השגת קיבוץ קדרים להכרה כחבר מן המניין באגודת
ה ח ל ט ה:
רקע עובדתי:
המשיג, קיבוץ קדרים, (להלן - "המשיג" או "קיבוץ קדרים"), פנה בבקשה להכרה כחבר מן המניין באגודת תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת
ביום 08.03.01 מונה חוקר, עו"ד ד"ר דורון דינאי (להלן – "החוקר") לחקור בשאלת החברות, לפי ס' 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה").
ביום 29.08.04 הגיש החוקר את ממצאי חקירתו, על פיהם אין להכיר במשיג כחברה מן המניין בתנובה.
ביום 31.05.05 התקבלה השגתו של המשיג על דוח החוקר ועל מסקנותיו.
השגה זו היא נשוא ההליך שבפני.
דו"ח החוקר:
מדו"ח החוקר עולים הדברים הבאים:
קיבוץ קדרים אינו נמצא ברשימת חברי תנובה, על פי פנקס חבריה.
לא נמצא כי קיבוץ קדרים הגיש, בין בעצמו ובין באמצעות גוף אחר, בקשה כלשהי להתקבל כחבר בתנובה.
קיבוץ קדרים לא יכול להיות מוכר כחבר בתנובה מכוח התנהגות.
המשיג לא הוזמן לאסיפות כלליות של המשיבה, ולא השתתף בהן.
אין כל הכרח שהמשווק דרך תנובה יהיה גם חבר בה.
במשך תקופה מסוימת, נוכו למשיג בחשבונו סכומים עבור הון אגודה ("ניכוי למניות"). החיוב נבע, כנראה, מטעות של המשחטה אליה שיווק המשיג את תוצרתו.
לפיכך, מסקנתו של החוקר היא שהמשיג אינו חבר במשיבה.
עיקר טענות המשיג:
טעה החוקר בקביעתו כי המשיג אינו חבר במשיבה; על סמך התנהגות ועל סמך נוהג התקבלה המשיגה לחברות במשיבה. על כן, אין לאמץ את מסקנות החוקר.
לטענת המשיג, יש לקבוע כי הוא חבר במשיבה ולהוסיפו לפנקס חברי המשיבה.
עיקר טענות המשיבה:
היא אינה רואה עצמה כיריב של גורם כלשהו הטוען לחברות בה.
במקרה דנן אין מדובר בהפסקת חברות, אלא מדובר בקיבוץ שלא התקבל כלל לחברות.
טועה המשיג כטענתו , לפיה שיווקה תנובה או היתה צריכה לשווק אך ורק תוצרת חקלאית של חבריה.
טועה המשיג כי שיווק למשחטה היווה שיווק לתנובה, טענה זו אינה נכונה משפטית , בהיות המשחטה אישיות משפטית עצמאית ונפרדת.
הדגש בדו"ח החוקר לא היה על השתתפות באספות הכלליות , אלא על עצם אי הזימון אליהן, במקרה דנן אי זימון הקיבוץ ( להלן: "המשיג")
צדק החוקר בקביעתו כי המשיג אינו חבר במשיבה. המשיג אינו חבר באגודה מכוח התנהגות. לא קוים שום נוהג המאפשר קבלת המשיג לחברות במשיבה.
על כן, לטענת המשיבה, יש לדחות השגות המשיג על ממצאי החוקר והמלצותיו.
לאחר שהצדדים הופיעו בפני ולאחר שקראתי בעיון את החומר שלפני הנני קובע כדלקמן:
היות שהמשיג טוען לחברותו בתנובה מכוח ההתנהגות, הנטל בעניין זה מוטל עליו , להראות כי לכל הפחות היתה מצידו התנהגות שמבססת את החברות כאמור בתקנה 2א לתקנות החברות.
להלן דברי הדין הרלוונטיים לסוגיית הקבלה לחברות באגודה שיתופית בענייננו:
תקנה 2 לתקנות החברות:
"(א) אדם הרוצה להתקבל כחבר באגודה יגיש לה בקשה, בדרך הקבועה בתקנות האגודה.
(ב) קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה".
תקנה 2א לתקנות החברות:
"נסיבות מיוחדות להכרה בחבר:
נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה".
כבר עתה ניתן להיווכח שקיבוץ קדרים לא ביקש מעולם להצטרף לתנובה כחבר. זאת מאחר ולא ביצע את הנדרש על פי תקנה 2 לתקנות החברות. קיבוץ קדרים, אשר אינו מופיע בפנקס חברי המשיבה, מעולם לא התקבל לחברות בתנובה ב"דרך המלך", על פי תקנה 2 לתקנות החברות הנזכרות לעיל.
טענה נוספת שטען הקיבוץ בהקשר זה היא כי צורף לתנובה, וזאת על ידי התק"מ. החוקר בדק סוגיה זו. החוקר חקר את מר דובי הלמן, שכיהן בתקופות הרלוונטיות כמזכיר התק"מ:
"מר הלמן לא הצביע על החלטה ספציפית כלשהי של מוסדות התק"מ שמקשרת בין חברות הקיבוצים בתק"מ לבין חברותם בתנובה, או כי התק"מ נהגה, באופן מסודר וקבוע, להגיש בקשות פורמאליות בכתב, בשם חבריה, להצטרף כחברים בתנובה. להיפך, מר הלמן העיד, כי המלווים המשקיים, שמונו על ידי התק"מ ושתפקידם היה ללוות קיבוצים חדשים, לא היו תמיד מודעים לצורך להגיש בקשה פורמאלית להצטרף לחברות בתנובה. מה שעניין את המלווים המשקיים ואת הקיבוצים עצמם, בשלב הראשון להקמתם, היה שיווק תוצרתם החקלאית, ואילו ההצטרפות הפורמאלית לתנובה לא זכתה לעניין מצידם. יוצא אפוא, כי בשנים הרלוונטיות לעניין שבפנינו לא כל הקיבוצים הקפידו להגיש בקשות מסודרות להצטרף לתנובה".
זאת ועוד, סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי פנקס החברים של האגודה ישמש ראיה לכאורה על התאריך בו נתקבל חבר לאגודה. עומד על כך ד' לוין בספרו "המנהל והניהול בחברה ואגודה שיתופית" אבוקה, תשל"א-1971, 201:
על-פי סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות, 1933, משמש הרישום בפנקס החברים של האגודה הוכחה לכאורה שהרשום בפנקס נתקבל כחבר, החל מהתאריך הרשום כהתחלת החברות.
משלא הוכיח המשיג כי צורף כחבר בתנובה על פי תקנונה, לא על ידי בקשה שהגיש ולא על ידי התק"מ ומשנמצא כי המשיג אינו רשום בספרי המשיבה, אין לי אלא לבדוק האם התקבל הקיבוץ לחברות בדרך של התנהגות.
דיון בטענת המשיג לקבלה לחברות על פי התנהגות
טען המשיג, כי התקיימו התנאים לקבלתו לחברות על פי סעיף 2א הנ"ל, הדן בקבלה לחברות באגודה על פי התנהגות. להלן עיקרו הרלוונטי לענייננו:
" נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין ... יראו אותו כחבר באגודה...".
מן הפסיקה עולה כי המרכיבים העיקריים המאפיינים התנהגות הם:
חברות באחת מהרשויות הנבחרות של האגודה.
השתתפות והצבעה באסיפות הכלליות.
השתתפות בהון האגודה.
תשלום מיסים לאגודה.
שימוש בשרותי האגודה.
ראה לעניין זה ב ת"א 7199/99 בנימין בנימיני נ' אגודת תלמי ביל"ו, ע"א 6516/00 תלמי ביל"ו נ' בנימין בנימיני, ת"א 308/91 רחל גבעון וא' נ' תקומה ואח', ה"פ 272/02
התנהגות הצדדים:
טוען המשיג, כי התקיימו התנאים לקבלתה לחברות על פי סעיף 2א הנ"ל, הדן בקבלה לחברות באגודה על פי התנהגות. להלן עיקרו הרלוונטי לענייננו:
" נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין ... יראו אותו כחבר באגודה..."
כראיה לכך שהמשיבה נהגה במשיג כחבר בה, נטען כך:
שיווק דרך המשיבה מעיד על חברות בה.
ניכוי להון האגודה מעיד על קבלה לחברות במשיבה.
חשבוניות ששלחה המשחטה למשיג.
מכאן ביקש המשיג ללמד ראיה לחברותו במשיבה.
אדגיש כי עקרונית, אין השיווק כשלעצמו מהווה ראיה כלשהי לחברות על דרך של התנהגות, לא משנה היקפו ומשכו, יוזכר ויודגש שתנובה שיווקה גם את תוצרתם של קיבוצים,מושבים וחקלאיים רבים שלא היו חבריה.
טען המשיג, שגם אם מדובר היה בטעות כפי שטוענת המשיבה, הרי שהנטל עובר למשיבה במקרה כזה והיה עליה להוכיח זאת דבר שלא הצליחה המשיבה להוכיח . איני מקבל טענה זו, מאחר וכאמור, אין בשיווק (במקרה דנן) כדי ליצור התנהגות המעידה על חברות.
לטענת הקיבוץ, הרי ששיווק לתנובה וקבלת מניות בגין שיווק זה, יש בהם כדי להצביע על קבלה לחברות מכוח התנהגות:
תחילה יוזכר, שאין בשיווק תוצרת חקלאית דרך תנובה בכדי להעיד על חברות בה. כאמור, תנובה שיווקה גם את תוצרתה החקלאית של מי שלא היה חבר בה. אך ניכוי עבור מניות בגין שיווק, יש בו, עקרונית, כדי להוות סממן נדרש להכרה בקבלה לחברות על ידי התנהגות. זאת מאחר והבדילה תנובה בין ניכוי מחברים בגין השתתפות בהון האגודה לבין ניכוי משאינם חברים בגין "קומיסיון". וכדברי החוקר:
"...קיים הבדל, מבחינת ההתחשבנות, בכל הנוגע לשיווק התוצרת החקלאית, מחברים ומשלא חברים, שכן, בעוד שמתמורת השיווק עבור חבריה נהגה תנובה לנכות סכומים בגין מניות וקומיסיון, הרי שמתמורת השיווק עבור משקים/מגדלים שאינם חברים בה היא נהגה לנכות קומיסיון מוגדל (ללא מניות), בשיעור השווה, פחות או יותר, לשיעור הסכומים (הכוללים מניות) שנוכו מתמורת השיווק עבור חברים".
לשאלת ההשתתפות בהון האגודה כראיה לקבלה לחברות:
המשיבה אינה מכחישה כי גבתה מהמשיגה סכומים שנרשמו כהשתתפות בהון האגודה ("גביה למניות"); אלא שגבייה זו, לטענת המשיגה, התבצעה בטעות. טעות מעין זו נפלה גם במקרים אחרים, כלפי משווקים שלא היו חברים. כך קובע גם החוקר:
"קרה שגורמים שאינם חברים חויבו בטעות בתשלום עבור מניות, למרות שלמעשה הסיווג של החיוב היה צריך להיות קומיסיון. אולם, לטענתה אין בחיוב מוטעה זה כדי להפוך את האגודה לחברה בתנובה, מה גם שחיוב מוטעה זה לא גרם נזק לאגודה או חסרון כיס, שכן תנובה נהגה לגבות מלא חברים קומיסיון מוגדל השווה בשיעורו לשיעור המניות והקומיסיון בלבד שגבתה מחברים (הדגשות שלי –ט.ב)".
דברים אלה של החוקר גובו בעדויות שגבה:
"מר
ואכן, תנובה שמה לב לטעויות אלו, וטרחה לתקנן:
"במסגרת החקירה, המציאה תנובה פרוטוקול ישיבת מזכירות תנובה מיום 28.9.94, אשר בה הוחלט לאשר מחיקת יתרות זכות של תאגידים וגופים אחרים, אשר שמותיהם מפורטים ברשימה שצורפה לפרוטוקול, שבטעות נרשמה להם גבייה למניות במקום לעמלה מוגדלת. רשימה זו כוללת כ- 52 גופים, ובין היתר, את
מדובר בראיה בכתב לכך שנפלו טעויות ברישום בין "קומיסיון" לבין "ניכוי מניות" (מדובר בסכומים דומים). לא יעלה על הדעת, שבמקרה בו אגודה מרכזית תתקשר עסקית עם תאגיד, זה האחרון יבקש להכיר בו כחבר מן המניין בשל טעות רישומית שתוקנה לפני שנים. ודוק: ראיה זו מוכיחה חד משמעית שתנובה דווקא הקפידה על הבדלה והפרדה בין חבר לבין שאינו חבר. סברות והנחות של בעלי תפקידים בתנובה, בכירים ככל שיהיו, אשר באו לידי ביטוי בעדויותיהם המסויגות, לא יכולות לבוא במקום ראיות ברורות בכתב שהן הן המבטאות את התנהגות תנובה. מעבר לדרוש בעניין זה.
ועוד:
"נציגי תנובה העידו, כי בשל מספרם הרב של המשקים ששיווקו באמצעות תנובה (חברים ולא חברים), סביר להניח שהיו טעויות ברישום הגבייה בגין קומיסיון".
העדויות שנגבו, ולמעלה מכך, פרוטוקול ישיבת מזכירות תנובה מיום 28.9.94, מהווים שתי וערב ראייתי מוצק התומך בגרסת המשיבה לפיה הניכוי להון האגודה אינו יותר מאשר טעות. מעבר לדרוש אוסיף, שגם אם אכן היו נגבים הסכומים מפני שפקיד כזה או אחר סבר שהמשיג חבר, הרי שהיה מדובר בהשתתפות בהון האגודה בסכום זעיר שנגבה לתקופה קצרה, וודאי שאין בכך די כדי ליצור מעמד של חברות מכוח התנהגות.
לפיכך, אני דוחה את טענות המשיג בעניין זה.
לטענת המשיג כי התקיים בין הצדדים מנהג המשנה תקנון:
טען המשיג כי התקיים מנהג בתנובה, על פיו מתקיימת קבלה אוטומאטית לחברות בתנובה עם השיווק בה. בא כוח המשיגה, שאב את מבחני המנהג האמורים מפי השופט ברנזון, בע"א 84/64 בית חנניה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' אפרתי, פ"ד לו(2) 526 להלן ציטוטו:
"תקנונה של אגודה הוא רק בגדר הסכם בין האגודה, או בין החברים לבין עצמם, לפיו הם נוהגים מתוך הסכמה הדדית. בנסיבות מסוימות, אותה הסכמה כוחה יפה גם לתת תוקף לסטייה ממנו. כשהסטייה היא מתמדת ורצופה במשך זמן מספיק, ידועה לכל הנוגעים בדבר ומכריעה ביחסים ההדדיים, היא מקבלת כוח של מנהג מחייב שהחוק מכיר בו כמו שהוא מכיר בכל מנהג או נוהג עסקי אחר שהנוגעים בדבר אינם יכולים לכפור בו".
לפי קביעת בית המשפט, לשם הוכחת מנהג יש צורך בסטייה מן התקנון. דא עקא, שלא ניתן לומר שהיתה סטייה, וודאי שלא "מתמדת ורצופה במשך זמן מספיק", כאשר קיימים פרוטוקולים מישיבות הנהלת תנובה, לפיהם הקפידה תנובה על הנוהל הנדרש בתקנונה לשם קבלה לחברות:
"תנובה המציאה פרוטוקולים מישיבות הנהלת תנובה, בין השנים 1980 עד 1989 (שהן השנים הרלוונטיות למקרה שלפנינו), אשר בהן החליטה הנהלת תנובה לקבל חברים חדשים. העולה מפרוטוקולים אלה הוא, כי תנובה הקפידה, לכל הפחות באותה תקופה, לקיים את הוראות התקנון בכל הנוגע לפרוצדורה של קבלת חברים חדשים, וקבלת חברים חדשים עברה הליכי אישור פורמליים בהנהלה".
די בדברים אלה כדי לדחות טענת הנוהג או מנהג שהתקיים בין הצדדים. ההקפדה על הוראות התקנון בעניין זה, לא יכולה לעמוד בקנה אחד עם טענה לסטייה ממנו. משנוכחנו כי ההליך התקיים, לא ברור מדוע נניח שדווקא המשיג ייצא מן הכלל, ולגביו יוחלט כי קיים נוהג או מנהג המשנים תקנון. אין רבותא למשיג בטענה לפיה לו היה המשיג מגיש בקשה להצטרף לתנובה, כפי שעשו אחרים, סביר להניח שהיה נענה בחיוב. אין בכך שום ראיה ל"קבלה אוטומאטית" כלשהי, מה גם שלא הוכיח המשיג כי הגיש בקשה כאמור. על כל פנים, משמצאנו כי תנובה לא זנחה תקנונה לעניין זה, הרי שלטענות הנוהג והמנהג המשנות תקנון, אין מקום.
אם כי די בדברים אלו בכדי לדחות את טענת המשיג בדבר שינוי התקנון, אבקש להתייחס לעדויות בעלי התפקיד בהקשר זה:
טען המשיג, שמתוך עדויותיהם של בכירים בתנובה, עולה כי התקיים מנהג המשנה תקנון, כך שהקבלה לתנובה הייתה אוטומאטית.
המשיג, בעיקרי טיעונו, בחר לצטט מתוך דברי בכירים במשיבה בתקופה הרלוונטית. דא עקא, שהעדים טורחים לסייג עצמם מדבריהם; הדברים הבאים נטולים מתוך ציטוטי העדים:
"כאשר נשאל מר לנדסמן על קיבוץ קדרים... הוא משיב: 'כנראה שלא הגיש בקשה, אם ניכו מניות סביר להניח כי היה חבר. יכול לקרות, כנראה נפל בין הכיסאות' (הדגשה שלי- ט.ב )".
כך גם העיד "מר
גם מר
אבקש להזכיר, כי נטל הראיה לחברות המשיג מוטל על כתפיו. לשם עמידה בנטל זה אין די בציטוטי עדים אשר בדבריהם, כמודגש, מסייגים עצמם ומטילים ספק בעדויותיהם שלהם. אבקש להתייחס לדברים נוספים שמסר בחקירתו מר
"כל משק חדש הגיש בקשת חברות לתנובה. אפילו לא הובא לבדוק כמעט, הקבלה היתה אוטומאטית. לא היתה פרוצדורה פורמלית (רק הבקשה) לא התקיימו דיונים. תנובה רצתה שכולם יהיו חברים" מוסיף מר
לא זכור שניכו מניות של מי שאינו חבר בתנובה. מניח שאוטומטית היו מקבלים אותם כחברים (הדגשות שלי- ט.ב )"
גם בהנחה שהפרוצדורה הנהוגה (ואיני קובע שאכן כך) היא מינימאלית ביותר – בקשת חברות – הרי שהיא קיימת, והמשיג לא עמד בה. אבהיר, שהניסיון ליצור קבלה לחברות בדרך של נוהג, שונה מקבלה לחברות על ידי התנהגות. הנטל להוכיח נוהג המשנה תקנון כבד אף יותר, ופשיטא שלא עמד הקיבוץ בנטל זה. הפרוטוקולים שהציגה תנובה הנזכרים לעיל, מהווים ראיה בכתב לנוהל קבלה פרוצדוראלי, אותו חייב לעבור המבקש להתקבל כחבר בתנובה. אין די, בלשון המעטה, בעדויות מסויגות כדי להפריך את הפרוטוקולים, או כדי לסתור עדותו של מר לוזייה. כאמור, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של המשיג; המשיג לא הוכיח כי תנובה התנערה מהאמור בתקנונה לעניין קבלה לחברות. לעומת זאת, הוכיחה תנובה כי ביצעה את הנוהל הפרוצדוראלי הנדרש בתקנונה למבקשים להצטרף כחברים בה.
לפיכך, לא עמד המשיג בנטל ההוכחה לקיומו של מנהג, והרי "הטוען לקיומו של נוהג, אין די לו שיטען לנוהג, שומה עליו לייסד את טיעונו על ראיות מוצקות".6627/98 נוימן נ' רשם האגודות תק-על 2000(4)
לפיכך, אני דוחה את טענות המשיג בעניין זה.
לטענת המשיג, לפיה תנובה סטתה מהוראות תקנונה בעניין השיווק:
טען המשיג, כי תנובה לא פעלה בהתאם להוראות תקנונה באשר שיווקה תוצרת חקלאית עבור משקים ומגדלים שאינם חברים בה. מכאן ביקש המשיג ללמד, ששגה החוקר כאשר השלים עם סטייה זו של תנובה מתקנונה, ובה בעת עמד על קיומם של הליכי קבלה פורמאליים לתנובה, בהתאם לתקנונה. בטענה זו אין דבר וחצי דבר, ודינה להידחות. להלן דברי המשיבה לעניין זה:
"... טוען הקיבוץ, כי בניגוד לתקנונה, שיווקה תנובה תוצרת חקלאית של מי שלא היו חברים בה, וכי דבר זה מעיד על כך שתנובה פעלה בניגוד להוראות תקנונה גם בנוגע לקבלה לחברות. אין ממש בטענה זו. ראשית, הטענה הראשונה אינה מחייבת כלל ועיקר את קבלת המסקנה הנטענת. כלום סטייה מהוראה אחת בתקנון מחייבת את המסקנה שתנובה סטתה גם מהוראה אחרת?!.. (הדגשות שלי )."
להלן דברי החוקר בהקשר זה:
"עצם העובדה שהאגודה שיווקה תוצרת חקלאית באמצעות תנובה אין בה כשלעצמה כדי להפוך את האגודה לחברה בתנובה. תנובה שיווקה ומשווקת תוצרת
הדברים ברורים. תנובה ניהלה עסקים עם אגודות אחרות, שלא היו חברות בה. העובדה שמטרתה של תנובה היא לשווק את תוצרת חבריה, אין משמעה כי תנובה מנועה לשווק תוצרת של מי שאינם חבריה, כפי שאכן עשתה לאורך שנים. תנובה שיווקה גם את תוצרתם של אלו שלא התקבלו לא ניסו או לא רצו כלל להתקבל לחברות בה; לסיכום, תקנונה של תנובה לפיו מטרתה היא 'לשווק את תוצרת חבריה בארץ ובחו"ל", אינו מונע מהמשיבה לשווק את תוצרתן של אלו שאינם חבריה.
מן הדיון המשפטי, עד כאן, עולות המסקנות הבאות:
המשיג לא נתקבל לחברות במשיבה בדרך פורמאלית כלשהי, ואף לא ניסה לא ביקש לעשות כן.
המשיג לא ראה עצמו כחבר במשיבה. מטרת המשיג בשיווק באמצעות המשיבה הייתה רווחים עסקיים, לא קבלה לחברות.
לא הוכח בפני כי יש די בתשלום (ודוק: גם אם אינו שגוי!) בעבור מניות, כדי לקבוע קבלה אוטומאטית לחברות.
לא הוכח בפני כי המשיבה ראתה במשיג חבר בה.
המשיג לא הוזמן לאסיפות המשיבה, לא השתתף בהן, ואף לא דרש לעשות כן.
ברור, כי במצב דברים זה, אין לקבל כל טענה בדבר קבלה לחברות על פי התנהגות המצביעה על כך (התנהגות כזו לא הייתה קיימת משני הצדדים).
לפיכך, אני קובע כי בטענת המשיגה כי היא חברה במשיבה, על סמך התנהגות או נוהג, אין ממש.
סוף דבר
המשיג אינו רשום בפנקס חברי המשיבה. המשיג מעולם לא ביקש להצטרף לאגודה כחבר.
המשיג לא הוכיח "השתתפות בהון האגודה", מאחר ומדובר בניכויו של סכום זעיר לתקופה קצרה, שכנראה נגבה בטעות. המשיג לא הוכיח "שימוש בשירותי האגודה" כנדרש לצורך ההכרה בו כחבר, מאחר ופעולת השיווק הוסדרה משפטית על ידי חוזה. לא הוכחה "השתתפות והצבעה באסיפות הכלליות" (ואף לא הזמנה אליהן). לא הוכחה "חברות באחת מהרשויות הנבחרות של האגודה".
לפיכך, לא עמד המשיג בנטל ההוכחה להכרה בחברות מכוח התנהגות, ואני דוחה השגתו על ממצאי החוקר.
מעבר לנדרש בהחלטה זו, אבקש להזכיר דבריו של השופט קיסטר, בפרשת "רובינשטיין נ' בית חנניה" הנוגעים לעניינו: אכן נפסקה ההלכה בבית משפט זה ב- ע.א. 84/86, שאפילו לא נתקבל החבר בדרך הקבועה בתקנון האגודה השיתופית, בכל אופן אפשר לראותו כחבר בה: כיסוד להלכה שנקבעה שם שימשו הדברים שנאמרו ב- CORPUS JURIS SECONDUM בדבר חברות באגודות שאינן קורפורציות, ואשר צוטטו על ידי חברי הנכבד, מ"מ הנשיא. אפס, הייתי מגביל את השימוש בהלכה זו רק למקרים היוצאים מן הכלל המצריכים, מנימוקים של צדק ויושר, את השימוש בה (הדגשה שלי – ט.ב .)". (ע"א 260/66 "רובינשטיין נ' בית חנניה", פ"ד כא(1) 75)
לא מצאתי, במקרה שלפנינו, כל צורך להיזקק להגבלתו של השופט קיסטר על תחולת ההכרה בחברות מכוח התנהגות. זאת מאחר וכאמור, במקרה דנן לא היתה התנהגות כזו משני הצדדים. אך ראוי לתת דגש לגישתו של השופט קיסטר, לפיה אפילו אם התמלאו כל התנאים להכרה בחברות, הרי שעדיין היה מהסס מלהכיר מיד בחברותו של המבקש בכך; וכל כך למה? כך, מפני שאילו היה חפץ המבקש להצטרף כחבר, חזקה שהיה פועל בדרך הקבועה בתקנון האגודה לקבלת חברים.
בענייננו, כאמור, המשיג מעולם לא נתבקש ולא ביקש להתקבל לחברות, לא השתתף ולא ביקש להשתתף באסיפות המשיבה. כיום, כאשר התגלה ערך כלכלי לחברות במשיבה, מבקש המשיג להתקבל לחברות בדרך לא דרך; לא אוכל לתת ידי לזאת.
באשר לפסק הדין עמ"נ 312/05 חצב נ' תנובה לא ניתן למצוא הקבלה לעניין שהובא בפני, גם הצדדים לא חלקו על כך שאין פסק דין זה דומה למקרה שבפני.
פסק דין זה דן בזכות הטיעון של המושב עת הוצא מחברות על ידי תנובה, ובכל מקרה אין המקרה דומה למקרה שהובא בפני שכן במקרה זה היה המושב חבר בתנובה ולא הייתה מחלוקת על כך. אלא עיקר המחלוקת הייתה בגין שלילת זכות הטיעון של המושב משהחליטה תנובה להוציאו מחברות.
מסקנתי היא, אפוא, כמסקנתו של החוקר: ע"פ ס' 34 לפקודה, פנקס החברים של אגודה מהווה ראיה לכאורה לנכונותו, מה גם ש"המוציא מחברו עליו הראיה". על כן, נטל הראיה רובץ על כתפי המשיג. המשיג לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בבואו לטעון לחברות במשיבה. כל טענות המשיג נדחות; אני מאמץ את דוח החוקר ומסקנותיו, וקובע כי האגודה אינה חברה בתנובה. בהתאמה – אין להכליל את האגודה בפנקס החברים של המשיבה.
המשיג ישא במלוא שכר טרחת החוקר
ירושלים היום 06.06.06
בהעדר, המזכירות תעביר טל בראון, עו"ד
החלטתי לצדדים ולחוקר.
