המועצה האזורית עיקלה כספים השייכים לחבר קיבוץ תל יוסף בגין חוב ארנונה

אופיר חיט, חבר קיבוץ תל יוסף, צבר חוב בדמי ארנונה למועצה האזורית על סך כ-12,000 ₪, ומשכך הוציא פקיד הגביה מטעם המועצה "צו עיקול נכסי חייב הנמצאים בידי צד שלישי", אשר מוען לקיבוץ, בהיותו המחזיק בכספיו של אופיר. והקיבוץ פעל בהתאם לצו.

אופיר טוען, כי על הקיבוץ היה להימנע מהעברת כספים עליהם הוטל עיקול לטובת צד ג', מעבר לסכום המוגן על פי חוק הגנת השכר, ועל כן הוא הגיש כנגדו תביעה בסך 8,000 ₪ להשבת כספים מעוקלים, בסכומים העולים, לטענתו, מעל המותר לפי חוק הגנת השכר, שכן הסכום שלא ניתן היה לעקלו הוא 1,921 ₪, אך הסכומים שהועברו לחשבונו היו נמוכים מהרבה.

מנגד, סומך הקיבוץ את ידיו על הוראת פקודת המיסים, לפיה "מסירת נכס מעוקל או תשלום חוב לידי פקיד הגביה לפי עיקול בידי צד שלישי, פוטרים את הצד השלישי מאחריותו כלפי הסרבן", וטוען, כי משמילא אחר חובתו זו, הרי שלא מוטלת עליו כל אחריות כלפי אופיר והוראה זו פוטרת אותו מאחריותו כלפיו בגין הכספים המעוקלים.

עוד טען הקיבוץ, כי הוא נהג בזהירות יתרה, ובטרם מסר את הנכסים המעוקלים בהתאם להוראות צו העיקול, הוא וידא כי פקידת הגביה במועצה, החתומה על צו העיקול, אכן הוסמכה לגבות תשלומי חובה המגיעים למועצה. יותר מכך, הוא אף קיבל את חוות דעת יועציו המשפטיים בנוגע לשיעור הסכום המוגן מפני עיקול, והותיר בידיו של אופיר סכומים גבוהים מהרבה מהסכום הפטור מעיקול.

למעשה, נחלקו הצדדים בשאלה, האם הסכום שאינו ניתן לעיקול כולל גם תשלום הוצאות קיום בסיסיות, כגון חשמל, טלפון נייד, אינטרנט, שירותי כביסה, הוצאות רכב וכד' או שמא על הקיבוץ היה לבחון את שיעור החיסכון החודשי (נטו) שנותר בסופו של יום לאחר ביצוע שירותים אלו.

בית המשפט ציין, כי עמדת הקיבוץ, לפיה היה על אופיר להעלות טענותיו בהליך התוקף את צו העיקול מקובלת עליו, ומשלא עשה זאת, הוא מנוע ומושתק מלהעלות טענותיו במסגרת ההליך דנן, ודי בקביעה זו כדי להביא לסיום הדיון בפסק דין זה. אך יחד עם זאת, ומעבר לנדרש, בחר בית המשפט לדון בטענותיו של אופיר לגופן ולבחון האם עלה בידיו להוכיח, כי נפל פגם בפעולות הקיבוץ, כמי שמחזיק בכספיו ושבידיו התקבל צו העיקול.

במטרה ליצור מסלול מינהלי מהיר ויעיל לגביית מיסים בצד ההסדר הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, מעניקה פקודת המיסים (גביה) לשלטונות המס כח רב ומשמעותי בגביית חובות, ועל כן נדרש, כי ההליך יעשה תוך הקפדה מלאה על התנאים שנקבעו בפקודה ובתקנות כתנאי סף לצורך מימוש כח זה.

חוק הגנת השכר מהווה את המסגרת הנורמטיבית על בסיסו יש לבחון את צו העיקול, ובחוק זה נקבע סכום בעל מעמד משוריין, שאין לעקלו או לשעבדו, כשתכלית העניין היא דאגה למצב העובד לבל יוותר חסר כל עקב הפעלת פעולות הגביה.

אופיר לא הוכיח את טענתו, כי יש לערוך החישוב לאחר קיזוז כל הוצאות המחיה שלו, כך שלא הוכח כי על הקיבוץ היה לבחון את שיעור החיסכון (נטו) שנותר בסופו של יום בידיו של אופיר לאחר התשלום בגין הצרכים הבסיסיים, שהרי לשמן של הוצאות אלו נועדה ההגנה הקבוע בחוק הגנת השכר.