אליו, אלא המסמכים הוצגו כדבר פורמלי הנחוץ לצורך רכישת קרנות פנסיה ותו לא. לטענת בני הזוג, הם חתמו על המסמך מתוך אמון שרחשו לגזבר ולנציגי הקיבוץ, שפעלו כנאמנים של חברי הקיבוץ ובהתאם להחלטות הקיבוץ, ולא קיימת החלטה הקושרת בין קרנות הפנסיה לבין דמי העזיבה.

דיון והכרעה:

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי על בני הזוג להוכיח כי הוסכם עם הקיבוץ שהקרנות מתווספות לזכויותיהם על פי הכללים ולא מנוכות מן הקצבה, ועל הקיבוץ להוכיח כי הוסכם על הצדדים שניתן לנכות את הקרנות גם מדמי העזיבה ולא רק מן הקצבה. טענת הקיבוץ, לפיה קרן הפנסיה נועדה להבטיח את יכולתו של הקיבוץ לשלם פנסיה לחבריו הגיונית, אלא שאין בטענה זו כדי להסביר מדוע שלא ישולמו לחברים העוזבים את הקיבוץ מלוא כספי הפנסיה הנצברים בדרך זו על שמם, וכן אין בטענות הקיבוץ בעניין זה כדי להוות הוכחה לכך שהוסכם על החברים שבניגוד לקבוע בכללים, קופות הגמל וקרנות הפנסיה יקוזזו מכל הכספים המגיעים לחברים העוזבים, לרבות מדמי העזיבה. אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יכול לאמר שלא ידע על מה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. רק מקום בו גרמו לחותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות שונה ממה שהוא באמת, יוכל בית המשפט להחליט כי החתימה והמסמך עליו, חסרי תוקף. הגזבר אף הצהיר כי התובעים ידעו היטב על מה הם חותמים לאחר שהוסבר הנושא בשיחת חברים, ובחומר שחולק לחברים טרם רכישת הזכויות והן בעת החתימה על ההסכם.

סיכום:

התובעים הוכיחו, כי הם בעלי זכויות בקרנות, וכי הם היו זכאים לקבלן עם עזיבתם את הקיבוץ. יחד עם זאת, התובעים לא הוכיחו כי הם היו זכאים לקבל את הקרנות בנוסף לכל זכויותיהם על פי הכללים. הקיבוץ, לא הוכיח טענתו, העומדת בניגוד לכללים, ולפיה הוא היה רשאי לנכות את שווי כל הקרנות, הן מרכיב הקצבה והן מרכיב דמי העזיבה. נפסק, כי טענת הקיבוץ, לפיה קרן הפנסיה נועדה להבטיח את יכולתו של הקיבוץ לשלם פנסיה לחבריו מתקבלת על הדעת. אלא שאין בטענה זו כדי להסביר מדוע שלא ישולמו לחברים העוזבים את הקיבוץ מלוא כספי הפנסיה הנצברים בדרך זו על שמם.

סה"כ זכאי יהודה אבני לתשלום סך של 53,610 ש"ח מעבר לקרנות שהועברו לרשותו.

סה"כ זכאית נורית אבני לתשלום סך של 15,404 ₪ מעבר לקרנות שהועברו לרשותה.

בנוסף לכך, על הקיבוץ לשלם לזוג סך כולל של 10,000 ₪ וזאת כפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל העיכוב בתשלום דמי העזיבה במועד.

כמו כן, על  הקיבוץ להחזיר לתובעים את אגרות בית המשפט ששילמו התובעים בתיק זה ובתיק מס' 2032/02, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ועד היום,  וכן לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד, עבור שתי התביעות, בסך כולל של 12,000 ש"ח.

ניתן ב-כ"ו  אדר א' תשע"א, 2 במרץ 2011, בהעדר הצדדים

לאתר הבית של קיבוץ גשור