ועד הישוב ינוב התנגד להנחיות רב המושב לגבי בניית מקווה

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית- משפט לעניינים מנהליים, בפני כב' השופט צבי דותן. עתמ (מרכז) 47273-12-15 אברהם נ' מועצה אזורית- לב השרון

בפנינו עתירתו של רב מושב ינוב, כנגד המועצה האזורית לב השרון, אשר דרש כי המקווה במושב ייבנה בשיטת חב"ד, אשר לדבריו היא המקובלת ועונה על כל השיטות והזרמים ביהדות, בטענה כי בסמכותו להכריע בכל ענייני הלכה במושב.

הרקע

מושב ינוב הינו בעל צביון מסורתי, אשר נמנה על יישובי המועצה האזורית לב השרון. היישוב החל בתהליך בניית מקווה טהרה לנשים, תוך כוונה לבנותו בשיטה שבה חיבור המקווה למי הגשמים הינו "מהצד".

בפנינו עתירתו של רב היישוב צמח אברהם, אשר דרש כי מקווה הטהרה ייבנה בשיטת חב"ד- "בור מעל בור", אשר לדבריו היא המקובלת ועונה על כל השיטות והזרמים ביהדות, וזאת בטענה כי בסמכותו להכריע בכל ענייני הלכה במושב.

חרף התנגדותו של הרב, הועד המקומי ביישוב קיבל החלטה לאשר את בניית המקווה ע"פ התוכניות שאושרו ע"י המועצה וסרב שייבנה בשיטת חב"ד. לשיטת הועד המקומי הוא המוסמך לפי החוק לנהל את היישוב וחיי הקהילה בו, ולמעשה מדובר בניסיון של הרב לכפות את דעתו, שאינה מקובלת ונהוגה במושב, על ציבור המורכב מכאלה אשר אינם חסידי חב"ד.

הרב סמך עתירתו בעיקר על הטענה כי בסוגיות שהן הלכתיות במהותן, על הגורמים המנהליים לפעול בהתאם להנחיות הגורם המקצועי, שבמקרה זה הינו רב היישוב. כן הסתמך הרב על חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת, שם נקבע כי אחד מתפקידיו של רב היישוב הוא פיקוח על המקוואות.

מנגד טענו המשיבים, כי אין לאפשר לרב לכפות דעתו על רוב הציבור, והוסיפו כי הכוונה בחוזר המנכ"ל, היא שרב היישוב יהיה מעורב בסוגיות ההלכתיות הקשורות להפעלה השוטפת של המקווה, אך לא לפקח על בנייתו ואופן בנייתו.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע כי המחלוקת שנתגלעה לגבי אופן בניית המקווה, יכול שתיפתר על פי השאלה מיהו הציבור אשר יזדקק למקווה הזה, ובאיזו שיטה רוב הציבור נוהג לטבול.

ביהמ"ש הסיק כי רוב התושבים רצו שהמקווה יבנה בשיטת "מהצד", ועל כן בדין החליט הועד המקומי כי כך יהיה. עוד נקבע, כי הרב לא יכול להתעלם מרצון רוב התושבים ולכפות דעתו עליהם, על אף שהינו הסמכות ההלכתית העליונה ביישוב, בייחוד כאשר קיימות שיטות שונות שלכולן בסיס מוצק בהלכה. ביהמ"ש קבע כי אין טעם הגיוני לבנייה בשיטת חב"ד, וכפיית רצונו של הרב היא בלתי סבירה, בנסיבות העניין.

ביהמ"ש הדגיש, כי גם ע"פ חב"ד, אין כל איסור לטבול במקווה שנבנה בשיטת "מהצד", ושיטת חב"ד היא בבחינת הידור מצווה.

עוד נקבע כי לא ניתן להקיש ממקרים אחרים, וזאת לאור השוני בעובדות בין המקרים, וכן התקבלה טענת הועד המקומי בעניין חוזר המנכ"ל, שהוא אינו מסמיך את רב היישוב להכריע באשר לאופי בניית המקווה.

נוסף על כך קבע ביהמ"ש, שהעתירה הוגשה בשיהוי רב, לאחר שהקבלן הספיק לבצע עבודות רבות, ושינוי של מבנה המקווה כיום יצריך פעולות שונות הכרוכות בזמן ועלויות בלתי מבוטלים.

סיכום

העתירה נדחתה, אך על מנת שלא להחריף עוד את המחלוקת, לא חויב הרב בתשלום הוצאות.

ניתן ביום: י"ב אב תשע"ו, 16 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.