מועדון הטרמינל ברמות מנשה חוייב בפיצוי של 40,000 ₪ בשל כך שמנע כניסתו של התובע למועדון בשל צבע עורו
לטענתו של שירן חי, מועדון "הטרמינל" מנע את כניסתו בגלל צבע עורו ומוצאו 3 פעמים ביולי ויוני 2007 ולכן הוא תובע 50,000 ₪ בעבור כל אחת מהפעמים. בפסק דינה מיום 8.5.11 דחתה כב' השופטת ישראלה קראי – גירון את התביעה בבית משפט השלום בקובעה כי שירן לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח הפליה אסורה.
שירן טען בתביעתו כי במועדים הנ"ל הוא הגיע לבילוי במועדון בלוית אשתו וחברים נוספים אולם לא הותר לו להיכנס למועדון, בעוד שאשתו וחבריו הורשו להכנס. לטענתו, הכניסה נאסרה עליו רק בשל מראהו החיצוני, בשל היותו כהה עור, וממוצא תימני.
המועדון טוען כי כניסתו של המערער למועדון נמנעה בשל התנהגותו האלימה (מילולית) והבלתי סבירה. לטענתם, איים שירן על השומרים במועדון. כמו כן נטען מטעם המועדון, כי בשל התנהגות זו, מתוך רצון להגן על המאבטחים והשוהים במקום ובכדי למנוע כניסה למועדון של גורמים שליליים, נמנעה כניסתו של המערער למועדון.
בבית משפט השלום נקבע כי במקרה הראשון אין מספיק ראיות אשר תומכות בגרסתו של שירן, והוא בעצמו לא בטוח לגבי התאריך ובמקרה השלישי היו סיבות נוספות שבגינן לא הוכנס הוא למועדון, הקשורות לפעם השניה שבה נטען כי הוא איים על המאבטחים.
שירן הוסיף וטען, כי בית משפט השלום התעלם כליל מן העובדה שהמשיבים נמנעו מהבאת עדים שיכלו לתמוך בגרסתם (המוכחשת) לפיה שירן התעמת כביכול עם השומר במועדון.
בנוסף, טוען שירן כי קיים קושי בחוק, אותו המחוקק מבין ואף תיקן באפריל 2011 כאשר קבע כי אם אדם אפילו התבקש להמתין בזמן שאחרים נכנסו, קיימת חזקת הפליה אסורה. הלכה למעשה, על מועדון ציבורי להכניס אנשים על פי סדר הגעתם. תיקון זה הינו חדש וטרם נכנס לתוקף בזמן הגשת התביעה, אך שירן מבקש כי השיקולים שבגינם ילקחו בחשבון.
מטעם המועדון נטען כי למעשה אין להתערב בממצאים של בית משפט השלום וכמוכן נכנס שירן בעבר למועדון זה ועל זאת אין מחלוקת.
לגבי האירוע הראשון קובע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב בממצאים של בית משפט השלום מכיוון שטענתו של שירן הינה ערטילאית. אך המסקנה שונה לגבי האירוע השני ושלישי:
בית המשפט המחוזי קובע כי קיימת חזקת הפליה אסורה בשל מוצא וצבע עור בהקשר לאירוע השני ולאירוע השלישי.
נטל ההוכחה עבר אל שכמו של מועדון הטרמינל להוכיח שסיבה אחרת היא שמנעה את כניסת שירן למועדון במהלך האירוע השני, ובהמשך גם באירוע השלישי. המועדון לא הוכיחו סיבה אחרת כנדרש.
ניתן היה לצפות כי מטעם המועדון יגיע השומר שלו שלידו נאמרו הדברים, וכי יגישו כראיה את ה"רשימות" כדי להוכיח כי שירן לא נכלל בהן וכי אשתו וחבריו, שבאו עמו ושלהם אושרה הכניסה, אכן נכללו בהן ועל כן הוכנסו למועדון ללא כל בעיה. לא עשו ולכן נשמטת הקרקע גם תחת טענות המועדון לעניין האירוע השלישי.
העובדה ששירן נכנס למועדון בעבר אין בה כדי לשנות מן המסקנה האמורה. זאת, משום שכניסותיו למועדון בעבר היו "מן הדלת האחורית" לאור היכרותו עם עובדי המקום. הוא לא נכנס למקום בדרך הרגילה, כשאר באי המועדון.
פסק דינו של בית משפט השלום, ככל שהתייחס לאירועים השני והשלישי – בוטל.
הוכח כי המועדון אסר את כניסתו של שירן חי באירוע השני בגין הפליה אסורה, בשל צבע עורו. לפיכך זכאי שירן לפיצוי בגין אירוע זה.
לאור המסקנה שהפליה אסורה היא שמנעה את כניסתו של שירן למועדון באירוע השני ולא הוכחה סיבה אחרת לרבות איומים ואלימות מילולית כלפי "השומר", הרי שהקרקע נשמטה גם מתחת לטענות המשיבים באשר לאירוע השלישי ויש לקבל את תביעתו של שירן גם לגבי אירוע זה שקשור קשר ישיר והדוק לאירוע הקודם.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של שירן וביטל את פסק דינו של בית משפט השלום על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותם, בכניסה למקומותו בידור ולמקומות ציבוריים. נפסק, בין השאר, כי בנסיבות, היה מקום לקבוע כי נטל ההוכחה עבר אל שכמו של המועדון להוכיח שסיבה אחרת היא שמנעה את כניסת המערער למועדון, אשר לא הוכיח מדוע לא הוכנס שירן, כנדרש.
