מועצה מקומית סביון תשלם לסייעת גננת בגן ילדים ביישוב גני יהודה את תשלומי הפנסיה אשר צברה במשך 20 שנות עבודה

גברת שושנה פוניס עבדה כסייעת לגננת בגן ילדים ביישוב גני יהודה בין השנים 1984-2003. בשנים אלו, היה היישוב מצוי מצוי בתחום השיפוטי של המועצה האזורית דרום השרון. בשנת 2003, חוקק חוק איחוד רשויות, אשר קבע בין היתר, את איחודה של המועצה המקומית סביון עם הועד המקומי גני יהודה. חוק זה יצר מצב בו כל מועצה טוענת כי האחריות על תשלום זכויותיה הסוציאליות של שושנה עבור 20 שנות עבודתה מוטלת על כתפי המועצה האחרת. לפיכך פנתה שושנה לבית הדין לעבודה על מנת שיעניק לה צו הצהרתי אשר יבהיר על איזו מועצה מוטלת החובה לשלם לה את זכויותיה.

סביון טוענת כי המועצה האזורית דרום השרון היא זו אשר העסיקה את שושנה ולא הועד המקומי גני יהודה, ולכן המועצה האזורית אחראית לתשלום. בנוסף, טוענת סביון, כי קליטתה של שושנה לעבודה בסביון, נעשתה במסגרת הסכם פשרה לפיו, שושנה תקלט כעובדת של סביון רק משנת 2004 ובתנאי שייערך מו"מ בעניין תשלום זכויות העבר שלה, ואילולא הסכמה זו לא היתה קולטת כלל את שושנה.

מאידך, המועצה האזורית דרום השרון סבורה, כי חוק איחוד הרשויות חל במקרה זה, והיות ושושנה עבדה תחת הועד המקומי גני יהודה, אשר התאחד עם המועצה המקומית סביון, מוטלת על סביון החובה לתשלום זכויות העבר של שושנה.

בית המשפט מקבל את טענות המועצה האזורית דרום השרון, ופוסק, כי חובת התשלום מוטלת על כתפי סביון, וזאת ממספר סיבות. ראשית, ועד המקומי הינו אישיות משפטית נפרדת מהמועצה ועובדיו הם עובדי הועד המקומי בלבד, ולכן שושנה נחשבת כעובדת שלו ולא של המועצה. בענין זה, מדגיש בית המשפט, כי ההסדר ע"פ צו המועצות האזוריות בענין מינוי עובדים במועצה חוקק רק לאחר מעברו של הגן לתחום שיפוטה של סביון ולכן אינו חל כאן.

שנית, ציין בית המשפט, כי היות וכל הילדים שהתחנכו בגן היו תושבי גני יהודה בלבד, ולא מיישובים אחרים אשר בתחום המועצה, הרי שמוצדק כי המועצה המקומית סביון עימה התאחד היישוב תישא בהוצאות.

כמו כן, ציין בית המשפט, כי סביון היתה מודעת לעובדה שקיימת אפשרות סבירה כי היא תחויב בתשלום זכויות העבר של שושנה, שכן משרד הפנים הבהיר בעבר כי הרשות המקומית הקולטת תישא בכל תשלומי הפנסיה של המתאחדים, ואף בגין זכויות העובדים שמקורם בעבודה בעבר. בנוסף, הבהיר בית המשפט, כי חוק איחוד הרשויות בא ליצור רציפות בזכויות, שכן לא יתכן כי שושנה תאבד את מקום עבודתה ואת זכויותיה שצברה במשך 20 שנים בגין חקיקת החוק.

לבסוף, ציין בית המשפט, כי בפני המועצה המקומית סביון עומדת האפשרות לפנות למשרד הפנים או למשרד האוצר בבקשה לקבלת סיוע כספי בגין ההוצאות הכספיות הגדולות אשר הוטלו על כתפיה בגין איחוד הרשויות.

בית המשפט מעניק לשושנה פוניס צו הצהרתי לפיו, מועצה מקומית סביון תשלם לה את זכויותיה שצברה במשך 20 שנות עבודה בגן הילדים בגני יהודה. כמו כן, תשלם סביון לשושנה הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.