חבר אגודה נמנע מתשלום דמי שכירות עבור נכס ששכר וכתוצאה מכך נדרש להתפנות

בין האגודה לבין חבר בה נחתם הסכם שכירות עבור נכס שמוחזק על ידי האגודה. בהסכם נקבע כי הנכס יימסר לידי החבר לשנה אחת, ולאחר מכן ההסכם הוארך בהסכמת הצדדים. לאחר שבמשך עשרות שנים החבר נמנע מתשלום דמי שכירות, הגישה האגודה תביעה בסדר דין מהיר לפינויו מהמושכר.

הרקע:

מושב אמירים מאוגד על ידי אגודה שיתופית. האגודה מחזיקה במקרקעין עליהם בנוי מבנה המשמש כמסגרייה על פי הסכם משולש בינה לבין רשות מקרקעי ישראל ובין הסוכנות היהודית לא"י. בשנת 1972 הוסדר הסכם שימוש בנכס זה בין האגודה לבין אחד מהחברים בה, כאשר נקבע כי הנכס יימסר לידי אותו חבר למשך שנה אחת בתמורה לשכר שימוש חודשי. בתום השנה הוארכה תקופת השכירות בהסכמת הצדדים ללא עריכה של הסכם חדש.

האגודה טוענת כי במשך השנים ניסתה לגבות דמי שכירות מהחבר, אולם מכיוון שהוא שימש כחבר ויו"ר הוועד באגודה, לא מצאה את הכוח לאכוף את החלטותיה עליו. אשר על כן, היא ביקשה מהחבר להתפנות מהמקום מספר פעמים, אולם הוא סירב.

החבר טוען כי מעמדה של האגודה כבת רשות במקרקעין, מתוקף הסכם המשולש, לא מעניק לה זכות שבדין להשכיר את הנכס או לעתור לפינויו. עוד הוא הוסיף, כי מיום החתימה על ההסכם ועד לשנת 2018 האגודה לא דרשה ממנו לפנות את הנכס כפי שמשכיר סביר היה נוהג. היעדר הסכם שכירות חדש משנת 1973 ואילך ו/או דרישה לתשלום דמי שכירות במשך עשרות שנים, מלמד גם על העדר כוונה מהצדדים לקיים יחסי משכיר- שוכר כך שיש לראות בו הסכם של חזקה ושימוש.

בהתאם לכך השיבה האגודה כי אף בטענות החבר לפיהן הינה בת- רשות במקרקעין ולא בעלת המקרקעין אין כדי להוות הגנה כנגד התביעה לפינוי מושכר או לפגוע בזכותה לעשות כן.

דיון והכרעה:

סעיף 16 לחוק המקרקעין קובע כי בעל מקרקעין וגם מי שזכאי להחזיק בהם זכאים לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין. כלומר, כל מי שזכאי להחזיק במקרקעין כדין יכול לתבוע סילוק של בר- רשות או מסיג גבול במקרקעין כנגד מי שמחזיק בהם שלא כדין, ואין צורך להוכיח בעלות.

במקרה דנן הוכח כי האגודה הינה בעלת זכות החזקה במקרקעין מתוקף ההסכם המשולש שנחתם, וכן שהינה רשאית להשכיר כל חלק שהוא במשבצת למי שהינו חבר האגודה. מנגד, החבר לא עמד בנטל ההוכחה כי הוא יושב במקרקעין בזכות כלשהיא.

כמו כן, מחומר הראיות עולה כי החבר הכיר בכך שהסכם השכירות הוארך בהסכמת הצדדים והינו בתוקף. כך למשל, במהלך השנים החבר פנה לאגודה בבקשת רשות לביצוע שינויים במסגרייה, מתוך הכרה בכך שההסכם בין הצדדים בתוקף, והוא  אף שילם דמי שכירות מעבר לשנה הראשונה אשר קבועה בהסכם השכירות.

כמו כן הוכח כי במרוצת השנים האגודה נקטה בצעדים שונים שנועדו לפנות את החבר מהנכס, דבר המעיד על כך שהאגודה מעולם לא זנחה את זכויותיה בנכס.

בהתאם לכל האמור, בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי לאגודה הזכות לדרוש את פינויו של החבר.

סיכום:

התביעה התקבלה. ביהמ"ש הורה לחבר לפנות באופן מידיי את המסגרייה. כמו כן נקבע כי החבר יישא בהוצאות האגודה ובשכ"ט בסך כולל של 5,000 ₪.  

ניתן ביום ט' בכסלו תש"פ, 7 דצמבר 2019, בהיעדר הצדדים.