האם רשאית האגודה הקהילתית של מושב ניר יפה לגבות מחבריה מיסי אגודה?

מושב ניר יפה והאגודה השיתופית של המושב, תובעים את גולן וטניה גבאי, חברי המושב, בטענה, כי אלו חייבים להם 6,000 שקלים חדשים, בגין מיסי אגודה לשנים 2006-2007. לטענתם, תקנון האגודה מטיל חובה על כל חבר לשאת בהוצאות ניהול האגודה ובתשלומים תמורת השירותים המוניציפאליים הניתנים ע"י האגודה, כפי שהם נקבעים ע"י האסיפה הכללית של האגודה, או ע"י ועד ההנהלה שלה. בנוסף, נטען, כי בני הזוג גבאי כרתו חוזה עם המושב לצורך בניית ביתם במושב, ובתוך כך אישרו את תוכנו של תקנון האגודה הקהילתית, וקיבלו על עצמם את כל תנאיו.

בני הזוג טוענים, כי לא שילמו את חוב מיסי האגודה, מכיוון שהם אינם חוקיים, ותומכים זאת בטענות רבות, כגון: המיסים הוטלו בלא שהואצלו לועד סמכויות המועצה כדין; שיטת חישוב הארנונה בה נוהגת האגודה מנוגדת לתיקון צו המועצות האזוריות; המועצה האזורית אמורה לספק את השירותים שנותנת האגודה במסגרת מסי הארנונה הכללית; המושב והאגודה לא הוכיחו התנהלות או התאגדות חוקית, ואף לא הוכיחו מהו מקור הטלת המס; ועוד.

באשר להסכם, טוענים בני הזוג, כי בעת החתימה הם הניחו שהאגודה מתנהלת כדין, אולם בדיעבד נתגלה להם שהוראות ההסכם מנוגדות לדין.

אין מחלוקת כי בין בני הזוג לבין המושב נחתם הסכם המתייחס לרצון המושב להרחיב את תחומו ורצון בני הזוג לאשרם כחלק מתוכנית ההרחבה, וכן אין מחלוקת כי בני הזוג שילמו את מיסי האגודה לשנת 2005. המחלוקת היא לגבי שנת 2006, עת סירבו בני הזוג לשאת בתשלום מיסי האגודה בעבור שירותים שקיבלו בפועל.

בית המשפט מצא, כי המושב והאגודה השיתופית הוכיחו שהמס המוניציפאלי שחויבו בו בני הזוג קיבל את אישור המועצה האזורית גלבוע, שבתחום שיפוטו נמצא הישוב. בנוסף, הטלת המס מקורה בתקנון האגודה הקובע, כי על כל חבר לשלם לאגודה מסים כפי שהאסיפה הכללית תקבע, וגם כאן הוכיחו המושב והאגודה שהאסיפה הכללית הסמיכה את האגודה להטיל מס מוניציאפלי על חבריה לשנים 2006-2007.

בית המשפט קבע, כי האגודה הקהילתית הוקמה מכח ההסכם שנכרת בין בני הזוג לבין המושב על מנת לארגן השתכנות חבריה בתחום הישוב ניר יפה, והוסמכה לבצע תפקידים של רשות מקומית ואף ליתן שירותים לחברי האגודה. לאור זאת, לאגודה הקהילתית מוענקת זכות משפטית להגשת תביעה זו, ולחתימת בני הזוג על ההסכם, ובכלל זאת הסכמתם לקבל את הוראות תקנון האגודה המחייב את שני הצדדים, יש נפקות משפטית ממשית.

בית המשפט הוסיף, כי פרוטוקול התקציב לשנים 2006 ו-2007 מעלה שתשלומי המיסים לכל חבר נקבעו בהתאם לתקנון, המעניק לאגודה סמכות להטיל סכומי חיובים אלו על חברי האגודה, וביניהם גם על בני הזוג גבאי. מכאן יוצא, כי בני הזוג מחויבים לכל האמור בתקנון האגודה הקהילתית ולהחלטות האסיפה הכללית של האגודה.

עוד הוסיף בית המשפט, כי אילו רצו בני הזוג לתקוף את החלטת האגודה היה עליהם לעשות זאת בסמוך למועד הטלת המיסים, ולא להעלות זאת לאחר מספר שנים אחרי שהוגשה נגדם תביעה בעניין, ובכל מקרה אם הם סבורים שהוראות התקנון אינן חוקיות, עליהם לברר זאת בפורומים המקובלים.

ביום 11.6.2012 דחה ביהמ"ש המחוזי את ערעורם של בני הזוג גבאי וקבע כי היות ומסי היישוב נועדו לממן שירותים המהווים תוספת לשירותים המוניציפאליים, אין להיאחז במינוח הנקוב בתקנון, לפיו מסי היישוב הינם מסים מוניציפאליים, ולטעון כי המסים נגבים על-ידי המשיבים בחוסר סמכות. בנוסף, הדגיש ביהמ"ש המחוזי כי הטלת מסי היישוב מעוגנת בתקנון האגודה השיתופית עליו חתמו המבקשים.

ביום 19.2.2013 הגישו בני הזוג בקשת ערעור לביהמ"ש העליון, וציינו כי בקשתם מעלה שאלה חשובה בעלת השלכות על עשרות רבות של אגודות שיתופיות. ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה וציין כי לא הונחה לפניו כל תשתית לפיה מדובר בשאלה כללית ולא בטעות נקודתית במינוח התקנון של אגודה ספציפית. כמו כן, חיזק ביהמ"ש את החלטת ביהמ"ש המחוזי לפיה כל עוד מסי היישוב נועדו לממן שירותים המהווים תוספת על השירותים המוניציפאליים, טעות בניסוח התקנון אינה יכולה להקים טענה של חוסר סמכות.

בית המשפט השלום קבע, כי בהעדר הוכחה לכך ששיעור מיסי האגודה אותם רשאית האגודה לגבות מוגבל על פי דין או כי גבייתם חופפת וזהה למיסים אותם, רשאית האגודה לגבות את מיסי האגודה, ועל כן התביעה מתקבלת, ובני הזוג חויבו לשלם סך של 5,280 שקלים חדשים. כמו כן הם נדרשו לשלם שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 שקלים חדשים.

בנוסף, נדחה ערעורם של בני הזוג בביהמ"ש המחוזי, ואף בקשת הערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון נדחתה.

פסק הדין בבימ"ש השלום ניתן ב- ט"ו תשרי תשע"ב, 13 באוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

לערך מושב ניר יפה בויקיפדיה