למי שייכים כספי קרן השתלמות, לחבר קיבוץ עזר וייצמן או לקיבוץ מעגן? לטענתו בכספי קרן השתלמות, שהוא סרב להעביר לקיבוצו, הוא השתמש לצורך לימודים ולכן משכורתו עלתה והקיבוץ רק הרוויח מכך, האם טענה זו תעמוד לו?

רקע

מדובר בתביעה לתשלום דמי עזיבה שהגיש הח' עזר ויצמן  חבר קיבוץ מעגן נגד קיבוץ מעגן (להלן: "הקיבוץ"). הח' וייצמן היה חבר הקיבוץ במשך כ-26 שנים. במהלך חברותו בקיבוץ ובמשך 23 שנים עבד במשטרת ישראל. במסגרת עבודתו זו הופרשו ונצברו על שמו זכויות שונות ובהן קרנות השתלמות, אולם כספים אלו לא הועברו מעולם לקיבוץ. הח' וייצמן פדה פעמיים כספים משתי קרנות השתלמות והשתמש בהם לצרכי לימודים,  עם הפסקת חברותו בקיבוץ, זכאי הוא לקבל מהקיבוץ דמי עזיבה.  אולם, בין הח' וייצמן ורשויות הקיבוץ התגלעו מחלוקות על רקע דרישתו של הקיבוץ כי הח' וייצמן יעביר אליו את כספי קרן ההשתלמות שפדה וכן זכויות נוספות שצבר מכוח עבודתו כאמור.

טענותיו של  החבר  וייצמן:

הח' וייצמן  טען כי הקיבוץ חישב את דמי העזיבה להם הוא זכאי בניגוד לדין, כאשר ביקש לנכות מהם את שוויין של הזכויות העתידיות שנצברו לו בעת שירותו במשטרת ישראל. הקיבוץ ביקש לקזז מדמי העזיבה כספים אשר הקיבוץ טען לזכויות בו. נכון שהוא יצא ללימודים על חשבון קרנות ההשתלמות שצבר למרות שלא ניתן לו כל אישור לכך, אולם, רשויות הקיבוץ לא אסרו זאת עליו אלא הסתפקו בהבעת מחאה על מעשיו וההחלטות כי יחויב בכספים אלו בתקציבו לא נאכפו עליו. יתרה על זה קיבוצו נהנה מלימודיו שכן עקב כך הוכפל שכרו שאותו הוא העביר לקיבוץ. נוסף לכך, בתהליך גישור בין הח' וייצמן והקיבוץ, הוחלט "לישר קו" והוסכם  שהח' וייצמן חייב לקיבוצו אך ורק 13,000 ₪ קרן ההשתלמות שפדה. לפי חשבונו הקיבוץ חייב לו  סך דמי העזיבה כולל תוספת הוותק נכון למועד העזיבה = 128,631 ₪. מסכום זה יש לטענתו לנכות לכל היותר סך של 13,000 ₪ בגין ניכוי קרנות השתלמות.

טענות הקיבוץ:

הקיבוץ טוען כי יש לראות בכל הזכויות העתידיות ובזכויות הפנסיוניות של מר וייצמן שנצברו במהלך עבודת החוץ שעבד כחלק משכרו הן מכוח התקנון והן  מעצם היותו מי שסיפק את צרכי מחייתם של התובע וילדיו בתקופת חברותם ומגוריהם בו. על פי הכללים ישנן שלוש דרכים בהן ניתן לנכות סכומים אלו והוא בחר לנכותם בדרך של הפחתת שנות הוותק שנצברו לתובע מהוותק והוותק הפנסיוני.  באשר לכספי קרנות ההשתלמות טען הקיבוץ כי הם אינם בגדר זכויות עתידיות  אלא מרכיב משכר. ולכן לקיבוץ זכות מלאה, משלא העבירם, רשאי הקיבוץ  להפחית את שיעורם מדמי העזיבה.  בעקבות דיונים ופגישות אשר התקיימו במחלקת הרווחה במועצה האזורית עמק הירדן ובסיועה גובש נוסח מוצע להסכם בין הצדדים. אך בטרם התקיים הדיו בפני אסיפה הכללית, הודיע  הח' וייצמן על הפסקת חברותו בקיבוץ . לפי התקנון מחויבים כלל חברי הקיבוץ ובהם הח' וייצמן להעביר את מלוא התמורה המתקבלת בידם מעבודתם לקופתו של הקיבוץ. תחשיב מענק דמי העזיבה נעשה באמצעות גיליון נתונים אלקטרוני, המבוסס על נתונים המופצים לכלל הקיבוצים. סכום דמי העזיבה לו זכאי הח' וייצמן הינו נמוך בהרבה משווי הכספים אותם פדה שלא כדין ועל כן הכנסת הכסף לחשבונו הפרטי מהווה התעשרותו שלא כדין על חשבונו של הקיבוץ ודין התביעה להידחות.

 דיון כב' הסגן נשיא  יוסף בן-חמו:

טענת הקיזוז:

הח' וייצמן טען  כי הקיבוץ אינו רשאי להעלות טענת קיזוז במקום שבו לא נתן הודעת קיזוז כדין. אכן, תנאי לקיזוז הוא שתינתן הודעה על ידי הצד לחוזה הטוען לקיזוז למשנהו. ההלכה קובעת כי אין הכרח שההודעה תהיה בצורה פורמאלית מסוימת. ההודעה יכולה להיות על ידי הבעת רצון לקיזוז המופנית כלפי הצד האחר, ובלבד שההודעה תגיע לידי הצד האחר והכוונה לקזז תעלה ממנה. הוכח  כי במשך כל השנים פעל הקיבוץ לגביית כספי קרנות ההשתלמות וכי הח' וייצמן ידע היטב שהוא חייב לקיבוץ כספים אלו. לכן טענה זאת נדחית.

 האם חלה על החבר וייצמן חובה להעביר לקיבוץ את כספי קרנות ההשתלמות?

אין חולק כי במהלך שנות עבודתו במשטרת ישראל פדה הח' וייצמן שתי קרנות מבלי להעבירן לקופת הקיבוץ והשתמש בהן לצרכי לימודים. אף אין חולק כי במועד עזיבתו עמדה לזכותו קרן השתלמות נוספת.

חברותו של הח' וייצמן  בקיבוץ הינה וולונטרית וכוללת את קבלת כל התנאים הקבועים בתקנונו ובהחלטות מוסדותיו המוסמכים. תקנון הקיבוץ מהווה את החוזה הסטטוטורי, על פיו מוסדרים יחסיהם של הקיבוץ וחבריו, מלמד כי בבסיסם של היחסים שבין הקיבוץ לבין חבריו עומד עקרון השיתוף המלא בין החברים וממנו נגזרת מחד מחויבותו של כל חבר לעשות כמיטב יכולתו לטובת כלל חברי הקיבוץ, ובכלל זה, להעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו ולהעביר כל תמורה המתקבלת מעבודתו לקיבוץ, ומאידך, מחויבותו של הקיבוץ לספק לחבר את צרכיו בהתאם ליכולותיו. התקנון אף מסמיך את הקיבוץ ליטול מידי חבריו את הבעלות והחזקה בנכסים ובהכנסות הנמצאים ברשותם או המגיעים לידיהם במסגרת עבודתם. על  פי עקרונות הבסיס עליהם מושתת הקיבוץ עולה כי לחבר הקיבוץ אין קניין משל עצמו ואם מגיעים לו כספים, יהא מקורם וייעודם אשר יהא, הרי הם קניינו של הקיבוץ ולכן על החבר להעבירם לידיו. הקיבוץ עמד על חובת חבריו עובדי החוץ להעביר לקופתו את כספי קרנות ההשתלמות שנצברו על שמם ולא הוכח כי קיבל החלטה כלשהי לפיה כספים אלו הינם רכושם של חבריו ולא חלה עליהם החובה להעבירם לקופתו. בעקבות ריבוי מקרים של חברים אשר עבדו בעבודת חוץ ולא העבירו אליו את מלוא משכורתם, הסמיכה האסיפה הכללית את המזכירות לפעול בכל האמצעים שמתיר החוק על מנת להעביר לקופת הקיבוץ את כל הכספים השייכים לקיבוץ. בהחלטת המזכירות נקבע כי  עבודת חוץ לא תקנה לחבר העובד בחוץ זכויות שלא היו לו אילו עבד בקיבוץ עצמו,  עובד החוץ יחתום על מסמך שיעביר את ההפרשות השונות המופרשות ממשכורתו ע"י המעביד  לחזקתו של הקיבוץ, כמו כן, יסמיך המסמך את הקיבוץ לקזז הטבות כנ"ל, במידה שלא הועברו ע"י החבר, כנגד דמי עזיבה ופנסיה המגיעים לחבר, במקרה של עזיבה.  כמו כן נקבע כי הקיבוץ רשאי לחייב את תקציביהם של חברים בגין סכומים שנמשכו על ידם מקרנות ההשתלמות אשר נצברו לטובתם במסגרת עבודתם, במהלך תקופת חברותם בקיבוץ. הוכח בפניי כי הקיבוץ פנה פעמים רבות אל הח' וייצמן בעניין העברת כספי קרנות ההשתלמות אליו, אך ללא הועיל . אשר על כן, הנני קובע כי על הח' וייצמן חלה החובה להעביר לקיבוץ את כספי קרנות ההשתלמות שנצברו על שמו במסגרת עבודתו כרב"ש. משלא העביר אליו כספים אלו בטרם עזיבתו אותו, רשאי הקיבוץ לקזזם מדמי העזיבה  שעליו לשלם לו עם הפסקת חברותו בו.

 יציאת התובע ללימודים על חשבון קרנות ההשתלמות:

 התובע הודה כי יצא ללימודים למרות שלא קיבל את אישור הקיבוץ לעשות כן. מחומר הראיות שבפניי עולה כי יציאת חברים ללימודים גבוהים אינה "זכות אוטומטית" והיא נעשית בהתאם לקריטריונים שהוגדרו על ידי האסיפה הכללית. הח' וייצמן טען עוד כי הנהנה המרכזי מיציאתו ללימודים היה הקיבוץ, שכן לימודיו הכפילו את השכר שהעביר אליו. אולם לא הוכח כל קשר סיבתי בין עליית שכרו לבין לימודיו.

האם השתכלל בין הצדדים הסכם המסדיר את פדיון כספי קרנות ההשתלמות על ידי התובע?

התובע טען כי בשתי הזדמנויות שונות הוחלט להכשיר בדיעבד את לימודיו במימון קרנות ההשתלמות שלו. ונקבע כי חובו לקיבוץ בשל קרנות ההשתלמות שמשך יעמוד על 13,000 ₪. הקיבוץ טען כי אומנם הושג הסכם בינו לבין מר וייצמן  ביחס לכספי קרנות ההשתלמות אך הדבר לא אושר באסיפה הכללית כי הח' וייצמן עזב את הקיבוץ בטרם דנה האסיפה הכללית בעניין. הצדדיים חלוקים בדעותיהם, האם נכנס ההסכם לתוקף. לאחר עיון בראיות ועדויות הצדדים שבפניי נחה דעתי כי ההסכם שנערך בין הצדדים לא נכנס לתוקף. הח' וייצמן עזב את הקיבוץ בטרם האסיפה הכללית דנה והחליטה בעניין. לכן ההסכם לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, ועל כן יש להפחית את שוויין המלא של קרנות ההשתלמות מדמי העזיבה להם זכאי התובע.

סוף דבר:

נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

 הנני מחייב את הח' וייצמן לשלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000  ₪. על סכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 ניתן היום,  ה' אייר תש"ע, 19 אפריל 2010.

לאתר הבית של קיבוץ מעגן.