החלטת מינהל מקרקעי ישראל
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת בי
המחלוקת נבעה מכך שעוד בשנת 1994 החל החבר בהליכים לקבלתו כחבר אגודת אלמגור, במסגרת הליכים אלה נחתם בין החבר לסוכנות חוזה התיישבות ואף ניתנה הודעה למינהל על מסירת הנחלה האמורה לידי החבר. בעבור השנים, החיל המינהל את החלטתו (863) הנוגעת להקפאת הקצאת הנחלות גם על מושב אלמגור ועל הנחלה שהוקצתה לחבר, אך יחד עם זאת המשיך בהליכי ההקצאה לחברים אחרים. בכך לכאורה פגע המינהל בהסתמכותו של החבר כי גם בעניינו תושלם הקצאת הנחלה.
טענת המינהל הייתה ששגה בכך שהמשיך להקצות נחלות לאחרים אך אין לתת במקרה זה לחבר ליהנות מטעות זו, לכל היותר יכול החבר לטעון כי מכיוון ולא הוקצתה לו נחלה כך לא ראוי שתוקצה לאחרים. כב' השופטת מוניץ נחמה לא קיבלה טענה זו וקבעה כי החלטת המינהל לגבי החבר לוקה בחוסר סבירות בלא שיש לכך בסיס מנומק כלשהוא. בנוסף, הפגמים בהחלטת המינהל פוגעים באינטרס הציבור, בצדק החברתי ובתקינות ההליך המנהלי.
[1] הפ 276/05 מח (נצ'), בן הגיא דקל נ' מנהל מקרקעי ישראל- נצרת עלית, נבו- המאגר המשפטי הישראלי.
