חקלאים ממושבים בגליל רכשו 5,500 פרגיות חולות, ופוצו בסך 190,000 ש"ח
בפני ביהמ"ש תביעות שהגישו חקלאים מהמושבים צוריאל, עין יעקב ודובב, המתפרנסים מגידול עופות מטילות, כנגד חברת פרגיות ירושלים, העוסקת בייצור ובשיווק פרגיות קלות להטלה. טענת החקלאים היא כי המטילות התגלו כסובלות ממצב בריאותי ירוד- פגיעה קשה במערכת הרבייה המתבטאת באחוזי הטלה נמוכים, ושיעורי תמותה גבוהים.
עוד טענו החקלאים, כי החברה ידעה שהמטילות נדבקו בווירוס הברונכיט בחוות הגידול שלהם, בחוות נוחם, ואף על פי כן, סיפקה את המטילות לחקלאים תוך הסתרה מכוונת של התחלואה. לפיכך, טוענים החקלאים, כי החברה התרשלה בכך שהיה עליה לפעול להשמדת להקת המטילות בחוות הגידול, ולא לשווקה לגידול מסחרי.
מנגד, טענה החברה כי חלק מהתביעות הוגשו בחוסר תום לב, היות והיא הגיעה להסדר עם חלק מהחקלאים, וכן כי מאחר ולא הוכח שהנזקים נגרמו עקב מחדליה, וכי לא הפרה את ההסכמים שנכרתו ביניהם, אחריותה מוגבלת.
דיון והכרעה
ביהמ"ש קבע כי על החברה לפצות את החקלאים בגין הנזק שנגרם להם וכן בגין הפרת החוזה שנחתם בין הצדדים.
תחילה, מינה ביהמ"ש מומחה וטרינר על מנת שיחווה דעתו בשאלה אם להקת העופות לקתה במחלה כפי שטענו בחקלאים. ואכן, המומחה קבע כי ממצאי הנתיחה של המטילות מראים בסבירות גבוהה ביותר, שכתוצאה מהדבקת המטילות בחוות נוחם בנגיף ברונכיט מדבקת נפגעו חלק מהמטילות בצורה בלתי הפיכה במערכת הרבייה, דבר שגרם לאחוז הטלה נמוך ותמותה מוגברת בלהקה.
עוד קבע המומחה כי המחלה עוברת מלול אחד לשני שכן מדובר בנגיף מדבק עם תפוצה מהירה, וכי הנזק שנגרם הוא בלתי הפיך, ולא ניתן לדעת שהמטילות פגומות עד הגיען לבגרות מינית. מכאן הסיק ביהמ"ש כי לא ניתן לייחס אשם תורם לחקלאים וכי הפרת ההסכם נבעה מהתנהגות ומחדלי החברה.
בהמשך, העיד רופא מטעם מועצת הלול שנתן שירותים רפואיים בחוות נוחם, כי נעשה בידוד של נגיף הברונכיט באחת הלהקות בחווה, אך טען כי העופות לא היו חולים בזמן שהוצאו, וכי החיסון שניתן להם בגין נגיף אחר היה מספק.
לעומת זאת, מנהל החברה טען כי הן הרופא והן מנהל הלול ידעו על מצב המטילות, אך החברה בחרה שלא להעיד את מנהל הלול, ואת זאת ביהמ"ש נקף לחובתה.
עוד ציין ביהמ"ש, כי התנהגות החברה תומכת בכך שידעה אודות המחלה, שכן היא אישרה הוצאת מטילות עקרות מהלול להשמדה. וכן, העובדה שלא ניתן לחסן בפני נגיף הברונכיט המדבק מובילה למסקנה כי אספקת מטילות שלקו בברונכיט בצעירותן היא בגדר אספקת ממכר פגום שלא ניתן לתיקון.
לבסוף קבע ביהמ"ש, כי החוזה שנחתם בין החברה לבין החקלאים, לפיו החברה פטורה מאחריות בגין תחלואה הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד, וכי יש להטיל על החברה אחריות מלאה, היות וקיימים פערי כוחות בין הצדדים, לא הוכח כי התנאים הינם המקובלים בענף, השעה שבה נחתמו ההסכמים הינה שעת בוקר מוקדמת בה חותם החקלאי על קבלת הסחורה, ולשיטת ביהמ"ש קיים קושי במתן משמעות של ממש לתנאים המגבילים ככל שעסקינן אך באישור הכמות המתקבלת, וכן למרות שמדובר ביצור חי, הנזק בגין הפרת ההסכם יפגע בחקלאי.
לאור כל האמור לעיל, קבע ביהמ"ש כי החקלאים זכאים לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם בשל הפרת החוזה, המשקפים את הרווח שנמנע מהם, תוך ניכוי הסכומים שהתקבלו מידי הקרן לנזקי טבע ומהחברה, בסך 190,000 ₪ .
כן חויבה החברה לשלם לחקלאים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ לכל אחד.
ניתן ביום כ"ד חשוון תשע"ד, 17 בנובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
