הסתמכות על דברי גזבר הקיבוץ בלבד בנושאים הנוגעים לפעילות הכלכלית של הקיבוץ אינם סוף פסוק

התובעים הם אנשי עסקים אשר חתמו על הסכם לרכישת מניות של פרויקט נדל"ן לדיור מוגן המצוי בשכונת גילה שבירושלים.

בכדי לממן את פרויקט הנדל"ן, נכנסו התובעים למשא ומתן עם גזבר קיבוץ שדה אליהו, בו נקבע שהקיבוץ יכנס כשותף לפרויקט, ובכל מקרה ילווה הקיבוץ את הסכום הנחוץ באופן שיאפשר לעמוד בתנאי הפרויקט. הבטחה זו של גזבר הקיבוץ היא ביסוד התובענה דנן. לאחר מתן האישור ע"י גזבר הקיבוץ, דנה האסיפה הכללית של הקיבוץ בדבר מתן ההלוואה, וקבעה שיש לבדוק את כדאיות העסקה. הבדיקה הראתה שאין להיכנס לפרויקט במתכונת הנוכחית. האסיפה הכללית ביטלה את השתתפות הקיבוץ בפרויקט ואת מתן ההלוואה, בגין מספר סיבות, ביניהן העדר בטחונות, וריבית נמוכה.

אנשי העסקים וביניהם יוסף הבר תבעו את קיבוץ שדה אליהו בגין הפרת חוזה.

ביהמ"ש ביטל את ההסכם שערך גזבר הקיבוץ אשר חל על הקיבוץ שדה אליהו, בגין הטעמים הבאים:

א. קשה לקבוע שאכן השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים, אלא רק בהצהרת כוונות כלליות.

ב. יוסף הבר בהיותו חבר קיבוץ בעבר, ידע היטב שאי אפשר לסגור עסקה עם קיבוץ מבלי לקבל את אישור האסיפה הכללית של הקיבוץ.

ג. תנאי ההלוואה שתעמוד לרשות התובעים, אשר שנקבעו בהסכם, אינה מתיישבת עם מוח כלכלי צלול: חוסר במתן בטחונות, שיעור הריבית האמורה להלוואה אינה מתאימה לסוג כזה של הלוואה לטווח ארוך.

מסקנה: בבואך לעשות עסקה כלכלית עם קיבוץ, אין לשכוח שקיבוץ איננו גוף פרטי ותהליך קבלת ההחלטות שלו הוא מורכב ודורש כינוס אסיפה כללית של כל חברי הקיבוץ.