חבר הקיבוץ טוען כי הופלה לרעה במסגרת הליך שיוך הדירות בקיבוץ

תביעתו של חבר קיבוץ מסדה כנגד הקיבוץ, בה טען כי הקיבוץ קיפח את זכויותיו בהליך שיוך הדירות בקיבוץ. לטענתו, במקום לשייך לו זכויות בשני מגרשים בהתאם להסכמת הקיבוץ, שייך לו הקיבוץ רק מגרש אחד ומכאן התביעה.

הרקע

התובע, הינו חבר קיבוץ מסדה אשר נמנה עם החברים הזכאים לשיוך דירות בהתאם להחלטת הקיבוץ שהתקבלה בשנת 2003. במסגרת החלטת הקיבוץ והמתווה שהוסכם לשיוך הדירות, הוצעה לחברים הזכאים האפשרות לקבל יחד עם דירתם או עם הדירה שבחרו במסגרת הליך השיוך, גם את הדירה הצמודה לה ככל וזו אינה משויכת לחבר אחר. משכך, בחר התובע שני מגרשים צמודים העומדים בקריטריונים והודיע על בחירתו לקיבוץ.

בהמשך לבחירתו, טען התובע כי הקיבוץ החתים אותו על "הסכם שיוך חוזי", במסגרתו נקבע כי המגרשים שבחר התובע מהווים למעשה מגרש גדול אחד הכולל יחידת דיור גדולה, וכן נדרש התובע לשלם אגרת שיוך. לכן, לטענתו, הוא לא בדק את המצב המשפטי של המגרשים וסמך על הקיבוץ כי שני המגרשים אוחדו והוא יקבל את שניהם כפי שסוכם.

לטענת התובע, בשלב מסוים הוא קיבל מסמכים מהקיבוץ בהם נכתב כי השיוך נעשה רק על אחד מהמגרשים, ולא על שניהם כפי שסוכם עם גורמי הקיבוץ. לאחר פנייתו לקיבוץ בנושא, טען הקיבוץ כי ראשית עליו לחתום על שיוך של דירה אחת ורק לאחר מכן הוא יקבל תוספת כפי שסוכם. חרף כך, לטענת החבר, המגרש השני לא שויך לו מעולם וזאת למרות פניותיו הרבות לקיבוץ בעניין.

בהתאם לכך, הגיש החבר את התביעה דנן בה הוא טוען כי הקיבוץ לא עמד בהסכם שנחתם, והתנהל כלפיו בחוסר תום לב ובדרך של הפלייה ואי שוויון ביחס לחברים האחרים בקיבוץ, אשר קיבלו שני מגרשים כפי שסוכם עמם.

מנגד טען הקיבוץ, כי התביעה הוגשה בשיהוי רב מכיוון ועברו שנים רבות מאז הודיע הקיבוץ לתובע שהוא יקבל רק מגרש אחד. עוד טען הקיבוץ, כי מעולם לא הוצג בפני החבר מצג לפיו יקבל את שני המגרשים, ובהסכם השיוך צוין בפירוש כי משויך לו רק אחד מהמגרשים. עוד טען הקיבוץ, כי החבר היה בחופשה מיוחדת מהקיבוץ באותה העת בה התרחש שיוך הדירות ועל כן כלל לא היה זכאי לשיוך שני מגרשים, אלא רק לשיוך דירה אחת לכשיחזור מהחופשה.

בנוסף על האמור טען הקיבוץ, כי מאז החתימה על הסכם השיוך נעשתה חלוקה תכנונית של המגרשים במסגרתה מגרשים 43 ו-44 נשארו נפרדים, ובשל העובדה כי רמ"י אינה מאפשרת שיוך של שני מגרשים לאותו חבר, אין באפשרות הקיבוץ לשייך לתובע את שני המגרשים.

דיון והכרעה

בפתח הדברים, התייחס ביהמ"ש להסכם השיוך החוזי עליו טוען החבר כי חתם בהנחיית גורמי הקיבוץ. לעניין זה, קבע ביהמ"ש, כי לא הוכח קיומו של הסכם כזה, וכי ההסכם שהוצג בפני ביהמ"ש מראה כי החבר חתם על שיוך של דירה אחת בלבד. עוד קבע ביהמ"ש, כי מהראיות שהוצגו במסגרת ההליך, עולה שלא הוצג בפני החבר מצג לפיו יקבל את שני המגרשים, ולמעשה החבר עצמו הודה במסגרת חקירתו כי הוא חתם על הסכם בו הוא מסכים לשיוך של מגרש אחד בלבד ולא כפי שטען בתחילתו של ההליך.

בנוסף קבע ביהמ"ש, כי החבר עצמו הודה כי הנוהל של שיוך שני מגרשים חל רק על חברים שגרו בפועל בקיבוץ בדירת הקבע שלהם, ואילו הוא היה בחופשה מהקיבוץ בזמן ביצוע הנוהל ולא הייתה לו דירת קבע. לפיכך, בנוגע אליו נקט הקיבוץ בנוהל של "איתור דירה לשיוך", כאשר הכוונה הייתה לשייך לו דירה אחת שתשמש כדירת קבע עבורו לכשיחזור מהחופשה.

ביהמ"ש הוסיף ודחה גם את טענות החבר בנוגע לחוסר תום לב והפלייה מצד הקיבוץ. ביהמ"ש נימק דבריו בכך שהחבר לא הוכיח שהקיבוץ נהג כלפיו בחוסר תום לב, וכי ממכלול הראיות עולה כי החבר ידע באופן מובהק שמשויכת לו דירה אחת, ובשום שלב לא הוצגו בפניו מצגים אחרים.

ביהמ"ש קיבל את טענות הקיבוץ, לפיהן בטרם החלוקה התכנונית של השטחים בקיבוץ, הציע הקיבוץ לחבר את המגרש ורק לאחר שחתם כי הוא מעוניין בשיוכו בוצעה החלוקה התכנונית בהתאם ועל סמך בחירתו של החבר.

עוד קבע ביהמ"ש, כי יש לדחות את טענות החבר בנוגע לחוסר שוויון, שכן כאמור הוא זה שבחר את המגרש אשר שויך לו, וזאת על אף שהקיבוץ הציע לו מגרשים אחרים ואף מגרשים גדולים מזה שבחר. כמו כן, לא ביסס החבר את טענותיו אלו ולא הביא תימוכין לכך שהופלה לרעה ביחס לחברי קיבוץ שהיו באותו הסטטוס שלו.

סיכום

לאור האמור, דחה ביהמ"ש את תביעת החבר, וקבע כי הליך השיוך התבצע בצורה תקינה ואין להיעתר לטענותיו בנוגע למגרש השני.

בנוסף, חויב החבר בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד הקיבוץ בסך של 15,000 ₪.

ניתן ביום: כ"ז באב תשע"ח, 08 באוגוסט 2018, בהיעדר הצדדים.