החוב לא כתוב על השלט: תושב ירושלים קיבל בחזרה כספי ארנונה ששילם בעודף וגם פיצויים על עוגמת הנפש שגרמה לו העירייה עד לקבלת כספו
העובדות הרלוונטיות:
בסוף שנת 2007 התברר לזאב פרנק, כי הצטברה לזכותו יתרת זכות בחשבון הארנונה בסך של 888 ₪. זאב פרנק מילא טופס בקשה לקבלת החזר כספים שנשלח אליו בינואר 2008, ושלח את הטופס חזרה בפקס למחלקת הארנונה, בהתאם לנהלים, וביקש כי הסכום המגיע לו יופקד לחשבונו בבנק דיסקונט. אולם, רק בתום כשישה חודשים, בהם כיתת רגליו שוב ושוב אל עיריית ירושלים, הופקד הסכום בחשבונו.
זאב פרנק תובע פיצוי בסך 3,000 ₪ מעיריית ירושלים, בשל הטרחה שנגרמה לו.
כשלושה שבועות לאחר שקיבל זאב פרנק את טופס הבקשה לקבלת החזר כספים, קיבל הודעה מעיריית ירושלים, בה נאמר כי הינו חייב לעיריית ירושלים עבור אגרת "שלטים" בסך 4,986 ₪. לפיכך, יתרת הזכות שהייתה לזאב פרנק מתשלום יתר של הארנונה, הועבר לכיסוי חלקי של החוב בגין אגרת השלטים.
טענות זאב פרנק:
לאחר עשרות ניסיונות לבירור החוב מול מחלקת ה"שלטים" בעיריית ירושלים, נאמר לזאב פרנק כי, לא ניתן לטפל בפנייתו באמצעות בירור טלפוני. לכשהתייצב זאב פרנק, לדרישת עיריית ירושלים במחלקת "שלטים" נאמר לו כי, הציב שלט בעסק, ברחוב ירמיהו 1 בירושלים בשנת 1991, מבלי לשלם אגרה על כך בסך של כ- 4,000 ₪. לכן הסכום של 888 ₪ מתשלומי הארנונה ביתר, נלקחו ממנו לטובת חוב זה. זאב פרנק מכחיש את טענת עיריית ירושלים, וטוען כי מעולם לא היה בעל עסק ולא הציב שלט כאמור, כנטען על ידה.
עיריית ירושלים טענה בפני זאב פרנק, כי עליו להתייצב בעיריית ירושלים פעם נוספת על מנת לחתום על תצהיר המפרט את טענותיו. משימה זו לא הייתה פשוטה עבורו, מאחר שהפקידה האחראית על נושא השלטים יצאה להשתלמות, וניתן היה לפגוש אותה רק בין השעות 10:30-11:00.
לאחר הגשת התצהיר כנדרש, נשלח לזאב פרנק, פעם נוספת, טופס לקבלת החזר כספים, ולאחר שמילא את הטופס בשנית, שלח את הטופס בפקס לעיריית ירושלים. אולם, לאחר שהתקשר, במשך למעלה מחודשיים, בכדי לוודא כי הודעתו בפקס התקבלה אצל הגורמים המתאימים בעיריית ירושלים ולא נענה, נאלץ, להתייצב שוב בעיריית ירושלים לצורך הבירור.
בסופו של דבר, בתום חצי שנה של בירורים, בחודש יוני 2008, זוכה חשבונו בסך 941 ₪ בגין "החזר רישוי שלטים".
זאב פרנק תובע מעיריית ירושלים סך של 3,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה, שיחות טלפון, ייעוץ משפטי ועוגמת נפש.
טענות עיריית ירושלים:
עילת התביעה של זאב פרנק היא תלונה על התנהלות הרשות, בעוד שהסעד הכספי אינו מתבסס על עילה נזיקית או כספית. לפיכך, התביעה צריכה להתנהל בבית משפט לעניינים מנהליים ולא בבית משפט זה.
לחילופין, סכום התביעה מוגזם, ועניינו של זאב פרנק טופל באופן סביר ללא כל סחבת בנושא. וכן, מדובר בתביעה קנטרנית שמטרתה לסחוט כספי ציבור.
בטפסי עיריית ירושלים נרשם זאב פרנק כמנהל עסק בשם "שילב בגדי ילדים והריון" ברחוב ירמיהו 1 בירושלים, ולעסק קיים חוב בגין אגרת שילוט. לפיכך, חויב זאב פרנק, כבעל עסק, בגין אגרת שילוט על פי חוק עזר לירושלים.
זמן קבלת קהל בעיריית ירושלים נמשך מ-8:00 עד 11:00 וקיימים קווי טלפון העומדים לרשות האזרחים ומתפרסמים באינטרנט, לכן תמוהה טענתו של זאב פרנק, כי עשרות ניסיונותיו ליצירת קשר עם עיריית ירושלים כשלו.
בהתאם לנהלים בעיריית ירושלים, לאחר הצהרתו של זאב פרנק, כי לא היה ברשותו עסק באותה תקופה, בוטל רישום החוב וכספו הוחזר.
לא נעשה עיקול על חשבונות הבנק של זאב פרנק ולפיכך, לא נגרם לו נזק כספי. וכן, לא נגבה ממנו תשלום עבור קנסות.
כב' השופטת תמר בר-אשר צבן פסקה:
אין מדובר בעתירה שתכליתה לתקוף נהלים כאלו ואחרים או כדי להביא לשינוי בפעולה מנהלית שנעשתה כלפי זאב פרנק על ידי עיריית ירושלים. מדובר בתביעת נזיקין שתכליתה פיצוי בשל הטרחה הרבה שנגרמה לזאב פרנק כמתואר לעיל.
השלט מתייחס לחנות אשר זאב פרנק חדל לעבוד בה בשנת 1989. אולם, מסקר שנתי משנת 1989, שעליו ביססה עיריית ירושלים את טענתה, קשה לקבוע בוודאות שאומנם עיריית ירושלים הייתה סבורה כי ישנו חוב כאמור וכי יש לייחס חוב זה דווקא לזאב פרנק.
ספק רב אם מדובר בהליך ביטול חובות אבודים, שאותו צריך היה זאב פרנק לנהל באמצעות תצהיר שכן, ספק רב אם בכלל היה חוב אצל עיריית ירושלים.
העובדה שלא עוקלו חשבונותיו של זאב פרנק ולא נגבו ממנו תשלומי קנסות, אין בהם כדי לשלול את העובדה שלזאב פרנק נגרמה טרחה רבה.
אין לקבל מצב שבו אזרחים יישארו ללא מענה בשל יציאת עובד להשתלמות. וכן, בעוד שעיריית ירושלים עצמה טענה כי זמן קבלת קהל נמשך מ-8:00 עד 11:00 ולא רק בין 10:30 ל-11:00, יש להביע תמיהה על כך שתייחסה אל זאב פרנק כאל טרחן שמטרתו לסחוט כספי ציבור. מדובר באזרח שביקש לקבל את כספו ולא באזרח שביקש לסחוט כספי ציבור. העובדה שלצורך קבלת כספו היה על זאב פרנק להטריח את עצמו שוב ושוב, וכי רק לאחר חצי שנה הושב לו כספו, אכן מצדיקה לפצותו בשל כך.
עיריית ירושלים תשלם לזאב פרנק סך של 2,000 ₪ כולל הוצאות משפט.
ניתן ביום 13 ביולי 2009
