חבר מושב נפתלי טוען כי מועצה אזורית מבואות חרמון חייבה אותו, שלא כדין, בתשלומי ארנונה עבור קרקע המשמשת לאריזה ומיון תוצרת חקלאית
גיא ברזלי הינו תושב המושב רמות נפתלי, המצוי בתחום השיפוט המוניציפאלי של מועצה אזורית מבואות החרמון והוא רשום כמחזיק בשטח קרקע המסווג לצרכי ארנונה "כקרקע תפוסה", כאשר לטענתו השטח הינו בגודל של 4,500 מ"ר, ולטענת המועצה האזורית השטח הינו בגודל 3,862 מ"ר. גיא טוען כי החיוב אינו חוקי גם כיוון שהסיווג הנ"ל לא נכלל בצו הארנונה לשנת 1992 (להלן: "צו שנת 1992"), אשר קובע חיוב בארנונה למבנה המשמש לאריזה, מיון ואחסון והוא אינו כולל חיוב באשר לקרקע תפוסה המשמשת לאריזה, מיון ואחסון.
לטענת גיא במקרה זה, המועצה החליטה במסגרת צו הארנונה לשנת 1993 (להלן: "צו שנת 1993") "לקחת" נכס קיים ולשום אותו בפעם הראשונה תחת סיווג שלא היה קיים קודם. כלומר, המשיב הוסיף לראשונה במסגרת סיווג צו לשנת 1993 "קרקע תפוסה" המשמשת לאריזה, מיון ואחסון, וזאת מבלי לקבל אישור חריג כמתחייב מחוק ההסדרים ומשכך סיווג זה הינו בלתי חוקי ולמעשה בטל מעיקרו.
השימוש שנעשה בנכס בשנת 1992, הוא אותו שימוש שנעשה בו בשנת 1993 ולכן המועצה אינה רשאית לחוקק תעריף חדש, כאשר השימוש לא השתנה. בנוסף, טוען גיא כי הופלה ביחס לנישומים אחרים וכי בהתאם לסע' 269 לפק' העיריות (נוסח חדש), לא ניתן לחייב שטח כקרקע תפוסה אם הקרקע היא אדמה חקלאית ומאחר והנכס מיועד למטרה חקלאית, לא ניתן לשום אותו כקרקע תפוסה והוא נכנס להגדרה של "אדמת בניין" אשר אינה ברת שומה בארנונה.
מנגד, טוענת המועצה האזורית כי גיא הקים בשנת 2001, עסק מסחרי של בית אריזה מבלי לקבל היתר כדין. עוד טוענת המועצה כי גיא לא השיג על השומה במועד ואף שילם חלק מהתשלומים בשנים 2008-2011.
גיא ברזלי החל להיות מחויב בתשלומי ארנונה בגין "קרקע תפוסה לתעשיה", החל משנת 2008 ואילך והעתירה עסקינן הוגשה בגין שנים אלה בלבד.
טענתו של גיא כי העתירה מתייחסת לשנים 1992-1993 נדחית, שכן גיא טען לאי חוקיות בסיווג החל משנת 1993, זוהי הכרעה עקרונית שאינה מביאה להתיישנות של העתירה שעילתה נולדה בשנת 2008. משנולדה העילה של גיא בשנת 2008 עם קבלת דרישת התשלום הראשונה בגין הסיווג שבמחלוקת ועד להגשת העתירה, לא חלה תקופת ההתיישנות. דינה של עתירה שהוגשה באיחור, אינו בהכרח סילוק על הסף כיוון שלבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד להגשת העתירה.
גיא הגיש את העתירה רק ביוני 2011 בעוד שהיא מתייחסת לדרישות תשלום הארנונה בשנת 2008 ואילך. לטענת המועצה יש באמור משום שיהוי ניכר של מספר שנים, אשר צריך להביא לדחיית העתירה על הסף. אך לדעת בית המשפט גיא לא "ישן על זכויותיו", שכן הצדדים ניהלו מגעים ופגישות בעניין סיווג הנכס והחיוב בארנונה משך זמן רב. עם זאת, פנייה לרשות המוניציפאלית, אינה עוצרת את "מרוץ השיהוי". השיהוי בו "חטא" העותר הינו שיהוי מהותי וחמור, אשר יש בו בכדי לפגוע פגיעה קשה באינטרס המועצה.
"הוראות ההקפאה" שנחקקו לראשונה במסגרת החוק לייצוב המשק, התשמ"ה-1985 נועדו להגביל את שיעורי העלאת תעריפי הארנונה. על מנת להגשים תכלית זו מכילות הוראות ההקפאה מספר הסדרים וביניהן הוראות הקפאה האוסרות על שינוי סיווג של נכסים, כפי שנקבעו בתקנות ההסדרים הרלבנטיות לעניינו:
אם אכן יש ממש בטענתיו של גיא כי בצו משנת 1993 נעשה שינויי בלתי חוקי בסיווג, הרי שסיווג היטל הארנונה שהוטל עליו בשנת 2008 בגין קרקע תפוסה לתעשיה, נותר זהה הן בצו משנת 1992 והן בצו משנת 1993, על כן טענת אי החוקיות כלל אינה נוגעת להיטל זה.
לגיא ברזלי לא נגרם, הלכה למעשה, כל חסרון כיס בגין היטל הארנונה שהוטל עליו, טענותיו בעתירה הינן אם כן תיאורטיות בלבד ודינן לפיכך להידחות. למעשה, היטל הארנונה שהוטל על גיא מתיישב באופן מלא הן עם הצו משנת 1992 והן עם הצו משנת 1993, ולפיכך כל טענותיו בעניין אינן רלוונטיות.
