הותקף מחוץ למועדון בקיבוץ מעברות, ותובע את הקיבוץ

בספטמבר 2007 יצא התובע לבלות עם חבריו במועדון "החץ" שבקיבוץ מעברות, כאשר לטענתו, במהלך הלילה בערך בשעה 04:00, הפנו את תשומת לבו כי חברו מעורב בקטטה המתרחשת מחוץ לכניסת המועדון.

לטענת התובע עם יציאתו מהמועדון הבחין כי חברו מוכה ע"י שומרי המועדון, וכשניסה לחלץ את חברו ממקום האירוע, הותקף ע"י השומרים באופן קשה, תוך שהם גורמים לו לחבלות, לאיבוד הכרה, לשיניים שבורות, לשטפי דם ולזעזוע מוח.

התובע הגיש תביעה בגין נזקיו כנגד הקיבוץ מכוח היותו הבעלים והמחזיק של המועדון, וכנגד חברת כרישי בטחון, אשר העסיקה את המאבטחים, מכוח אחריותם השילוחית למעשי עובדיהם. עוד טוען התובע, כי שני הנתבעים חבים בחובת זהירות כלפיו שהופרה, ולפיכך עליהם לפצותו.

מכיוון שנציג הקיבוץ טען כי קלטות האבטחה הושמדו, טען התובע כי יש לראות בהשמדת החומרים המצולמים משום מעשה מכוון שצריך להיזקף לחובת הקיבוץ. לטענתו לא יתכן כי כאשר מדובר באירוע אלימות חמור שבו אף מעורבת המשטרה, לא יישמרו חומרי מצלמות האבטחה.

מנגד טענו הנתבעים, כי התובע כלל לא הוכיח את טענותיו העובדתיות, לפיהן הותקף ע"י מאבטחי מועדון "החץ". לטענת הקיבוץ צילומי מצלמות האבטחה נשמרים למשך כ-3 חודשים, ואילו התובע דרש את קבלת החומרים רק כשנה לאחר קרות האירוע. כמו כן נטען ע"י הקיבוץ כי מצלמות האבטחה כלל לא כיסו את מקום הקטטה המתואר, ולפיכך לא יכלו לסייע לתובע בתביעתו.

במסגרת הגנתם, הצביעו הנתבעים על סתירות רבות בעדותו של התובע וכן בעדויותיהן של  העדות מטעמו, נוסף על ניסיון לתיאום גרסאות שנעשה בביתו של התובע ועל עובדת היותן חברות ילדות של התובע.

בעיות נוספות בתיאור העובדתי של התובע עליהן הצביעו הנתבעים, עלו מכך שלאחר האירוע לא המתינו התובע וחבריו להגעת המשטרה, אלא בחרו להתרחק ממקום האירוע. ואף התעכבו למשך מספר שעות בטרם החליטו לפנות לבי"ח. כמו כן נטען ע"י הנתבעים כי השיהוי שבה הוגשה התביעה, כ-3 שנים לאחר קרות האירוע, גרמה להם לנזק ראייתי ולקושי רב להוכחת טענותיהם.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע בהכרעתו כי בטרם יבחן את שאלת האחריות, עליו לבחון את הגרסאות העובדתיות לקרות המאורע נשוא התביעה. כדי שיתקבלו טענותיו של התובע, עליו להוכיחן במאזן הסתברות של 51%, כנדרש במשפט אזרחי.

לאחר שבחן את טענות הצדדים, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה ולא הצליח לשכנע את ביהמ"ש כי האירוע התרחש כפי שתואר על ידו.

ביהמ"ש מצא סתירות בין עדויותיהם של התובע ושל העדות מטעמו, וכן שנערכה ביניהם פגישה בביתו של התובע במסגרתה גיבשו יחדיו, בכתב, את השתלשלות האירוע. דבר זה גרם לפגיעה במהימנות העדות ולערעור משקל העדויות מהיסוד.

בנוסף על כך, לחובתו של התובע נזקפה העובדה כי לא זימן למתן עדות מספר גורמי מפתח בפרשה, כגון חברו אשר היה מעורב בקטטה, או המאבטחים שנטען שהכו אותו, אשר היו יכולים לשפוך אור על הנעשה באותו לילה במועדון. אי זימונם של אלו, כך קבע ביהמ"ש, פועל לרעתו של התובע.

בנוסף, קבע ביהמ"ש כי התנהלותו של התובע מעלה סימני שאלה רבים באשר לנכונות הגרסה שמסר לביהמ"ש. כך למרות טענתו של התובע כי איבד את הכרתו כתוצאה מהמכות שספג, לא מיהר לקבל טיפול רפואי והתעכב למשך מספר שעות בקיוסק בדרך לביתו. ואם אכן פציעתו של התובע לא היתה חמורה כטענתו ולא דרשה פינוי מהיר לביה"ח, לא ברור מדוע לא המתינו התובע וחבריו להגעת המשטרה למקום האירוע.

ביהמ"ש דחה את תביעת הנזיקין של התובע, לאחר שלא קיבל את טענותיו לעניין השתלשלות העניינים העובדתית, משום סתירות בעדותו ובעדויות העדות מטעמו, וכן משום שנמנע מלהעיד עדים נוספים, אשר יכלו לשפוך אור על התרחשויות ליל האירוע שבו הותקף התובע לטענתו.

נקבע כי התובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבעים, בסך של 5,000 ₪ לכל אחד.

ניתן ביום י"ט בחשוון תשע"ה, 12 בנובמבר 2014, בהעדר הצדדים.