הבקבוקים שקנה קיבוץ שדה אליהו לצורך הקפאת מיץ רימונים דלפו. התברר שאלו בקבוקים המיועדים למילוי חלב. מי אשם – קיבוץ שדה אליהו המזמין או חברת לבני המייצרת בקבוקי פלסטיק?
קיבוץ שדה אליהו מייצר ומשיווק מיץ רימונים אורגני. לבני - מוצרי פלסטיק בע"מ (להלן: "לבני") מייצרת מוצרי פלסטיק ובקבוקים בכלל זה. שני הצדדים התקשרו ביניהם להסכם אשר במסגרתו רכש קיבוץ שדה אליהו בקבוקי פלסטיק מתוצרת לבני. הבקבוקים נועדו לאחסון בהקפאה של מיץ הרימונים. קיבוץ שדה אליהו טוען, כי לאחר הרכישה אוחסן מיץ הרימונים בבקבוקים והועבר להקפאה. ביום 25.3.08 דווח לרכז ענף הרימונים כי קיימת דליפה בבקבוקים. הרכז טען, כי כבר בעבר רכש בקבוקים מלבני, וכי הבהיר היטב בשיחה הטלפונית, שניהל עם איש לבני, כי הבקבוקים נחוצים לצורך הקפאת מיץ ב 18- מעלות צלזיוס. בחשבונית שנלוותה לעסקה, הוגדרו הבקבוקים כ"בקבוק אחד ליטר חלב". מנהלה של לבני טען כי הבקבוקים שהוזמנו במקרה זה ע"י קיבוץ שדה אליהו, הם בקבוקים של אחד ליטר חלב מפלסטיק. לא צוין, לא בעל פה ולא בכתב, כי מדובר בבקבוקים המיועדים להקפאה, קל וחומר לא להקפאה עמוקה. לכן, בכך יש כדי להוכיח שקיבוץ שדה אליהו עשה שימוש לא נאות בבקבוקים שמלכתחילה לא היו מיועדים להקפאה, אחרת הדבר היה נזכר בהזמנה מפורשות.
דיון: השאלה השנויה במחלוקת היא בראש ובראשונה השאלה העובדתית, האם בעת כריתת ההתקשרות החוזית לאספקת הבקבוקים, הובהר ונודע מראש כי הבקבוקים דנן מיועדים להקפאה. אם כן, הרי הבקבוקים שסופקו אינם תואמים את יעודם ועל כן, קיבוץ שדה אליהו זכאי לשיפוי על נזקיו. במקרה זה יש להמשיך ולדון בשאלת גובה הנזק. אם לאו, הרי לא מוטלת על הנתבעת אחריות כלשהי לשימוש שנעשה בבקבוקים ולהעדר ההתאמה ועל התובע לספוג את נזקיו.
רכז ענף הרימונים של הקיבוץ העיד בצורה אמינה, חקירתו היתה קצרה ביותר והוא נשאר נאמן לגירסתו. מנהל לבני העיד, כי אינו זוכר את התאריכים המדויקים של אספקת הסחורה לקיבוץ אך ידע לומר כי היתה התקשרות קודמת בשנת 05. כמו כן הוא טען כי מעולם לא נמסר לו כי הבקבוקים מיועדים להקפאה, ולכן הוגדרו בחשבונית כבקבוקים לחלב. המנהל אף טען כי לבני אינה מייצרת בקבוקים המיועדים להקפאה. ללבנייש לקוחות רבים הרוכשים ממנו בקבוקים, ועל כל אחד מהרוכשים מוטלת האחריות לברר את התאמת הבקבוקים לצרכיו, דבר שלא נעשה בענייננו.
הכרעה: מדובר כאן בגירסה מול גירסה. נטל הראיה הראשוני רובץ על קיבוץ שדה אליהו, אולם הנטל המשני להביא ראיות לסתור רובץ על שכם לבני. גרסתו של רכז ענף הרימונים של הקיבוץ ניצבת מול גרסתו של מנהל לבני. זו מול זו, עומדות הגרסאות ואין האחת עדיפה על רעותה. עיון במסמכי העסקה מעלה כי במסמכים עצמם אין אזכור לנושא ההקפאה. במצב של גרסה מול גרסה, ובהעדר ראיה תומכת לעמדת קיבוץ שדה אליהו, מעבר לעדותו הפרונטאלית של הרכז, הספק פועל לטובת לבני.
לכן, דין התביעה להדחות. כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן , ה' תמוז תשע"א, 07 יולי 2011, בהעדר הצדדים.
