בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות רמזי רוחאני, עו"ד. תיק מספר 1876/7/2012 נבטים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' נחמיה ואח'.

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות         תיק מס' 1876/7/2012

עורך דין רמזי חוראני

1.      ביום 22.6.2015 ניתן פסק בוררות על ידי כב' הבורר, עו"ד יפתח עניא, שנוגע לפינוי מחסן וחממה של משק וקו מתח גבוה שחוצה את שטח המשק של התובע, הוא משק מס' 87. המשק הוקצה לתובע בשנת 1970, אך מאחר שעוד קודם לכך נבנה מחסן וחממה לרוחב המשק 87, שהיו שייכים למשק 22 ומפני שמעל למשק 87 עבר קו מתח גובה כאמור לעיל, פוצה התובע בכך שמשק 88 בוטל והועבר למקום אחר ואת שטחו ספחה המשיגה למשקו של התובע. כתוצאה הורחב שטח חלקה א' של התובע ל - 22 דונם במקום 11 דונם כביתר המשקים.

2.      האגודה יזמה תב"ע 78 שכתוצאה ממנה ננגס חלק משטח משקו של התובע. קו הגבול בין משק התובע למשק של המשיב מס' 2 הוזז לכיוון המשק של התובע, ובעצם התב"ע התעלמה מכל ההסדר של פיצוי המשיב מס' 1 בשל התנאים שצוינו לעיל.

3.      אין תוכן ההחלטה של הבורר רלוונטי לענייננו בפן המהותי, אלא רק ככל שהוא נוגע לנושא שכרו בשלב זה. אי לכך אסתפק במה שהבאתי לעיל ואמשיך להבא בעצם ההשגה של האגודה.

4.      האגודה טוענת, כי הסוגיה הנה סוגיה פשוטה ואינה מצדיקה ניהול בוררות במשך כשלוש וחצי שנים. עובר ליום פסק הבוררות שולם לבורר שכ"ט על סך 32,800 ₪ ויש להסתפק בסכום ששולם עד כה. במובן זה מבקשת המשיגה להפחית את שכ"ט הבורר, תוך כדי ביטול יתרת הדרישה שלו.

5.      שכה"ט המאושר על פי הנחיות הרשם הנו 500 ₪ לשעת עבודה. אי לכך החיוב בסכומים של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כפי שפסק הבורר בתחילת ההליך, שלא לדבר על חיוב בסכום של 1,200 ₪ לשעת עבודה כפי שתיקן הבורר בשלב מאוחר, הנו חיוב מופרז ויש מקום להתערב בו.

6.      התעריף שקבע הבורר הנו מופרז, אך גם השעות שהוא דורש תשלום עבורן הנן מוגזמות.

7.      ב"כ התובע, עו"ד מר דוד מנע, הודיע בתגובתו מיום 3.8.2015, כי התובע שילם כבר את חלקו בשכר הבורר והוא מצר על התנהלות הנתבעים שבמו ידיהם מביאים לעיכוב מסירת פסק הבררות.

9.      גם הבורר נדרש להמציא את תגובתו להשגה וזאת על פי האמור בהחלטותיי מימי 3.8.2015 ו- 27.7.2015.

10. הבורר מתנגד נחרצות להפחתת שכר טרחתו מכמה וכמה סיבות : ראשית, הסכום הנדרש על ידי הבורר מעוגן בהחלטה שלו מהישיבה הראשונה של הבוררות וזו ניתנה בהסכמת כלל הצדדים. שנית, האגודה היתה מיוצגת בכל הליך הבוררות ולא סתם מיוצגת, אלא יוצגה על ידי עורכי דין מנוסים בתחום האגודות השיתופיות, ואם היה להם משהו לטעון, היו טוענים זאת בדיון הראשון בפני הבורר או בדיונים שהתנהלו אחר כך. הם לא הפנו כל בקשה כזו לבורר. שלישית, בפועל, שילמה האגודה את השכר שנדרש על ידי הבורר ובכך יש משום מניעות וחסימת דרכה של האגודה לטעון נגד שכר הבורר. רביעית, הבורר עצמו פעל על פי המוסכם עם הצדדים והשקיע שעות עבודה רבות תוך התבססות על אינטרס ההסתמכות מהתנהגות הצדדים. לא ייתכן לטעון נגד התעריף המוסכם בדיעבד. אילו הובאה התנגדות כזו בתחילת ההליך יכלו הצדדים להגיע לעמק השווה או שהבורר היה נמנע משמיעת הבוררות. חמישית, העיכוב בסיום הליך הבוררות נבע הן בשל ישיבות הדיונים הרבות שהתנהלו בפני הבורר, הן בשל מיצוי כל הליך אפשרי בין בניסיון להביא את הצדדים להסכמה ובין במיצוי זכותו של כל צד לניהול ההליך ללא הצרת צעדיהם של בעלי הדין ומתן אפשרות הוגנת לחקירות עדים, והן לאור בקשות הצדדים לדחיות המועדים של חלק מהישיבות שנקבעו.

11. אתחיל במסגרת הנורמטיבית: שכרו של הבורר והוצאותיו בבוררות המתנהלת בפני רשם האגודות השיתופיות (בוררות סטטוטורית) נפסקים על ידי הבורר עצמו. תקנה 13(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים),תשל"ב- 1972, להלן: תקנות הבוררות קובעת:

"הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך דין, ובדבר שכר הבורר, כולם או מקצתם;.....הצדדים חייבים לשלם לבורר שכרו והוצאותיו חלק בחלק, זולת אם הורה הבורר הוראה אחרת".

12.  שכרו של הבורר יש לשלם כפי שנקבע על ידו. שינוי הסכומים יכול להיעשות באחת משתי הדרכים להלן:

א.      בהשגה על השכר שהבורר קובע וזאת במסגרת תקנה 15 לתקנות הבוררות . תקנה זו קובעת:

" הרשם רשאי על פי בקשת צד להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות; החלטת הרשם בעניין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית".

ב.     הדרך הנוספת לשינוי שכר הבורר הנה זו המצוינת בתקנה 14(א) לתקנות הבוררות הקובעת כלהלן:

"הצדדים חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו.. במידה שאישר אותם הרשם, בסכומים או בחלקים ובמועדים שקבע הבורר, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהבוררות".

אין חולק, כי אנו מצויים במסגרת תקנה 15 לתקנות הבוררות. השאלה הנה האם יש מקום להתערב בהחלטת הבורר בנושא השכר שהוא קבע לעצמו או שמא יש לאשר את השכר שהוא פסק?

13. שעות פרונטאליות ושעות בלתי פרונטאליות: אין מחלוקת כי בורר זכאי לשכר בגין שעות הדיון המתקיים במעמד הצדדים (שעות פרונטאליות) וכן בגין שעות עבודתו אשר אינן שעות דיון בהן לוקחים חלק הצדדים – שעות בלתי-פרונטאליות (הכנת התיק, קריאה של החומר המוגש, החלטות ביניים, כתבית פסק הבורר וכו'). עם זאת, חייב להתקיים יחס סביר והגיוני בין מספר שעות הדיון, בהן לוקחים הצדדים חלק, ובין מספר השעות הבלתי פרונטאליות המושקעות על ידי בורר, על מנת לשמור על אמון הצדדים בהליך הבוררות, לאור כמות החומר המונחת בפני הבורר.

14. אתחיל בדברים שכתבה מנהלת מחלקת הבוררויות במשרד הרשם, עו"ד דנה ביאלר בתיק מס' 1420/208/11[1] פלוני נ' ... מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, להלן: תיק 1420/208/11 "במקרה דנן, בהתחשב בכמות המסמכים שהוגשה ובאופי התיק, פערים של פי 10 ויותר בין השעות שהוקדשו לדיונים פרונטאליים ובין שעות עבודה בלתי-פרונטאליות אינם סבירים. מצב דברים זה אינו ראוי ופוגע פגיעה אנושה בהליכי הבוררות, ובפרט כאשר מדובר בבוררות סטטוטורית. דרישת התשלום של כב' הבורר, אף לאחר הנחה בשיעור 25%, אינה מתיישבת עם אופיו של הליך הבוררות. מצב דברים זה מעיד על ניהול הליך באופן לא מיטבי, שכן בירור הפלוגתאות, כמו גם הראיות הבאות להוכיח או לאשר כל אחת מהטענות - רצוי שייעשו במעמד הצדדים, וזאת גם במחיר של ניהול מספר רב יותר של דיונים".

15. במקרה שהובא לעיל, דובר על קיום שתי ישיבות והשקעת ארבע שעות פרונטליות בדיונים, בעוד שהבורר דרש תוספת שכר בגין החלק הבלתי פרונטלי עבור 46 שעות נוספות!. כב' מנהלת מחלקת בוררויות לא מצאה קוהרנטיות בין השעות הפרונטליות לבין השעות להכנת, קריאת וכתיבת פסק הבוררות, שכן מדובר בהגדלה של יותר מפי עשרה משעות הדיון הפרונטליות. מסיבה זו היא הקטינה את שכרו של הבורר. תחת אשר ייגבה סכום נוסף של 24,600 ₪ היא זיכתה את הבורר בתוספת של 12,000 ₪, וזאת מעבר לסכום של 6,000 ₪ שהצדדים הספיקו לשלם לבורר. לכך יש להוסיף, כי דבר עלות שעת דיון הובאה לידיעת הצדדים רק בישיבה השניה מתוך שתיים שהתקיימו כאמור בין הצדדים.

16. גם לי יצא להתערב בקביעת שכר טרחת בורר, אלא שגם שם דובר בבקשת שכר טרחה עבור החלק הבלתי פרונטלי לעומת שעות הדיון הפרונטליות "בהגדלה" של פי עשרה! ראה החלטתי, בין היתר, בתיק 4799-325-12 סגל אורית נ' נוף אשדות- מתיישבי אשדות יעקב איחוד- אגודה שיתופית חקלאית , להלן: סגל (פורסם בנבו). שם ניתחתי בהרחבה את הסוגיה גם בפריזמה של בוררויות על פי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 וגם על פי דיני האגודות השיתופיות.

17. עברתי על הערעור של האגודה, על פסק הבוררות, על תגובת הבורר וכן עיינתי בתיק הבוררות, לרבות הפרוטוקולים של הדיונים, המסמכים שהוגשו, הבקשות שהוגשו וההחלטות בבקשות ביניים, חקירות העדים והסיכומים, והגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקרה זה הוא המקרה המתאים להתערב בפסק הבוררות. אמת, הסכום שקבע הבורר הנו 500 ₪ לשעה מכל צד (ולדעת המשיגה אף עלה ל - 600 ₪ בשלב מאוחר), עולה על התעריף המומלץ על ידי הרשם. ההנחיות של הוועדה למינוי בוררים במשרד הרשם הנה לפסוק 300 – 400 ₪ לשעה מכל צד בצירוף מע"מ, אלא אם יש הצדקה להעלאת השכר כמו גם להקטנתו. מצב אחרון זה יתכן למשל, עת מעבירים סדרה של תביעות, בסכומים זעירים, לבורר אחד כשהשאלות העובדתיות והמשפטיות זהות ואין הן שאלות משפטיות או עובדתיות סבוכות. במקרה זה אנו ממליצים לבורר לפעול לכל היותר על פי הסף התחתון של ההמלצה. מנגד יש נסיבות המצדיקות הגדלת השכר. למען הבהר נקודה זו אציין, כי לא עצם הכתיבה המפורטת של בורר, בחינת עריכת מחקר אקדמי, היא הנותנת את הבסיס להגדלת שכרו. על כך עמדתי בהחלטתי בעניין סגל לעיל. אין לאמר, כי הבורר כאן הלך בדרך זו, והוא היה תכליתי והתייחס לליבה של המחלוקות שבין הצדדים תוך שילוב ההיבטים העובדתיים כפי שהשתקפו בעדויות ובחקירות שהתנהלו בפניו, וכן תוך התחשבות במצב המשפטי השורר[2].

18. אין בהחלטתי זו כדי לקבוע מסמרות בהיקף האריתמטי בו יתערב הרשם או מי מעוזריו בגובה שכר הבורר שהוא פסק לעצמו, אם כי למען ההגינות אציין, כי יתכן והיה מקום לפסוק שכר הבורר בסכום הפחות ממה שנפסק עד כדי הרף התחתון של סכום דו ספרתי אילו אני הייתי שומע את הדיון. אלא שיש לבחון את החלטת הבורר לא על פי מה שערכאת הערעור היתה קובעת, אלא על פי סבירות החלטת הערכאה הדיונית ובהתחשב בכלל הנתונים שהיו בפניה. ראה לעניין זה את אשר כתבתי בעניין סגל כלהלן:

כעת ולאור כל האמור אפנה להכרעה בנושא השכר של כב' הבורר; ער אני להלכה כי ערכאת הערעור אינה ששה להתערב בקביעת השכר או ההוצאות הנפסקות בבתי משפט. ראה פסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס בתיק סיעת ביאליק, ע"א 9353/04, "סיעת ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (פורסם בנבו); ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה ואח', פ"ד נח(2) 301 וכן החלטותיי בתיק 2626/125/11 גלעדי יעקב נ' צורית אגודה שיתופית קהילתית של משקי חרות בית"ר בע"מ (פורסם בנבו) ובתיק 1810/256/11 מרדכי אדרי ואח' נ' שדה דוד מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' (פורסם בנבו). הפן האחר של הראי לחיוב בהוצאות, הנו, כי אין בתי המשפט או הרשם נוהגים להתערב בשכר שהבורר קובע לעצמו, (שלמעשה הנו חלק מההוצאות הנפסקות) אלא במקרים נדירים ומיוחדים. יחד עם זאת, כשיש מקרה מובהק המצדיק ואף מצריך התערבות, אין להימנע מכך".

19. מספר שיקולים הביאוני למסקנה, כי יש לדחות את הערעור של האגודה חרף מה שכתבתי בסעיף הקודם:

ראשית, האגודה הסכימה לתעריף שבקש הבורר עוד בישיבה הראשונה של הבוררות. אי לכך זוהי הסכמה חוזית שהצדדים קבעו לעצמם עוד בתחילת ההתקשרות, והסכמות יש לקיים.

שנית, האגודה מעולם לא טענה, כי הסכום שסוכם הנו סכום מוגזם. לא רק זאת, אלא שהלכה למעשה היא קיימה את תנאי ההסכמה והחלטת הבורר. היא שילמה על פי התעריף שקבע הבורר.

שלישית, האגודה היתה מיוצגת על ידי עורכי דין. מדובר בעורכי דין מהשורה הראשונה של עורכי דין העוסקים בסוגיות  מתחום דיני האגודות השיתופיות. אילו באמת היתה התנגדות של מרשתם, בשעת אמת, לא היתה כל מניעה להביע את מורת רוחם או התנגדותם לתשלום אף במחיר של תשלום תחת מחאה ותוך שמירה על הזכות להעלות טענות כאלו בבוא העת. הדבר לא נעשה.

רביעית, הנתון שציינה המשיגה, כי ההנחיות של הרשם הנן לחייב צדדים בבוררות בסכום של 500 ₪ לשעת בוררות (משני הצדדים ביחד) אינו נכון. ההנחיות כאמור הנן תשלום 300 עד 400 ₪ לשעה מכל צד וזאת בכפוף לטיב הדיונים בפני הבורר לקולא ולחומרא, וכאמור בסעיף 18 לעיל. ראינו, כי הנסיבות כאן מצדיקות פסיקה על הצד הגבוה של ההנחיות. שילוב נקודה זו עם העובדה, כי האגודה היתה מיוצגת על ידי מיטב עורכי הדין בתחום זה, מובילה למסקנה, כי דווקא אילו כך גרסה המשיגה, צריכה היתה להפנות את תשומת לב הבורר לתעריף המומלץ על ידי הרשם בשעת אמת, אך פניה כזו לא נעשתה.

חמישית, מספר הדיונים שהיו כאן עולה בהרבה על הדיונים מושאי התיקים בהם אני דנתי (סגל) וזה שדנה בו כב' מנהלת מחלקת בוררויות (1420/208/11). לא רק זאת, אלא שהשעות הפרונטליות שהשקיע הבורר כאן עולות פי חמישה על השעות שהושקעו בתיק 1420/208/11, ופי יותר משלושה ממה שהושקע בדיון בעניין סגל.

ששית, הטענה האמתית של המשיגה נוגעת למספר השעות הבלתי פרונטליות. ההשגה בעניין גובה השכר לשעה הנו טפל, משני ונכרך בהעלאת הנקודה הראשונה לעיל. מרכיב בסיסי ועיקרי בהליכי הבוררות הוא האמון שיש לתת לבורר. לא ראינו השגה על מקצועיותו של הבורר והדבר משליך על אמינותו גם בנושא השעות שהוקדשו לצורך ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים. אין לאף אחד היכולת לפקח על ההערכה שהבורר מציין כשעות שהשקיע בלימוד החומר וכתיבת פסק הבוררות. גם הרשם אינו יכול לדעת נתון זה והרי אף אחד לא עמד עם סטופר ומדד את הזמן ששימש את הבורר בכתיבתו. אמת, לרשם יש יכולת אומדנה על פי הנתונים שבתיק כפי שפורט לעיל ועל פי ניסיונו המקצועי, אך ההתרשמות הנה, כי ההשקעה הדרושה לסיום המחלוקת בתיק זה הנה סבירה או למצער מתקרבת מאוד למה שחושבת ערכאת הערעור.

שביעית, ראינו כי במהלך הדיונים איפשר הבורר לצדדים להגיע להסכמות ביניהם ואף יזם מהלכים כאלה. אילו באמת רצה בהשאת שכרו היה דווקא פועל בכיוון של קיום דיונים מרביים!. זאת ועוד, מי שלכאורה, ועל פי המתגלה מכתבי בית- דין והדיונים בפני הבורר, הקשה על השגת הסכם פשרה שהיה חוסך לצדדים חלק מהוצאותיהם, הנה האגודה דווקא. אי לכך אל למשיגה לרכוב על התארכות התקופה עד להכרעה מטעם הבורר, כשחלקה בכך אינו פחות מחלקם של האחרים, וזאת בלשון המעטה. הראיה לכך הנה, כי התובע הגיע להסכמות עם חלק מהנתבעים שם, אך לא ניתנו להסכמות אלה תכנים ממשיים לאור עמדת האגודה דווקא[3]. זאת ועוד, מי "שנלחם" על עמדתו, אף שלכאורה מדובר בריב שבין החברים הנה האגודה. על השקעת זמן וניהול ישיבות מיותרות, יש לבוא בטרוניה, אם בכלל, לאגודה ולא לתובע. במובן זה אני מסכים עם דברי הבורר בסעיף 2.7 לתגובתו.

שמינית, אני מסכים עם הבורר, כי אכן רשאי הוא ליהנות מהיעזרות באינטרס ההסתמכות. אילו הובא לידיעתו מלכתחילה, כי מי מהצדדים אינו מסכים לתעריף שנקבע בהסכמה, היה רשאי לקבל את עמדת המתנגדים ולהפחית את התעריף, או לנסות להגיע עימם לעמק השווה או אף לנטוש את הבוררות. המחדל משדר הסכמה המבססת את אינטרס ההסתמכות של הבורר כיאות.

תשיעית, הצדדים ישמו בפועל את המוסכם עם הבורר.התובע שילם את המגיע ממנו לפי דרישת הבורר, ובצדק כעס על שאין משלמים לבורר את שכרו כדי שיהיה ניתן לשחרר את פסק הבוררות.

20.  לפני הסוף: התביעה הוגשה נגד וועד מושב נבטים ונגד מושב נבטים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ. לפי הדין אין וועד המושב אישיות משפטית מוכרת כמו האגודה עצמה. לא הובעה כל טרוניה על עצם צירוף וועד האגודה ככזה כצד בתביעה. אני מניח, כי החיוב הנו נגד הפרסונות שמכהנים בוועד בעת מתן פסק הבורר. על כל פנים, מאחר והנקודה לא הועלתה על ידי מי הצדדים, אין לי צורך לאמר דברים פסקניים ונחרצים, ואין די בהנחה שהנחתי לעיל. כל צד יצטרך לחפש בעצמו את המוצא לפסיקה זו ככל שהנושא יהיה אקטואלי לגביו.

יש להניח, כי זוהי הסיבה שגם כב' מנהלת מחלקת הבוררויות הגברת ביאלר כתבה בהחלטותיה את שמה של האגודה בלבד ולא ציינה את הוועד כנתבע. ראה למשל החלטותיה מימי 12.11.2014 ו- 18.3.2015 המאריכה את תוקף מינויו של הבורר.

21. בדבריי אלה, לכאורה אני נקלע לסיטואציה משפטית המצריכה פתרון: פסק הבורר ניתן ביום 22.6.2015 בעוד שתוקף המינוי האחרון של הבורר היה עד ליום 18.6.2015. לשם פתרון סוגיה זו אף שלא עלתה על ידי מי מהצדדים, אני עושה שימוש בסמכותי על פי תקנה 18 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב – 1972 ומאריך את המינוי שלו עד ליום כתיבת ההחלטה נשוא ההשגה. להשלמת הדרישות של התקנה אני מורה להעביר העתק ההחלטה לכב' הבורר. בסוגיה זו ראה גם דברי כב' השופט מר רובינשטיין ב - בגץ 1649/13 מנחם קאופמן נ' רשם האגודות השיתופיות (פורסם בנבו). דבריו שם של כב' בית המשפט הגבוה לצדק הנם אורים ותומים בשבילנו ומותר לנו בהחלט ללכת בעקבותיהם.

22. סוף דבר, השגת המשיגה נשקלה בפתיחות וביסודיות, ונחה דעתי כי הפסיקה של הבורר בעניין שכרו הנה בגדר מתחם הסבירות בנסיבות העניין כאן. אשר על כן אני דוחה את ההשגה, ומאשר את פסיקת הבורר בנושא שכרו. שקלתי את נושא ההוצאות ואני מחייב את האגודה לשלם הוצאות לטובת התובע על סך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ וצמודים מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. אני פוטר את המשיגה מתשלום הוצאות ליתר המשיבים. כמו כן אני פוטר אותה מתשלום הוצאות לטובת הבורר בין היתר על רקע האמור בסעיפים 18 ו -  19 לעיל. על המשיגה לשלם את שכרו של הבורר כפי שנקבע על ידו. אם המשיגה לא תשלם את השכר כאמור, יוכל המשיב מס' 1 לשלמו במקומה ולדרוש את ההחזר מהמשיגה. עם התשלום כאמור לעיל, ישחרר הבורר את הפסק לצדדים.

ניתן היום ‏24 אוגוסט, 2015 ‏ט' אלול, תשע"ה.

                                                            רמזי חוראני, עו"ד

                                                   עוזר רשם האגודות השיתופיות

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים ולבורר.