חברת ד.ש.א תובעת פיצוי ממועצה אזורית חוף עזה בעקבות נזקים שנגרמו לה כתוצאה מתכנית ההתנתקות

בין ד.ש.א איכות הסביבה בע"מ (להלן: "חברת ד.ש.א") ובין מועצה אזורית חוף עזב (בפירוק) (להלן: "מועצה אזורית חוף עזה") נחתם ביום 1.9.03 הסכם למתן שירותי פינוי אשפה. מועד סיום ההסכם נקבע ליום 30.7.06 (להלן: "ההסכם").

באוגוסט 2005, עם ביצוע תכנית ההתנתקות, הופסק ביצוע ההסכם.

חברת ד.ש.א הגישה תביעת חוב למפרק של מועצה אזורית חוף עזה, עוה"ד שחר בו עמי (להלן: "המפרק"). סכום תביעת החוב הכולל הועמד על סך של 1,146,403 ₪ בגין נזקים שנגרמו במהלך המחאה של מתנגדי ההתנתקות למכולות של חברת ד.ש.א, בגין אובדן רווח עתידי עד סיום ביצוע ההסכם ובגין פיצויי פיטורין.

המפרק קיבל את תביעת החוב באופן חלקי וקבע שחברת ד.ש.א תהיה זכאית לתשלום רק בגין שירותי פינוי האשפה אשר סיפקה בפועל, שעבורם טרם התקבלה מלוא התמורה. 

תביעתה של חברת ד.ש.א בגין הנזקים שנגרמו למכולות נדחתה מאחר וההסכם קובע שהאחריות לתקינות המכולות והחלפתן הוטלה על חברת ד.ש.א. באשר לאובדן הרווחים העתידיים קבע המפרק שנסיבות סיום ההתקשרות עולות כדי סיכול חוזה כמשמעו בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), ושנית, כי בנסיבות הפירוק ההסכם מהווה "נכס מכביד" כמשמעו בפקודת החברות [נוסח חדש], עליו המפרק רשאי לוותר באישור בית המשפט. באשר לתביעת פיצויי הפיטורין, קבע המפרק שעל פי ההסכם לא התקיימו בין הצדדים קשרי עבודה, ולפיכך חברת ד.ש.א אינה זכאית לפיצוי מסוג זה.

מנגד טוענת חברת ד.ש.א כי קביעותיו של המפרק לגבי הנזקים שנגרמו למכולות שגויות מאחר שהאחריות המוטלת על חברת ד.ש.א בהסכם, לא נועדה לחול על נסיבות בהן הנזקים נגרמים עקב אירועי ביזה ומחאה. בנוסף, טוענת חברת ד.ש.א כי טרם מועד הפינוי ביקשה משלטונות צה"ל להיכנס לשטח המועצה האזורית חוף עזה כדי לאסוף את המכולות ואף פנתה למפרק, אך פניותיה לא נענו.

בעניין דחיית טענתה של חברת ד.ש.א, לאובדן הרווח הצפוי, טענה חברת ד.ש.א כי אפשרות פינויה של ההתיישבות ברצועת עזה שאינה בגדר שטח ריבוני של מדינת ישראל, הייתה ניתנת לצפייה עוד במועד כריתת החוזה ולפיכך, אין מדובר בסיכול חוזה.

בעניין סיכול החוזה טוענת מועצה אזורית חוף עזה, כי גם אם היה מקום לקבל את טענת חברת ד.ש.א, לפיה היה ניתן לצפות, עוד במועד כריתת ההסכם, את פינוי הישובים שהוקמו ברצועת עזה, כי אז מדובר בסיכון מסחרי שחברת ד.ש.א נטלה על עצמה ובגינו אינה זכאית לפיצוי, בנוסף, חברת ד.ש.א אינה זכאית לפיצוי בגין השקעותיה מכוח סעיף 18 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), וזאת משום שלא עומדים לזכותה שיקולי הצדק הנדרשים על פי סעיף זה, והן משום שסכום השקעותיה לא הוכח.

בית המשפט קבע:

באשר לנזקים שנגרמו למכולות - חברת ד.ש.א אינה מצביעה על כל מקור משפטי המטיל על המועצה האזורית חוף עזה חבות בגין הנזקים שנגרמו, כגון חובה חוזית להשיב את המכולות במצב תקין, או אחריות שילוחית לפעולותיהם של מתנגדי תכנית ההתנתקות.

על כן, בעניין זה יש לדחות את הערעור.

באשר לנזקי חברת ד.ש.א עקב אובדן רווחים – ההסכם קובע שהתחייבותה של מועצה אזורית חוף עזה לשלם לחברת ד.ש.א את סכום התמורה ניתנת "תמורת מילוי כל התחייבויות הקבלן עפ"י חוזה זה...". סעיף נוסף בהסכם קובע ש"...הקבלן יהא זכאי לתשלום התמורה הנזכרת לעיל בהתאם להוראות חוזה זה רק אם ביצע את עבודות פינוי האשפה עפ"י הוראות חוזה זה והוראות המנהל או המפקח...".

על רקע זה, משחברת ד.ש.א לא ביצעה את חלקה בחוזה, היא גם אינה זכאית לשכרה.

הערעור נדחה. חברת ד.ש.א תשלם למועצה אזורית חוף עזה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן ביום 02.11.2008.