הטיפול במוסך יקר? קיבוץ עלומים קיבל חשבון של 200,000 ₪
קיבוץ עלומים הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבודה או שימוש במקרקעין, בסטייה וללא היתר, כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר, וכן עבירה של עיסוק ללא רישיון בעסק טעון רישוי.
מדינת ישראל הגישה כתב אישום בגין עבירות אלה נגד קיבוץ עלומים ונגד מרכז המשק בקיבוץ, מר עדי שקלאר, שלימים נמחק מכתב האישום.
בשנת 2004 הקים קיבוץ עלומים מבנה בשטח של 550 מ"ר, לשימוש לעסק של מוסך, ללא היתר ותוך שימוש חורג במקרקעין.
כמו כן ביצע קיבוץ עלומים עבודות שיפוץ למבנה חקלאי אחר בשטח של 345 מ"ר והשתמש בו שימוש חורג לשם עסק של צביעת מכוניות.
שני המבנים נמצאים בשטח שייעודו חקלאי ולכן, ללא קבלת ההיתרים המתאימים, לא ניתן להפעיל בהם עסקים של מוסך וצביעת מכוניות. כמו כן לשם הקמת עסקים מסוג זה יש לקבל רישיון על פי חוק רישוי עסקים, דבר שלא היה בידי הקיבוץ.
כמו כן לא נבנה במבנים ממ"ד כפי שנדרש על פי החוק (על אחת כמה וכמה באזור שמצוי בטווח הקאסמים).
בית משפט השלום קנס את קיבוץ עלומים בסך של 200,000 ₪, וכן על קיבוץ עלומים היה להתחייב להימנע מעבירה דומה במשך שנתיים כשהפרת ההתחייבות תחייבו בתשלום קנס נוסף בסך של 100,000 ₪. כמו כן הוצא צו הפסקה לשימושים החורגים וכן לשימוש ללא רישוי עסק.
קיבוץ עלומים החליט לערער על פסק דין זה.
טענות קיבוץ עלומים:
בית משפט השלום גזר על הקיבוץ עונש קשה ומבלי להתחשב במצב הכלכלי הקשה והמצב הביטחוני באזור.
בית משפט השלום התעלם מכך שהאחראית לעבירות היא הועדה לתכנון ובניה שלא כנסה את מוסדות התכנון לדיון בתכניות שהוגשו על ידי קיבוץ עלומים.
בית המשפט שגה כאשר לא זיכה כליל את עדי שקלאר, אלא הסתפק בביטול כתב האישום.
במבנה הישן לא נעשתה כל בניה, אלא שיפוץ בלבד, לשם שיוכל לשמש לעזר למוסך.
לדעת קיבוץ עלומים לא היה צורך בקבלת אישור לצורך הקמת מבנים משום שהמבנים הם בתחום המיועד למבני משק ולא בשטח חקלאי.
ברגע שנודע לקיבוץ כי יש צורך בקבלת האישור פנה לקבלת אישור שימוש חורג, ובחודש מאי 2008 אישר מינהל מקרקעי ישראל את הבקשה לשימוש חורג.
קיבוץ עלומים מבקש לבטל את כתב האישום או לחילופין להטיל עליו קנס סמלי בלבד.
טענות מדינת ישראל:
במסגרת הסדר הטיעון הוסכם על מחיקתו של עדי שקלאר ולא על זיכויו.
קיבוץ עלומים הודה בשימוש ללא היתר, הקנס במקרה שכזה הינו 1,600 ₪ לכל יום, על כן בית משפט השלום הקל עם קיבוץ עלומים, שכן היה עליו לשלם קנס של יותר משני מיליון שקלים.
אם תתקבל טענת הקיבוץ כי אדם הממתין זמן רב לקבלת היתר לשימוש חורג, יכול להשתמש במבנה עד לקבלת האישור, אזי מי שפעל על פי חוק יצא כשידו על התחתונה.
בערכאת הערעור לא ניתן להעלות טענות שלא הועלו בערכאה הראשונה, כך לגבי טענת קיבוץ עלומים כי המוסכים שימשו אך לצרכים עצמיים, כך גם לגבי הטענה כי קיבוץ עלומים לא ידע שיש צורך בהיתר בנייה למבנים והטלת האשמה על מוסדות התכנון והבניה בעיכוב ההיתר.
השופטת מיכל ברנט פסקה:
עבירות הבניה הבלתי חוקית הינן בגדר תופעה שהפכה מכת מדינה, על כן על בתי המשפט להחמיר בענישה עם אותם עברייני בניה, לשם הרתעה.
לא ברורה הטלת האשמה על הועדה לתכנון ובניה שכן, קיבוץ עלומים הודה בדיונים בבית משפט השלום בכל העבירות המיוחסות לו, דינה של טענה זאת של הקיבוץ להידחות, כמו גם יתר הטענות שמעלה קיבוץ עלומים בערעור לראשונה, טענות אלה לא יזכו להתייחסותו של בית משפט זה.
כלל ידוע הוא שבית המשפט בערכאת הערעור לא מתערב בקנס שהוטל, אלא אם הקנס חורג חריגה קיצונית, במקרה דנן אין חריגה קיצונית.
אין מקום לזכות את עדי שקלאר מהאישומים, לאור הסכמת הצדדים על מחיקתו בהסדר הטיעון.
לאור כל האמור לעיל הוחלט לדחות את הערעור כולו, ולא ניתן צו להוצאות.
ניתן ביום 13.01.2009.
לאתר האינטרנט של קיבוץ עלומים לחץ כאן.
